אור ברסלב
פרדס הגדול סימן מד

פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי

סימן מד

סימן מג

וברכת ההלל לא מצינו לה יסוד בתוספתא במקום שהברכות טבועות. מיהו האידנא נהוג לברוכי לקרוא משום דכל חד וחד קרי באנפי נפשיה דאמר רבא בלולב הגזול הלכת' גיברתא איכא למשמע ממנהגא דהילולא כו' הוא אומר הודו לה' והן אומרים הודו לה' מיכן שמצוה לענות ראשי פרקי'. ותניא בסוטה כשעלו ישראל מן הים בקשו לומר שירה כו' כיצד אמרו שירה כגדול שמקרא את ההלל והן עונין אחריו וכיון שאי אפשר שלא לענות ראשי פרקים וכדברי התנא עונין אחרי המקרא מה שהוא אומר כפי המנהג אם כן א"א שלא לברך לקרוא. ועוד מהא דתניא אלו הימים גומר יחיד את ההלל ופירשו אלו ימים שכל אחד ואחד מישראל גומר בהן את ההלל בין יחיד דקאי בצבור אפי' יחיד דקאי בעלמא. וכן בימים שאין יחיד גומר בהן את ההלל כגון ראשי חדשים ושאר ימים טובים ומברכינן לקרוא. וכולן צריכין לברך לפניה ולאחריה הואיל וחייבין לקרוא. והמטבע של ברכה יוכיח לקרוא הא לאו סגיא דכל אחד קרי לנפשיה הלכך לא סגי דכל הצבור מברך לפני העם שליח צבור וכן מנהג נוהג באשכנז וברומי ובהרבה גליות לבד דבארץ יון שמברך השליח וכולן שותקין ואינו נראה לי דכיון שמצות קריאתו על כל אחד מישראל משום בל תטוש. הקורא בפיו חייב לברך על קריאתו שכל הקורא בתורה ובמגילה מברך על קריאתו ואינו קורא ואחרים מברכין לו. ועוד ההלל במקו' שירה שהרי שנו רבותינו כיצד אמרו ישראל שירה על הים כגדול שקורא את ההלל והן עונין אחריו והשירה משה [אמרה] וכל ישראל ענו לה והוא עצמו הלל יוכיח יאמר נא ישראל יאמרו נא בית אהרן יאמרו נא יראי ה' יהללוך ה' אלהינו בכל מעשיך וגו' וכיון שכל א' מישראל חייב לקרוא בפיו לא סגי ליה ע"י שליח כדאמר לענין ראשי פרקי' והשאר [והא] דאמר רבא הוא אומר ברוך הבא והן אומרין בשם ה' מכן לשומע כעונה באותה שעה [שטה] בלבד הוא דאתמר והיכא אתמר ולא בכל ההלל דהוא אומר (מינה) מצוה לענות ראשי פרקים מצוה לענות הללויה ואם היה קטן קורא אותן עונין אחריו כל מה שהוא אומר וכבר נהגו כולם כאלו קטן מקרא אותן וטבע הברכה לקרוא והיא עצמה מוכחת דלא כל חד קרי*:

תוכן העניינים

פרדס הגדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה