אור ברסלב
פקודת אלעזר שינוי ויאוש

פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו

שינוי ויאוש

קתא דמגלא

בב"ק דף ס"ו איתא אמר רבה שינוי קונה כתיבא ותנינא וכו' יאוש אמרי רבנן דלקני וכו' איתביה אביי לרבה קרבנו ולא הגזול וכו' והקשה בפנ"י לרבה דס"ל כרבנן דבגנב יש יאוש ובגזלן אין יאוש וכדאיתא לקמן גם בידוע שנתיאש מחלוקת א"כ מאי מקשה מגזול ע"ש, והנראה דרבה לתרווייהו קאמר ועיין ברש"י יאוש שנתייאשו הבעלים וכו' ולכאו' מיותר וע"כ דמחלק בין שמענין דמיאש ללא שמעינן ועל כן פירש שנתיאשו הבעלים ולפי הגמ' דלקמן לרבה אין חילוק בין ידוע שנתיאש לסתמא, גם צריכין להבין דברי רבה שינוי קונה וכו' יאוש וכו' מאי שייכות זה לזה, ונראה לומר אף דלרבה גם בידוע שנתיאש בגזלן לא הוי יאוש, הטעם משום דבדעתו לאשתעויי בדינא בהדיה וכדאיתא להדיא לקמן וכן הסברא אליבא דר"ש בגנב ולפ"ז יש לומר לחלק בין דבר דעומד לשינוי כמו חטים לטחינה או קמח לאפויה, ושור לשחיטה, ובין דבר שאינו עומד להשתנות, בדבר שעומד להשתנות י"ל דמיאש דאף דבדעתו לתובעו בדין, מ"מ מימר אמר דכבר שינה ובשינוי אינו חוזר וע"כ מיאש, אבל גם י"ל להיפך אף דעומד להשתנות, מ"מ ביאוש בעינן ודאי יאוש דחושב דנאבד ממנו לגמרי, אבל היכי דיש אפשרות לקוות חזרת הדבר אינו יאוש ודאי ולא הוי יאוש, וכיון דאפשר דלא שינה עוד י"ל דכא הוי יאוש אף דעשוי להשתנות וכ"ז בסתמא, אבל בדשמעינן דמיאש י"ל אף דס"ל דגם בידוע מחלוקת, בדבר שעשוי להשתנות ושמעינן דמיאש, י"ל הא דמיאש משום דחושב בדעתו שכבר שינה הגזלן או הגנב. ובזה ל"ש הסברא דאפשר לתובעו בדין, והוא המוכיח, כיון דבסתמא אינו מיאש. ועתה שמעינן דמיאש אמרינן דמיאש משום חשש השינוי, ולפ"ז בדבר שעומד להשתנות ושמעינן דמיאש י"ל לרבנן כמו לר"ש דהוי יאוש גם לרבה בין בגזלן בין בגנב, ובזה מדויקים דברי רבה שינוי קונה וכו' וכיון דשינוי קונה, שייך יאוש בין בגנב בין בגזלן לכ"ע, ולפמ"ש רק בדשמעינן דמייאש וע"כ פרש"י יאוש שנתיאשו הבעלים ומתורץ קו' הפנ"י.

אבל לפ"ז יקשה הקו' אביי על ר"י מעורות וכו' דפליגי שם רבנן ור"ש אי מהני מחשבת הגנב או הגזלן ולפמ"ש היכי דעשוי להשתנות וביותר בעורות דעומד טפי לשינוי שם לכ"ע הוי יאוש בין בגנב בין בגזלן, וי"ל דכבר חילקו בין עורות של בעה"ב לעורות של עבדן, בשל עבדן אף דחישב אינו מקבל טומאה משום דמחשבתו להשתנות עומד ועיין ברש"י ולפ"ז יש ב' טעמים דלא מהני מחשבת הגזלן או הגנב אי אין יאוש, או אם יאוש אינו קונה, חדא דאין בכחו לחשב משום שאינו שלו, הב' משום דלא עדיף מעבדן. דכמו בעבדן דאפשר דימכור וע"כ לא הוי מחשבתו מחשבה, כן בגזלן או בגנב, כיון דצריך להשב עומד להשבה ועדיף מעומד למכור, ולפמ"ש דהוי יאוש בדשמעי' דמיאש, אבל מ"מ הגזלן לא שמע דמיאש, וא"כ בגזלן עומד להחזיר ולא הוי מחשבתו מחשבה אך אי נאמר דסתמא מיאש בגנב לרבנן או בגזלן לר"ש גם הגזלן יודע מהיאוש, ואין בדעתו להחזיר ואינה עומדת מחשבתו להשתנות ע"כ מחשבתו מחשבה ושפיר פליגי.

בגמרא דגזל קרבן דחברי' ופרש"י שהקדיש חבירו ולעולם לפני יאוש ואצטריך לאשמועינן דאינו עולה לרצון כלל אפי' לבעלים הראשונים ואע"ג דלא הוי יאוש ל"א דגזל קרבן דחברי' לאחר יאוש ולא קני' דקרבן אינה נגזלת וכו' ע"ש, ודברי רש"י קשה להולמם א') מש"כ ולעולם לפני יאוש, דכיון דהקדיש הרי הוא של הקדש ואין בידו ליאש. ודומה לזה דאין ביטול חמץ לאחר זמן איסורו משום דכבר אינו ברשותו. ובהקדיש שהוא של הקדש מאי מהני יאושו. ב',) מה הטעם דאינו עולה לרצון גם לשם בעלים ראשונים, בשעת ההקדש אין חסרון, ועתה גם ההקרבה לשמם, ולמה לא יהי' לרצון, ואף אי נימא דלא חזרה קרן לבעלים ראשונים, י"ל הטעם משום דההשבה לא הוי השבה מעליתא דבעלים חסר להם מעשה מצוה הבאה לעזרה, או מצד טעם אחר דלא מקרי השבה, אבל דלא יעלה לבעלים ראשונים אין הדעת סובלת, ובתוס' הקשו דהא אמרי' חזרה קרן לבעלים וא"כ עלה להם ע"ש גם קשה דל"ק דרש"י ול"א, הוי סברות הפוכות זו לזו.

ונראה לפרש דברי רש"י, דבהא דגזל קרבן דחבריה. תרתי גווני איכא, א' היכי דגזל בהמת חולין והבעלים הקדישו ביד הגזלן אי הקדשם חל ועדיין נשאר ביד הגזלן והגזלן הקריבו, שייך בי' לומר גזל קרבן דחברי'. הב' היכי דכבר הקדישו הבעלים וגזל והקריבו – והנה לפי' הראשון יקשה והא אין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו כדאמר ר"י גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדישו כו' י"ל לפמ"ש בב"ש אה"ע סי' כ"ח ס"ק ט"ז היכי דהקדישו שניהם ביחד הוי הקדש ע"ש והכא אם הקדישו הבעלים ב"ד הגזלן, והגזלן הקריבו הרי דהקדישו שניהם יחד א"כ הוי הקדש. וי"ל דלזה מיעט הקרא קרבנו כיון דצריכים גם להקדשו של הגזלן שיהי' חל ההקדש וזה אינו לרצון לפני ד' וע"כ גם לבעלים הראשונים אינו עולה, דמצד הקדש הבעלים לבד לא מהני הקדשם דאינו ברשותם, ומצד צירוף הקדש הגזלן, הקדש הגזלן אינו לרצון, ולפ"ז כך כוונת רש"י שהקדיש חבירו ולעולם לפני יאוש, פי' חבירו היינו הבעלים הקדיש לפני יאוש ביד הגזלן וקרא אתי למעט גם אם הקריב לבעלים. ולישנא אחרינא פי' דאיירי בגזל קרבן שהוא מכבר הקדש ובזה מובנים דברי רש"י ומתו' קו' רש"י ומתו' קו' התוס' דהכא ל"ש חזרה קרן וכו' דשם איירי בגזל קרבן שהי' קרבן ביד הנגזל.

משכבו ולא הגזול, ועי' פרש"י דאינו מטמא משכב אחרי', ועיין בזה בשיטה מקובצת דהרבה תמהו על רש"י בזה וכי משום דהוי דחברי' לא יטמא משכבו, ועיין שם דעת מהר"י מגא"ש, ובתוס' הקשו מגנבים שנכנסו לבית דהוי כזב לטמא משכב ומושב ולעד"נ דברי רש"י מובנים היטב ודעתו דהא דאמרה תורה משכבו וממעטינן ולא הגזול טעמא רבה בי' משום דע"י גזילת הגזלן. ע"כ נתבטל המשכב מלהיות משכב דלבעלים איננו עוד משכב, דאין ברשותם להשתמש, ולהגזלן אסור להשתמש דבכל שימוש ושימוש עובר על לא תגזול, ואין לומר דעל כרחך הגזלן משתמש, זה אינו דכללא בידינו דכל מקום שאמרי' עמוד ונעשה מלאכתינו אינו ראוי למדרס, ועיין שבת נ"ט ע"א ואין לך עמוד וכו' גדול מזה שצריך לעמוד מפני איסור גזל ולהחזיר לבעליו וע"כ מיעטה התורה מדין משכב וזה הכוונה משכבו ולא הגזול, כיון דהוא גזול איננו עוד משכב ראוי למשכב, וכ"ז אם המשכב ביד הגזלן. אבל בגנבים שבאו לבית, אין חסרון במשכב. דהוי ברשות בעלים רק דהגנבים ישבו שם, אף דנאמר דישבו בע"כ של הבעלים מ"מ המשכב ראוי' למדרס ומצד המשכב אין אומרי' עמוד וכו' דהבעלים יכולין לישב, ולא בטל שם משכב מעליו מצד הבעלים בזה אין מיעוט ואין סברא למעט וע"כ מטמאים.

אבל מה שצריך עיונא רבה הוא מה שפשוט להתוס' ומוכח מהגמ' אף דיאוש כדי לא קני ההקדש חל או מצד שינוי השם או מצד שינוי רשות. והא גופא קשי' כיון דיאוש כדי לא קני האיך מצי לאקדושי דבר שאינו שלו, וממילא לא הוי לא שינוי השם ולא שינוי רשות, וברשב"א פ' הנזקין תירץ דהקדישו וקנינו באים כאחד ע"ש, וכוונתו דקניית הגזלן והקדשו באים כאחד, ומצינו כיו"ב באשה ועבד גיטו וידו באים כאחד, אבל שם מצד הקונה, אבל האדון יכול להקנות. והכא מצד המקנה הגזלן ע"י הקדשו נעשה שינוי רשות, והשינוי רשות עם קנייתו באים כאחד, והוי קנין גם להקדש. וזה דבר מוקשה מאד.

והנלע"ד לתרץ דלכאו' יקשה לר"ש דס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי, נימא דגם הגזלן קודם היאוש יכול להקדיש דעיין בשיטה מקובצת פ' המפקיד הביא קו' בשם הראב"ד דליהוי כפל לשומר משום דהוי גורם לממון ותי' משום דלא בכל גווני חייב והאחריות בכל גווני ע"ש, וא"כ הכא דגזלן חייב באחריות ואלו מתביר או מתביד ברשותי' קאי, ואנן אמרינן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדישו, ונראה לומר דבאמת מצד הגזלן הי' יכול להקנות או להקדיש אבל קודם יאוש אף אם הוא ברשות אחר גם האחר לא יכול לקנות קודם יאוש, על כן הקונה אינו יכול לקנות, וכיון דבהדיוט הקונה אינו יכול לקנות, גם בהקדש לא קני, ולפ"ז לאחר יאוש לר"ש דס"ל דגורם לממון כממון דמי, מצד הגזלן מהני הקנין משום דכממונו הוא, וגם מצד הקונה וההקדש אין עיכוב לקנות דהוי אחר יאוש אף דיאוש כדי לא קני מהני הקדשו או מכירתו מצד גורם לממון כממון דמי, וי"ל לרבנן דפליגי על ר"ש וס"ל גורם לממון לאו כממון דמי, הטעם אף דסברת ר"ש דאלו מתביר או מתביד ברשותי' קאי אמת היא. מ"מ גוף הממון של בעלים אחרים א"כ עיקר הממון של בעלים אחרים וזה א"א שיהי' אותו דבר עצמו שלו ושל אחרים וכדאיתא בר"ן נדרים פ' השותפין אי דמר לאו דמר ואי דמר לאו דמר עי"ש וע"כ אזלי' בתר עיקר הממון וכו', וכ"ז ביש בעלים אחרים אבל ביאוש אף דנאמר יאוש כדי לא קני הטעם משום דבאיסורא אתי לידי' דהרי באבידה קודם שבא לרשות אחר הוי יאוש קנין, וא"כ חסרון הקנין מצד הגזלן שהוא אינו יכול לקנות אבל מצד הבעלים י"ל דיצא מרשותם ע"י יאוש כמו באבידה, וכיון דאין בעלים אשר יש לומר להם זכות יותר בהדבר, גם לרבנן י"ל גורם לממון כממון דמי, וא"כ גם לדידהו יכול הגזלן להקדיש או למכור ומצד הקונה אין עיכוב כיון דהוי אחר יאוש, כן נראה להסביר לענ"ד.

שינוי קונה פרש"י היכי דשני להו בידים כו' ע"ש ובאמת מצינו שינוי ממילא ג"כ, כמו גנב טלה ונעשה איל וכו' כדלעיל, והחילוק דבשינוי ממילא לא עביד בהשינוי איסור משא"כ בשינוי בידים, וכן להיפך, בשינוי בידים המעלה דעשה מעשה קנין בהשינוי, משא"כ בשינוי ממילא, להחילוק הא' רש"י רבותא אשמעינן אף בשינוי בידים אבל יקשה מנלי' לרבה דאשר גזל כעין שגזל היכי דקעביד איסורא בשינוי בידים. דלמא רק בשינוי ממילא דלא קעביד איסורא ודמי בזה כמו שמחלקי' ביאוש וי"ל דסברא הוא כיון דבממילא אמרי' דדבר אחר הוא, אף באיסורא קני ואם לא נחלק בשינוי בין עביד איסורא או לא א"כ עדיף שינוי בידים משינוי ממילא בזה, דבידים י"ל דקעביד מעשה קנין במה שמשנה משא"כ בממילא, ובזה מיושב קו' התוס' בד"ה לא הספיק וכו' ואית הא דמייתא התם גזז ראשון ראשון וצבעו פטור מאי איריא ראשון ראשון אפי' הכל נמי ע"ש ולפמש"כ אדרבא רבותא אשמועי' בגזז הכל דהוי לכהן חלק, י"ל דבצבעו עשה קנין השינוי ופטור, אבל בגזז ראשון ראשון דעוד אין לכהן חלק ל"ש קנין והוי כמו שינוי דממילא וקמ"ל דאף בגזז א' א' דהוי שינוי דממילא קני.

בגמרא עד דיתיב ר"י ברישא ופרקה שינוי השם כשינוי מעשה דמי, ועיין בתוס' דבשינוי השם צריך יאוש משא"כ בשינוי מעשה דהוי קנין בפ"ע ותי' דלאו כשינוי מעשה ממש ע"ש וזה אינו מדויק בדברי ר"י שינוי השם כשינוי המעשה דמי, ונראה דבאמת הוי כשינוי מעשה ממש, והן בעורות עבדן היכי דבתחלה אסיק אדעתי' דימכור אין מחשבתו מחשבה. כן י"ל בשינוי אף דחוזר לברייתא למאן דאי"ל דקני היכי דאסיק מתחלה אדעתי' דיבטל שינויו, לא הוי שינוי מעיקרא כלל, גם י"ל הא דחוזר לברייתא לא הוי שינוי רק בכה"ג דאפשר דיחזור לברייתא, והטעם דאנן בעי' דליהוי שינוי פ"א בשעת קנין וכיון דהוי בשעת קנין שינוי קני ונגמר הקנין ומה נפ"מ בחוזר לברייתא או לא דכבר קני, אך הפלוגתא בחוזר לברייתא, דבשעת השינוי עומד ואפשר לחזור לברייתא, אבל היכי דבודאי בשעת השינוי יחזור לברייתו לא הוי שינוי מעיקרא, דאסיק אדעתי' מעיקרא דיבטל שינויו, ולפ"ז קודם יאוש אסיק אדעתא דגזלן דיתבענו הנגזל ובהנגזל אין הוכחה דירצה בשינויו ולא הוי שינוי מעיקרא כלל, אבל אחר יאוש אף דלא קני מ"מ לא יחזור לתובעו והוי שינוי לדעת הגזלן, וא"כ שינוי השם הוי קנין גמור בפ"ע, אך בלי יאוש לא הוי שינוי השם ובאיכא יאוש איכא שינוי השם ושפיר קאמר ר"י שינוי השם כשינוי מעשה דמי, ובזה מיושב קו' הגמ' ממריש שבנאו בבירא. שהקשו בתוס' דלמא איירי קודם יאוש ותירצו דאיירי אחר שנתייאשו ואין זה מוכרח, אבל לפמ"ש נכון, כיון דהגזלן בנאו בבירא ע"כ דחישב בדעתו שלא יוציאו ממנו הנגזל דאל"כ לא הי' בנאו והוי כלא אסיק אדעתו לחזור לברייתו, ואף דיתבענו אח"כ הנגזל מ"מ השינוי כבר היתה, ואנן בעי' רק פ"א, שינוי בעת הקנין וקני.

תוכן העניינים

פקודת אלעזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה