אור ברסלב

פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי

סימן ד

סימן ג

תקנת שבת רצית קרבנותיה. לפיכך הוא מיוסד באלפא ביתא זו תשר"ק לפי שהיא נשמעת על הגאולה והגאולה עתידה לבא בזכות שמירת שבת כדאמר לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו' וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי וכתיב בתריה בשובה ונחת תושעון וכיצד נשמעת על הגאולה תשר"ק ביום ההוא ישרוק וגו' צפע"ס יטפו ההרים עסיס נמל"ך והיה ה' למלך יטח"ז יטו שכם אחד לעבדו ויאחזוהו ויאמרו הנה אלהינו זה והד"ג ב"א הלויתן ויכרו עליו חברים מן הדין נראה שלא היה ראוי להתפלל בשבת אחר האל הקדוש כלום תפלה כי אם לומר אלהינו ואלהי אבותינו רצה במנוחתנו וכו' עד ברכת מקדש השבת ומיד רצה ומודים אלא שנהגו לומר [בלילה] אתה קידשת ובבוקר ישמח משה ובמנחה אתה אחד קודם שיתחיל לומר רצה במנוחתנו ועילה מצאו להאריך בתפלה וגם אתה צאי לך בעקבי הצאן וכמו כן נהגו לומר תקנת שבת לפני נעשה לפניך קרבנות חובותינו יר"מ וכו' היה ראוי להתחיל מיד לאחר ברכת הקדוש אלא שמצאו כן עלילה ונתנו טעם בדבר ותיקנוהו לומר ולהאריך בתפילה ואף אתה אל תטוש תורת אמך נהגו העם [לו'] ומוספין כהילכתן ומוסף יום פלו' הזה נעשה ונקריב ואין ראוי לומר הזה דמה מקום לתפלה הזה כבר יום הזה לא הקרבנו אלא כך ראוי לומר ומוסף יום השבת ומוסף יום חג השבועות יום הזכרון יום הכיפורים יום חג הסוכות יום שמיני עצרת נעשה ונקריב וכו' ולא להזכיר הזה. ותירצה לפניך את תפילת עמוסיך כתמידי יום וקרבן מוסף ראוי לאומרו מיד לאחר הזכרתו קרבן היום כגון לאחר שאמר שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש ויין כנסכיהם ושני תמידין כהלכתן ותירצה לפניך את תפילת עמוסיך כתמידי יום וקרבן מוסף אלהינו ואלהי אבותינו חדש עלינו את החודש הזה וכו' וברגלים אלהינו ואלהי אבותינו מלך רחמן רחם עלינו ובשבת לאחר שאמר מוסף שבת אומר מיד כמו כן ותירצה וכו' ואח"כ להתחיל רצה במנוחתנו ואין ראוי לומר להאי ותרצה לפניך סמוך דאין מקומו כי אם לאחר המוספין שכך הוא משמעו מתחיל אומר יהי רצון מלפניך שתעלנו לארצנו כל אותו הסיפור שמסדר ואומר ושם נעשה לפניך קרבנות כעין היום ועכשיו שאנו בגלות ולא נוכל להקריב תירצה לפניך תפילתינו כקרבנות התמידים והמוספין כדכתיב ונשלמה פרים שפתינו ואם באת לאומרו להאי ותירצה במקום אחר אין עניינו יורה עליו מה שכתב במחזורים כסדר תפלת המוסף של שבת וקרבן יום החדש יום חג פלו' נאמר אין ראוי לאומרו בתפלה כלל לפי שדברי הסופר הוא שבא להודיעך שקרבן זה ליום. זה וקרבן ליום המאורע נאמר ונכתב אלא מיד כשמסיים קרבן השבת להתחיל מיד קרבן המאורע ולא יפסק בנתיים כלל לפרש זה קרבן שבת וקרבן יום פלוני נאמר כי הוא יודע את מי ראוי למי. אלהינו ואלהי אבותינו יעלה וכו' שאנו מזכירים בשבת וראש חודש בשבת ובחולו של מועד נהגו העם לומר את יום המנוח הזה ואת יום ראש החודש הזה ואת יום חג פלו' הזה ור' אינו מזכיר את יום המנוח הזה כי אם את יום פלוני זכרנו וכו' ואמת (לא) לדבריו לפי שכל עיקר של תפלה זו דיעלה ויבא אינה באה אלא לזכרון יום המאורע בו שכבר התפללו הזכר' השבת קודם לכן באתה ועכשיו בא להזכיר את יום המאורע הילכך צריך להזכיר את יום המנוח אלא את יום פלו' זכרינו וכו'. ר' משה ור' שר שלום ריש מתיבתא דמתא מחסיא סדר הכי לומר שבשבתות ובימים טובים וביום הכיפורים בתפלת שחרית אין מנהג בישיבה ובכל בבל לומר מה אומרים בקדושה של מוסף פעמים באהבה שמע וכו' אין מנהג לומר בקדושה של תפילת שחרית כי אם בקדושה של תפילת המוסף מה טעם לפי כשנגזרה גזרה שלא לקרות קרית שמע כל עיקר שליח צבור היה אומרה בהבלעה בעמידה וכל הציבור היו אומר' בלחש שלא יבינו המינין הם תרמיתי הנוצרי שנתחברו עם היונים והיו מריעים לנו ובשביל הפחד לא היו יכולים לומר מלכות שמים בקול כי האורבים היו ממתינים שם עד שלש שעות וארבע שעות כי ידעו עד ארבע שעות זמנה לקרות ואחר ארבע היו האורבים הולכים וישראל מתאספים יחד בסתר ובפחד והיו אומרי' קדושה ומתפללין ואומרי' קדושה ובתוך הקדושה היו אומרי' פעמים באהבה וכו' הכל כפי מה שאנו אומרי' עכשיו בקדושה וכיון שבטלה הגזירה והיו פורסין את שמע בתקיעות וקול רם ובלא פחד בקשו לסלקה באמירת פעמים באהבה וכו' מתוך הקדושה של תפלת שחרית שהרי חזרה קריית שמע למקומה אלא שאמרו חכמים שבאותו הדור נקבע אותה במוסף שאין בה קריאת שמע ולמה קבעה במוסף כדי. שיתפרסם הנס לדורות ולפיכך במוסף אומרים פעמים באהבה כולם ולא בקדושה של תפלת שחרית שהרי קראו את שמע כתיקנה ונהגו לאומרה בקול גדול כדי לפרסם כי על הנס תיקנוה כאן. מה שאומרין בני אדם אחר תפלת מוסף בסוף פרק אין כאלהינו מזמור שיר לעתיד לבא לעולם שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים שהיא מנוחה לחיי העולמים טועים הם באומר לחיי אלא זה עיקר הלשון ליום שכולו שבת מנוחה לחי העולמים שהוא מנוחה (לחי העולמים שהוא מנוחה) לרבונו של עולם שעתיד לשבות באותו היום והיינו כדאמר בחלק שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרב שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ותניא כשם שהשביעית משמטת אחת לשבע כך העולם משמיט אלף שנים לשבעת אלפים שנה שנאמר מזמור ביר ליום השבת שאמר דוד שירה על אותן אלף שנים שעתיד העולם לשמש וליחרב ולהיות תהו וישבות בו הקב"ה כמו שאנו עושים בשבת. אבל עתה בשבתות הללו הוא יושב ועוסק במתן שכרן של צדיקים שהוא קרוי מלאכה שנאמר ויש שכר לפעול' גם בפורענותן של רשעים שקרוי מלאכה שנאמר פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא לה' אבל באותן אלף שנים ישבות הקב"ה מכל וכן הוא אומר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא באותו היום ישבות מלבראות כלום בעולם לפי שהעולם יהי' חרב ויום האמור מזמור שיר ליום השבת הן אלף שנים בעיניך כיום אתמול וזהו יום שביעי שהוא מנוחה לחי העולמים ועל אותו יום אמר דוד שירה ולכך אומרי' אותו בשבת על שהקב"ה עתיד לשבות באותו עולם ולנוח בו בשבת לכך אנו אומרים ואני תפילתי לך ה' עת רצון קודם תפלה המנחה דכתיב למעלה ממנו ישיחו בו יושבי שער ונגינות שותי שכר אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אומות העולם ביום שמחתם וביום אידם הם שותים ומשתכרים ומנגנים בבתי משתאות כל היום ואין שמך אבל אני איני כן אלא ביום שהגדלת השמחה על ישראל ובא ביום מנוחה ושמחתי לאחר שאני שמח מעונג ומפונק איני שוכחך אלא כשמגיע זמן התפלה אני פוסק משתיי ותענוגיי ובית אלהים אהלך ברגש וקופץ אני בתפלתי בעת רצון ושעה קבועה ונותן הודייה על חלקי. ולפי זה הטעם נהגו העם לאומרו בשבת במנחה ובמנחת יום טוב לא נהגו העם לאומרו מפני שתיקן עזרא שיהו קורין בתורה במנחת שבת מפני יושבי קרנות ולכך אנו מודים על חלקינו ואומר ואני תפלתי לך ה' עת רצון ואנו משבחים לו שלא שמנו כמשפחות הארצות לישב בקרנות ולנגן במשתאות אלא לעת רצון תפלה אנו תדירים לבוא מיד בביתך. אבל במנחת יום טוב לא תיקן עזרא לקרות בתורה דסבירא לן לא תיקן עזרא כמאן דאמר או כולו לה' או כולו לכם ולכך אומר ואני תפלתי לך ה'. וצדקתך שאומר לאחר מנחת שבת משום צדוק הדין אומר אותו משום כבודו של משה שנפטר באותה שעה והכי אמר רב שלום גאון בשבת במנחה מותר להתעסק בתלמוד ולא עוד אלא שמנהג בבית רבינו שבבבל לאחר תפלת מנחה בשבת שונין אבות וקניין תורה ויש מהן שהורגלו להקדים מנחת שבת להתפלל מבעוד יום ועד תפלת ערבית ישב בדד וידום ומכל מקום לעסוק בתלמוד טפי עדיף ואל יעמוד בטל ומה שאין עוסקין לא מפני שאסור אלא לכבוד משה רבינו ע"ה שנפטר באותה שעה ולפיכך הם בטלים לקיים נשיא שמת כל מדרשות בטלים. ולכך נהגו לומר אבות משה קבל תורה לומר הרי אנו מספרים בכבודו של משה רבינו שנפטר באותה שעה ולכך הם בטלים כי כן מנהג אחרי שמת האדם מספרים בכבודו ובמעשיו הנאים ובכך יהיה לו מנוחה טובה נמצא בספר יצירה למה נברא מעשה בראשית בששה ימים ולא בפחות או ביותר מכאן אתה למד אלהותו של הקב"ה ששה ימים הם ג' בתים המעידים על הקב"ה ועל ישראל ועל השבת שכשאתה מחלק ששת ימי בראשית לג' כל א' מהן בית ב' ימים (להעיד) מעידין על הקב"ה שהוא א' ואין אחר זולתו והוא ברא את כל העולם כולו למעלה ומטה והוא ראשון והוא אחרון וב' ימים מעידים על ישראל שהוא עם סגולה וגוי א' ובחר באל אחד ואלהות מלכותו עלינו ושני ימים על השבת כי ששת ימים עשה הכל וביום השביעי שבת וינפש וציוה לעבדו ישראל לשבות ולנוח זכר למעשה בראשית. נמצא כי לכולם עדים כי הם כאשר הם על כולם אדונים ומלכים ומשובחים על כולם ישראל אדונים ומלכים וסגולים על כולם השבת יום מנוחה יום חירות כאדון נמלך על כולם ואלו שלשה האדונים ומלכים הקב"ה וישראל והשבת חוזרין שלשתן ומעידין זה על זה הקב"ה מעיד על השבת שנבחר מכל הימים לנוח בו והוא מיוחד בין שאר הימים דכתיב ימים יוצרו ולא אחד בהם זהו שבת שבחר מכל הימים ויום זה אחד להקב"ה שהוא אחד והכל נעשה בדברו והוא מקדש ישראל ואת השבת דכת' כי אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני ה' מקדשכם וכתיב והייתם קדושים כי' קדוש אני וכתיב ויקדש כי בו שבת [כו'[ את יום השבת ויקדשהו וכמו כן הקב"ה והשבת הם מעידים על ישראל שהם סגולה מכל העמים וקדושים וגוי א' בארץ והם נצטוו להקדיש את אלהי ישראל ולקדש את השבת נמצאו אלו ג' מלכים שהם אדונים על כולם אלהינו גדול ומלך ואדון ומתגאה על כל העולם תחת ומעלה ואין כמוהו בכל אלהי העמים ככתוב מי כמוך באלים ה' ישראל גדול ומלך ואדון ומתגאה על כל האומות והוא עם א' ומיוחד לאל א'. וייחוד אל א' בייחוד א' ככתוב שמע ישראל וגו' ככת' מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' נאה לאל אחד להתייחד בגוי אחד ביום אחד. ועל כן אומר במנחה בשבת אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ תפארת גדולה ועטרת ישועה מנוחה וקדושה לעמך נתת כדכתיב ראו כי ה' נתן לכם את השבת ואמרו רז"ל כל השומר את השבת כראוי מקרב הישועה דכתיב בשובה ונחת תוושעון שובה ונחת זהו שבת וכן הוא אומר וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות. ובמדרש תהילים דורש מקרא זה ואומר עמי ששמרו משמרת השבת יזכה לישב בנוה שלום ואף בבראשית רבה מצינו כתיב כי בו שבת מכל מלאכתו אתמהא לא כן אמר ר' ברכיה בשם ר' בר' סימון לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו ואתה אמרת מכל מלאכתו אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעמל וביגיעה ומה נברא בו שאנן ובטח ושלוה והשקט ולכך אומר לשון זה במנחה בשבת בתפלה מנוחת שלום השקט ובטח. וכמדומה שאף הדורש של בראשית רבה כשתוציא זה הלשון סמך על המקרא דכתיב וישב עמי בנוה שלום לפי שהמקרא נדרש על שמירת שבת ולפי ששתי מקראות הללו נדרשין על שמירת השבת קבעו חכמים בתפלה לשון המקראות שמתפללין עטרת גדולה תפארת ישועה בשובה ונחת תושעון מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח לקחו מוישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות. ולפי שהאבות שמרו משמרת השבת שכן הוא אומר באברהם וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי שאפי' עירובי תבשילין היה אברהם אבינו יודע ואומר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו וכו' את בניו זה יצחק ואת ביתו זה יעקב. ולכך אנו מזכירין את האבות בתפלת מנחה בשבת. גילה באברהם רינה ביצחק יעקב ובניו ינוחו בו. מצינו בבראשית רבא בפרשה ואלה תולדות יצחק כתיב גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו גילה הוא לאב בזמן שנולד לו בן צדיק וחכם זה אברהם בשעה שנתבשר לא יירשך זה מיד בא שמחה וגילה בלבו ומיד ויפל אברהם על פניו ויאמר בלבו שהיה שמח ועלז בלבו על שהקב"ה בשרו לעשות לו נס גדול וטוב כזה הלבן מאה שנה יולד וגו'. רינה ביצחק לפי שמצינו בהגדה רננו צדיקים בה' כשהצדיקים רואין שכינתו של הקב"ה מיד הם אומרים שירה שכן מצינו שכשנעקד יצחק וראה את השמים פתוחים מיד אמר שירה כשאמר יצחק לאביו הנה האש והעצים ואיה השה לעולה השיב לו אברהם לעולה בני אתה הוא השה לעולה ומיד נעקד יצחק על גבי האש והתחיל וראה שכינה למעלה ממנו בשמים עומדת לקבלו כריח ניחוח ואז רינן יצחק ואמר שירה ומה שירה אמר שירה של קרבן. יעקב ובניו ינוחו בו שמצינו בבראשית רבא ויחן את פני העיר שנכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום הדא אמר ששימר יעקב אבינו את השבת. בשבת אנו מתפללין שב ברכות ולא שמנה עשרה מאי טעמא אמר רב הונא מפני שאסור לו לאדם לתבוע צרכיו בשבת לפי שהשבת יום מנוחה הוא וצריך להתענג בו דכתיב וקראת לשבת עונג ובתפלה שמונה עשרה יש דברים שאדם צריך להם ומיצר עליהם כגון גואל וסולח רופא מברך השנים וכן כולם ואם היה מתפלל אדם י"ח ברכות מתוך שהוא מזכיר אלו הדברים הוא מיצר והיה ממעט בעונג ולפיכך תיקנו רז"ל תפלה שאין בה דבר של צער וסמכו להתפלל שבע ברכות מן המזמור של שבת שכתוב בו שבע אזכרות מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' כי שמחתני ה' מה גדלו מעשיך ה ואתה מרום לעולם ה' כי הנה אויביך ה' שתולים בבית ה' להגיד כי ישר ה' הרי לך שבע [אזכרות] (ברכות) כנגד ברכות שבתפילת השבת. נהגו העם לומר בבה"כ ויהי נועם וקידושא דסידרא באפוקי שבתא ובמשיכא ובנעימא כדי שישהו ישראל סידריהם ובכך יאריכו מנוח לרשעים לחזור לגיהנם כדאמר שכל השבת נחו הרשעים ויצאו מגיהנם ובמו"ש צועק המלאך הממונה על הרוחות ואומר חזרו הרשעים לגיהנם שכבר ישראל השלימו ולכך ישראל מזכירין במו"ש ויהי נועם וכו' כלומר הרי אנו מתפללים שיהא בשבוע זה מעשה ידינו בכשרות וביושר ולא נבוא לידי עבירה כדי שלא נידון בגיהנם ועוד מתחילין מזמור הסמוך ואומר אותו יושב בסתר עליון וגו' שבאותו מזמור כת' שהקב"ה מבטיח לעמו ישראל שאין להם לירא מפחד לילה מחץ ומכל דבר רע שהוא יצילך מפח יקוש ושילומת רשעים תראה והרבה דברים באותו מזמור ונאה לאומרו לאחר מנחה כדי שיצילנו הקב"ה מכל דינים הרעים האמורים שם ככת' ואפלטהו ואשגבהו אורך ימים וגו' כדי ליתן חילוק בין אלו הפסוקין לאחר הקדושה הבא אחריהם שכן דרך ומנהג המשלים דבר צריך להוכיח סיומו ובמה יוכיח בכופלו פסוק אחרון שני פעמים. והכי סדר רב שר שלום גאון אין אומרים ויהי נועם אלא במוצאי שבתות אבל לא במוצאי י"ט ולא במ"ם וי"ט שלא קבעו זה הראשונים לומר אלא במ"ש לחול אבל במ"ש לי"ט כיון דבעי לומר ומעשה ידינו כוננה עלינו ובי"ט ליכא לא אמרינן וקידושא דסידרא הם הכי נמי לא אמרינן. כללא דמילתא כל היכא דלא אמרינן ויהי נועם לא אמרי' קידושא דסידרא ובמוצאי יום הכיפורים נמי שחל להיות באמצע השבת לא אמרינן ויהי נועם ולא קידושא דסידרא ובא לציון. וכי אמרינן ליה במ"ש לחול היכא דאיכא שיתא יומי דחולא לקמן אבל היכא אי איכא באמצע י"ט או יום הכיפורים ואפי' חל י"ט במעלי שבתא דאיכא חמשה ימי מעשה לא אמרי' ויהי נועם בההיא אפוקי שבתא מאי טעמא כיון דאמר ומעשה ידינו ומעשה ידינו תרי זימני בעינן לקמן שיתא יומי וכולהו דחולא וסימן לדבר ויהי נעם [הוא"ו] *(הויין) עולה ששה:

תוכן העניינים

פרדס הגדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה