פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן מג
ושמיעת קול שופר יש מחלוקת בקהלות יש מברכין אותה לתקוע ויש מברכין לשמוע והוא העיקר דתנן התוקע לתוך הבור או לתוך הדות אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא ותניא נתן שופר בתוך שופר ותקע בו אם קול פנימי שמע יצא אם קול החיצון שמע לא יצא ואם תקיעה עיקר אם שמע קול הברה מה בכך הא קא תקע ומה לי פנימי ומה לי חיצון אלא לאו ש"מ דשמיעה עיקר מצות שופר. ולא תקיע' שהתקיע' קול בעלמא הוא בשופר ולא בשופר. כמו תרנגול שהכניס ראשו בכלי זכוכית ותקע בו ושברו כו'. הלכך שמיעת קול השופר הוא עיקר המצו' גרסי' בשבת ויעבירו קול במחנה וכתיב ביוה"כ תעבירו שופר בכל ארצכם מה התם ביום אסור אף כאן ביום אסור. ואני אומר מה התם בשופר שאין גזירה שוה למחצה אף כאן בויעבירו קול בשופר ואינו כתוב ויתקעו במחנה שאין התקיעה עיקר. ואין מברכין על שמיעת קול שופר. לפי שאי אפשר בו להיפטר בה על ידי שליח. אלא לשמוע. חדא דלא סגיא לכל אחד מישראל דלא שמע. ותו השמיעה עיקר ולא התקיעה והמברך לתקיעה לא יצא דהא סני דלא תקע איהו. והמשנ' ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא. ואי אמרת מאי שנא ממגילה שאין מברכין לקרות אלא על מקרא מגילה. משום דלא דמי מצות מגילה למצות שופר שמצות שופר אינה תלויה אלא בשמיעה לבד שאם תקע ולא שמע יצא ואם שמע ולא תקע יצא הלכך מברך לשמוע על עיקר המצוה שא"א להיעשות ע"י שליח ומברך לשמוע על עיקר המצוה השמיעה. אבל מקרא מגילה אינו כן שאם שמע ולא קרא או קרא ולא שמע יצא. דאפי' למאן דאמר הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו לא יצא ה"מ קרית שמע דוקא דכתיב שמע אבל בשאר מצות דברי הכל יצא. והא דכתיב הסכת ושמע ישראל ההוא בדברי תורה כתיב. והא דתנן הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן לא משום דלא שמע החרש מפסיל דהא בשוטה וקטן חבריו דשמעו ואפ"ה פסילו וטעמא מאי משום דשוטה וקטן לאו בני דיעה נינהו חרש צריך להשמיע אליבא דר' אלעזר בן עזריה אם השמיעה יצא והואיל ונפק איניש בעלמ' בשמיעה בלא קריאה ובקריאה בלא שמיעה אין מברכין לשמוע ולא לקרוא דמשמע אין מצוה תלויה אלא בקריאה לבדה או בשמיעה לבדה הלכך אין מברכין על שמיעת מגילה לא מברכינן דמשמע שיוצא בשמיעת חבירו ולשמוע נמי לא מברכינן דמשמע לא סגי דלא שמע שאינו יוצא ידי חובתו אלא בשמיעה הלכך מברך על הקריאה ולא על השמיעה. ולקרוא א"א לברך לקרוא דמשמע אין חובת המגילה זולתי הקריאה הלכך מברכינן בקריאה דיוצא בה בקריאת חבירו על ידי שמיע' והואיל דלא מברכינן לקרוא לא משמע דבקריאה תלי' מצות מגילה: