פרדס הגדול· רבי שלמה יצחקי
סימן ג
שאילו מיקמי ר' נטרונאי גאון על מה אין אומרי' בלילי שבת ברוך ה' לעולם כמו בימות החול וכן יראו עינינו. והשיב ברכה זו אינה עיקר שכך שנינו בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה כגון מעריב ערבים ואוהב עמו ישראל ותו לא וכיון דהלכתא כרב דאמר תפילת ערבית רשות אתו בתראי ותיקנו בתר שומר ישראל למימר פסוקי דאית בה שבחות ושמירות ברכה לפניהם ויראו עינינו ברכה לאחריהם ובתוכן י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות ודבר זה תיקנו בימות החול לאומרם אבל בשבת העמידו הדבר כדתנן בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה ולא לימ' הפסוקין [שאומ'] בחול מפני דברים אחרים דשכיחי בלילי שבת טפי מבחול הלכך יש למהר ועוד מיקמי דליעקר שרגא ועוד יש בני אדם שלא אכלו בע"ש [כי] אם מעט ובבוקר כדי שיכנסו בשבת בתאוה. על כן לא רצו לאחר בבית הכנסת אלא קורין את שמע עם ברכותיה ונפטרין לבתיהן לשלום באו אחרונים והוסיפו שבע ברכות שבת ולומר ויכולו מעין השבע בישיבה ופרק במה מדליקין כל זה לצורך ולתקנה שאם יש אחד שיאחר לבוא עד שהציבור מתפללין ואומרים ויכולו והפרק והוא קורא ק"ש בברכותיה ואינו נשאר יחיד שם כדי שלא יסתכן דבמקום רבים לא שכיחי הזיקא ומנהג אבותינו תורה היא ומכל מקום קריאת הפסוקין שבחול ביטלום בשבתות וכן מנהג בישיבה שלנו ובבית רבינו שבבבל והכי אמר מר רב גאון בלילי שבת ובלילי ימים טובים במעריב אומר שומר עמו ישראל לעד בישיבה ובבית רבינו אין מנהג אלא פורס סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלם ואנן דבגולה נקטינן כמנהג בית רבינו לפרוס על השלום. משל למלך שרחק מחילו בא בתוך עם אחר שאין מכירין אותו והיה מתפחד ולקח עמו כלי זיין להגן על עצמו מן מבקשי נפשו וכשהגיע לתוך חילו הניח כלי זיינו לומר איני צריך לשמור את נפשו שהרי סגניו ושריו שומרין אותו. כן ישראל מתפחדים לפי שטרודין הן ואינן יכולין לקיים המצות שלהם ומפני שאין זכות ליום החול כמו שבת צריכין להתפלל כדי שלא יזוקו מן המזיקין ואומר שומר עמו ישראל והתפילה היא להם ככלי זיין הגיע ע"ש כולם טרודים ליום לכבוד שבת איך לענג השבת ולנוח בו וגדול הוא זכות השבת שמגין על הזוכרים אותו ולכך אמר ושמרו בני ישראל את השבת וגו' ומתפללין נמי שבעה ברכות והאמצעית מטין השבת ואומר פרק במה מדליקין שמדבר בשמירת השבת והכל לחביבות הדבר שמזכירין על ענין השבת וקורין אותו כדי להגין עליהם. חמדת ימים אותו קראת והיכן נקרא השבת חמדת ימים שנאמר ויכל אלהים ביום השביעי ואין ויכל אלא לשון חמדה וכן הוא אומר נכספה וגם כלתה ויש אומרים לא שהשבת נקרא כן אלא כך הציעה של תפילה ובשביעי רצית וכתיב בו וקידשת אותו לחמדת ימים כלומר נאמר הוא לישראל מכל הימים ואותו קראת זכר למעשה בראשית שעשה בששת ימי המעשה לכך קידש הקב"ה את יום השביעי ורבי מאיר אומר שליח צבור כהוגן היה מתקן הדבר כן ובשביעי רצית בו וקידשתו אותו חמדת ימים ואותו קראת זכר למעשה בראשית כלומר לעשותו חמדה וסגולה לימים קידשתו ורציתו לכך וזכר למעשה בראשית קראתו שנאמר כי ששת ימים עשה וגו' על כן ברך וגו' ובירך וקידש בו כי בו שבת הרי הוא זכרון שביתת בראשית. לכך אומר בשבת וביום טוב בכל ברכה וקידוש ותפילה זכר ליציאת מצרים לפי שבכל המועדים כתי' יציאת מצרים וכן בשבת בעשרת הדברות על כן הוציאך ה' אלהיך וגו' לעשות את יום השבת ומשל לעבד שנתפש ונידון בייסורין ושלטון אחד אומר לו אם אוציאך לחירות אתה שומע לי ומאזין לקולי לכל אשר אצוך ואומר לו הין ומוציאו משם ובכל מקים הוא מצווהו ומזכיר לו יציאתו לחירות על ידו. כך הקב"ה גאל ישראל ממצרים והוציאם מבית עבדים והן אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע והקב"ה מצוה להן המצות וזוכרן הוא ומזכיר להן אני ה' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים ולכך מזכירין יציאת מצרים בקידושים ובתפילות כדי לזכור טובותיו ולקיים מצותיו. לאחר תפילה החזן אומר ויכולו בקול רם וכל הצבור וכולם בעמידה שכבר הזכיר מעין שבע בתוך תפילתו ונפטר בויכולו שאומר בלחש באתה קידשת חוזר עוד ואומרו כדי שלא לחלק בין שבת לי"ט שחל להיות בשבת שאין אומר ויכולו בתפילה בלחש אלא אתה בחרתנו והוצרך לומר ויכולו ולכך תיקנוהו לאומרו בכל שבת לאחר תפלה שלא לשום חילוק בין שאר שבת לשבת שחל בו י"ט ובעמידה לפי ששנינו כל האומר ויכולו במעלי שבתא מעיד להקב"ה שברא מעשה בראשית ומאחר דהגדת עדות הוא הא אמרינן במסכת שבועות ועמדו שני האנשים וגו' בעדים הכתוב מדבר למדנו שכל המעיד דבר צריך להעיד בעמידה ולא בישיבה ומפני חיבת העדות חוזרין ומעידין עדיין על השולחן ואומר ויכולו ואח"כ מקדשין העם נהגו בישיבה לפי שרובם יחידים הם בבתיהם ואין ראויין לעדות דאין עדות פחות מב' ושלשה וכדי שלא יראה כשתי תורות אלו מעידים ואלו אינם מעידים נהגו כולם על שולחנם בעמידה אפי' אם הם יחידים. לאחר ויכולו אומר החזן ברכה אחת מעין שבע והיא מגן אבות בדברו מחיה מתים וגו' והכי אמר רב משה ז"ל יחיד שטעה בלילי שבת ולא התפלל אתה קידשת כיון ששמע מש"צ מגן אבות בדברו וכו' שהיא ברכה אחת מעין שבע ברכות מתחילה ועד סוף יצא ידי חובתו ובלבד שיכוין את לבו בתפילת ערבית אע"פ שהיא רשות כיון שקיבלנוה עליה לאומרה צריכה כיוון. והכי אמר רב נטרונאי גאון ז"ל היכא דלא התפלל שבע ברכות ושמע משליח צבור מגן אבות מרישא ועד סיפא נפיק: