פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
תנאי כפול
בקידושין דף ס"א, במתני' ר"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי ב"ג וב"ר אינו תנאי וכו' רחב"ג אומר וכו' פרש"י כל תנאי שאינו כפול ע"ש ונראה בפשטות דרש"י בא לומר דר"מ רק לענין ת"כ אמר דבריו אבל ברש"י כתב בביאור דגם לענין שאר דיני תנאי אמר ר"מ דנלמד מב"ג וב"ר ע"ש. וצ"ל דרש"י כיון בדבריו דהנפ"מ בין שיטת ר"מ ורחב"ג הוא לענין כפילת התנאי וכמ"ש דר"ח אתנאי כפול לחודא פליג ע"ש, אבל נראה כוונה אחרת בדברי רש"י, דעיין בתוס' הקשו על רש"י מב"מ בתנאי קודם למעשה דאמרי ר"מ הוא ע"ש, ונראה דלענין לאו קודם להן ומעשה קודם לתנאי יש חילוק בין ר"מ ורחב"ג, לענין הן קודם ללאו עיין במל"מ פי"ו מאישות דדעתו דגם לרחב"ג בעי הן קודם ללאו, וע"כ כוונת המל"מ הוא בכפל דבריו דאף דלא בעי כפילת התנאי מ"מ בכפל צריך להיות ההן קודם ללאו, והטעם כמ"ש הר"ן כיון דגמר בהן בגמר דבריו אדם נתפס ע"ש, אבל בלא כפל י"ל מכלל הן אתה שומע לאו או להיפך בלאו מכלל לאו אתה שומע הן. אבל כיון דאיכפל י"ל כמו לר"מ דבגמר דבריו אדם נתפס וצריך להיות ההן קודם ללאו, וגם י"ל דלרחב"ג גרע מאליבא דר"מ, דלר"מ כיון דבעינן כפילת דבריו אין הוכחה מהכפל לחזרה, דצריך הכפל לחיזוק התנאי, אבל לרחב"ג דדי בלא כפילה והואיל וכפל י"ל דהוי חזרה ובגמר דבריו אדם נתפס.
אבל י"ל להיפך דהכפילא אינו מורה על חזרה אלא על יפוי וחוזק התנאי שדרך בנ"א ליפות כחם. והנה לר"מ דתנאי בלא כפילא לא מהני, ע"כ דהסברא נותנת דאין בדעתו לבטל המעשה או דאין בכחו לבטל המעשה, א"כ בעוד לא כפל אמרינן דדעתו שיתקיים המעשה ואם דנין אח"כ על הכפילא אם כוונתו לחזק תנאו או לחזור מדבריו, רצוני לומר אם הכפילא תפרש דעתו שתחילת דבריו הי' לתנאי או דנאמר דעתה רוצה בתנאי והוי חזרה אמרי' דהוי חזרה, כיון דהסברא נותנת דבצד הא' של התנאי דעתו בקיום המעשה, ולפיכך אם הלאו קודם להן, י"ל דהוי חזרה ובגמר דבריו אדם נתפס, אבל לרחב"ג דבצד האחד של התנאי סגי א"כ בהחילה דעתו על התנאי ואם כפל אח"כ אמרי' ליפות כחו אמר כן. דלמה לנו לומר דהוי חזרה אדרבה הרי כללא בידן כל העושה על דעת הראשונה הוא עושה א"כ בודאי לקיום התנאי כפל ולא שייך לומר בגמר דבריו אדם נתפס, וא"כ לרחב"ג גם בלאו קודם להן מהני תנאו ודלא כהמל"מ, וכן לענין תנאי קודם למעשה י"ל כן, דלכאורה צריך ביאור למה בהן קודם ללאו אמרי' דאי להיפך בגמר דבריו אדם נתפס ולא אמרי' ככה לענין תנאי קודם למעשה, וי"ל דהנה בכל מקום אמרינן תוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ ממגדף מגרש ומקדש, ולמה לא נאמר בתנאי דלאחר המעשה מיד תכ"ד כדיבור דמי ומבטל התנאי המעשה, וי"ל דתלוי בזה אי צריכין כפילא ובלעדי הכפל אין דעתו לתנאי לבטל המעשה, וא"כ אי בעי' כפילא דוקא אם יקדים המעשה לתנאי כאשר יגמור החלק הראשון מהתנאי ליכא תנאי המבטל המעשה משום דלא הי' כפל, וכאשר יכפול התנאי בא אחר כדי דיבור ואין בכח הדיבור לבטל המעשה, וע"כ צריך להקדים התנאי למעשה, ואז בא הכפילת התנאי תכ"ד למעשה ובכחו לבטלו. וכ"ז לר"מ דבעי' תנאי כפל אבל לרחב"ג דלא בעי תנאי כפל, א"כ הוי תכ"ד אין חילוק בין התנאי קודם למעשה או להיפך, ולפ"ז הדיני תנאי בהן קודם ללאו, ותנאי קודם למעשה. תלוי באם בעי' תנאי כפל אז ממילא צריכין לדיני תנאי האלו, ואם לא בעי' כפל אין צריך, ולפ"ז לענין הן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה סברת ר"מ ורחב"ג שוים, רק תלוי אי בעי תנאי כפל או לא, וזה שפרש"י כל תנאי "שאינו כפול" ורחב"ג התנאי כפול לחודא פליג, דפלוגתתם רק בדבר זה אי בעי כפול או לא, ומתורץ קו' התוס' מב"מ דבאמת רק ר"מ ס"ל דבעי' תנאי קודם למעשה ואין זה סתירה לדברי רש"י כמ"ש.
ועיין במהרי"ט שכתב דכרחב"ג באמר הלאו דמכלל לאו אתה שומע הן הוי לאו קודם להן ע"ש, ודבריו נסתרו מגמ' נדרים דפריך שם והא לי"ל לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן, דנראה דאין חילוק בזה, כיון דאמרי' נשמע הוי כאלו אמר בב"א, ונראה דכוונת המל"מ שהבאתי הוא כדברי המהרי"ט אך י"ל במ"ש דאיירי בכפל – והנה בטעמא דבעי' תנאי כפל ודיני התנאים, נראה מהמפורשים ראשונים ואחרונים הוא משום דאי ליכא לימוד מב"ג וב"ר לא הי' בכח התנאי לבטל המעשה, ואם חסר מאלה הדיני תנאים אין בכח התנאי לבטל המעשה, אבל נראה גם טעם אחר בדין כפילת התנאי דעיין ברא"ש יבמות ק"ו בחליצה מוטעת. דאף דהתנאי בטל, מ"מ חייב לקיים דבריו שקיבל עליו מכח שכירות ע"ש, ולפ"ז בכל מתנה תנאי, יש להסתפק בדעתו, אי רצונו שיקיימו מעשיו בכל אנפי למען יהי' שכנגדו מחויב לקיים תנאו, או דעתו דקיום המעשה יהי' תלוי בקיום התנאי, ואי לא מקיים תנאו המעשה תבטל, והנה מצד הסברא אין הכרע דהרבה פעמים יבחר שיקיים המעשה בכל גווני, אך יהי' שכנגדו מחויב לקיים תנאו, ולפיכך צריך כפילת התנאי דהכפל מורה שדעתו, דקיום המעשה יהי' תלוי בקיום התנאי, דוקא אבל לפ"ז גרע הן מלאו, דאם חלק הראשון מהתנאי הן, י"ל אולי דעתו שיתקיים המעשה בכל גווני, והתנאי יהי' לחייב, אבל אם התנאי בלאו הרי תלה המעשה בהתנאי וא"צ כפילת התנאי, ומעתה אם הטעם לכפילת התנאי כמ"ש, למה הי' צריך מרע"ה לכפול תנאו, הי' לו להתנות רק אם לא יעברו וכו'. מזה נלמד דבכל גווני ס"ל לר"מ דלא אמרי' נשמע מכלל, כמו מהן לא נשמע הלאו כן מלאו לא נשמע ההן, אבל יש לקיים סברתי, ומה דלא התנה בלשון לאו דלא יצריך כפל, י"ל דטעם אחר יש בדבר משום סברת המהרי"ט דמה דנשמע הוי כאמר אח"כ וא"כ הוי לאו קודם להן ואנן בעי' הן קודם ללאו, וא"כ לא נשמע מדברי ר"מ דס"ל דלא אמרי' מכלל לאו אתה שומע הן אלא דאם אמרי' ככה לא מהני תנאו דהוי לאו קודם להן, ולפ"ז יקשה מה קאמרי בנדרים והא לי"ל לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן. שא"ה דאיירי בתנאי אף דנשמע מלאו ההן לא מהני משום דהוי לאו קודם להן אבל בנדרים דלא איירי בתנאי שפיר י"ל מכלל לאו אתה שומע ההן, וע"כ דלא כהמרי"ט, גם יקשה סברת המהרי"ט דאנן מצינו ב' טעמים למה בעי' הן קודם ללאו, א' הר"ן בקידושין משום דבגמר דבריו אדם נתפס, ב' מה שכתב המהרי"ט דבלאו עוד לא נעשה מעשה כלל, ולהב' טעמים אלו אי אמרי' מכלל לאו אתה שומע הן הוי כאלו אמר בפעם אחת ומכ"ש דל"ש בגמר דבריו וכו' היכי דלא דיבור מאומה.
ברש"י כגון ה"ז גיטך אם תתנו לי מאתים זוז ולא פירש לכפול אם לא תתנו לא יהי' גט ע"ש, מדברי רש"י אלו נלמד דלא כמ"ש בתשובת הגאון רא"ם ז"ל בתשובה ט"ו לתרץ דברי הרמב"ם דס"ל במעכשיו לא בעי' תנאי כפול, והביא מהרי"ט סי' מ"ח שכתב בתנאי דהרי זה גיטך אם תתנו וכו' דהתנאי הוי לנתינת הגט אבל באם התנה לא יהי' גט סברת הרא"ם ז"ל דהוי תנאי לבטל גופו של גט ע"ש, ורש"י התחיל בתנאי דה"ז גיטך וכו' וסיים בלא יהי' גט נראה דלא מחלק בזה, גם דברי הגאון הנ"ל נראה דנסתרו מעצמן, שכתב דבתנאי דאם מתי לא יהי' גט, הוי מעכשיו דשאני בה"ז גיטך דהתנאי על הנתינה, י"ל דחל בשעת קיום התנאי אבל בלא יהי' גט כיון דהוי בגופו של גט ואם פעם אחת בטל איך יתכשר אח"כ וע"כ דהוי כמעכשיו ע"ש ואף כי דבריו דברי שכל צח מ"מ האיך יפרנס אותו הגמ' שהביא באם מתי לא יהי' גט וכו' דפריך בגמ' אם לא מתי וכו' ואם מתי וכו' והא הוי לאו קודם להן עי"ש, והנה אם התנאי הוי על מעשה הגירושין הגירושין המעשה, וההן הוא חלות הגירושין שפיר הוי לאו קודם להן אבל אי התנאי על גופו של גט לבטלו הרי הגט נגמר בכשרות ועכשיו בתנאו רוצה לבטל הגט, א"כ המעשה הוא הביטול הגט וההן הוא מה שמבטל הגט. וא"כ אם לא מתי לא יהא גט הוא ההן ואם מתי יהא גט הוא הלאו כיון דבכה"ג אינו עושה כלום ושפיר באם לא מתי וכו' ואם מתי וכו' הוי הן קודם ללאו ודו"ק.
ברש"י ולא פי' לכפול ואם לא תתנו לא יהא גט אין כאן תנאי של מאתים זוז כלל ע"ש תיבת כלל שכתב רש"י נראה דמדייק דהוי כאלו לא התנה כלל, וזה לכאו' דלא כהרא"ש שהבאתי, דאף דלא מהני תנאו לבטל המעשה מ"מ החיוב נשאר עליו לקיים דברו מכח שכירות ע"ש ונראה דשאני הכא דדוקא בדבר התלוי בדעת שניהם שייך לומר דהוי עליו חיוב. אבל בגט דבע"כ, אף דבידו לגרשו בע"כ, אבל אין בידו לחייב אותה במאתים זוז בע"כ, ושפיר כתב רש"י אין כאן תנאי כלל – הר"ן הראב"ד והרמ"ך השיגו על הרמב"ם דס"ל דמעשה היינו מעשה אבל בדיבור לבד לא מקרי מעשה קודם לתנאי, והקשה מדאתקין שמואל בגיטא ואמרו לימא יהא גט אם לא מתי, דהוי מעשה קודם תנאי, והא אפשר להתנות קודם נתינת הגט לידה. עיי"ש ובב"י אהע"ז סי' ל"ח, ולפמ"ש הגאון רא"ם ז"ל שהבאתי דבלא יהא גט הוי תנאי בגופו של גט, וכיון דיכול לבטל' הגט בדיבורו הוי דיבורו מעשה, ומתורץ קו' על הרמב"ם.