פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
ריש פ' אלו נערות
בכתובות דף כ"ט ע"א אי' במתני' אלו נערות שיש להן קנס הבא וכו' ועל הנתינה ופרש"י מן הגבעונים והיא אסורה לקהל דדוד גזר עליהם כדאמרינן ביבמות דף ע"ח ועל שם ויתנם יהושע חוטבי עצים וכו' קרי להו נתינים ע"כ, ועי' בתוס' שהקשו ע"ז מהערל (ע"ו) דלרבא בגירותן אי"ל איסור חתנות ושאר קו' ע"ש וגם עי' בשמק"ו דרש"י סתר עצמו דבמס' מכות פ' אלו הן הלוקין פי' משום לא תתחתן וכן ביבמות מ"ט ע"ש, ואאמ"ו הגאון ז"ל בחיבורו עמ"ס כתובות פי' הטעם דהוי איסור דאו' בנתינים משום דיהושע קני להו בכיבוש אף דנשבע להם להחיותם מ"מ אי מכרו עצמם בכסף הוי עבדים, כ"כ מצד וישב ממנו שבי והמה שבוים תח"י ונתונים לעבדים ע"ש, וגם הער אאמ"ו הגאון ז"ל לפי הגמ' דרבי ביקש להתיר לרחב"א דבזמן שאין בהמ"ק רק חלקינו אסור, דלהוי כחציה עבד וחציה בן חורין ע"ש, ולע"ד אפשר לומר דל"ש לומר דהמזבח קונה חלק בגוף העבד, רק קנין דמים שייך בי' ולא קדושת וקנין הגוף, וי"ל דכמו דהעבד משועבד לכל עבודות כך מסרו ישראל חלף עבודתם שיעבדו במקדש וא"כ גם חלק מזבח מצד חלק העבדות אשר לנו ול"ד לחציה עבד וכו' רק באם נתיר חלקינו אמרי' חלק מזבח מי יתיר דלמה נפסיד חלקו.
ויש להער לרבא בהערל דבז' אומות בגירותן אי"ל איסור חתנות, מ"ש גירות משחרור עבד. ובקידושין אי' עבד כנעני וכו' וקונה עצמו בכסף ובשטר ובגמרא פירש רש"י אף דמשאר אומות נקנו עבדים משום דכתיב כנען עבד עבדים יהי' לאחיו משום הכי קרוים על שם כנען עיין שם. וע"כ נראה דגם מכנען דין עבד כנעני יש לו רק דגם משאר האומות העבדים עבדים כנענים נקראים וע"כ דגם עבד מכנען אם הוא משוחרר מותר בבת חורין ומ"ש עבד משוחרר מגר מז' האומות דאית בהו איסור דלא תתחתן. ואין לנו חילוק אחר רק בעבד כיון שקנוי גופו לישראל האדון, יש בכח אדונו לשחררו ולהתירו. משא"כ בגר דהוא בעצמו אינו יכול להתיר עצמו, ובזה יש להבין סברת מעוכב גט שחרור דפסול אף דיצא לחירות, אבל שם גם בעבדים מאומות אחרות הדין ככה, ולפ"ז אם הנתינים לא הי' לעבדים הי' נאסרים גם בגירותן אבל העבדות שניתן עליהם ואם נשתחררו אז ניתרין, וזה שנתנם יהושע להיות חוטבי עצים וכו' לפ"ז לטובתם.
והנה לפמ"ד שם בקידושין דקונה עצמו בכסף, ע"כ גם בשוה כסף הדין ככה דשוה כסף ככסף, ועבודה שוה כסף הוא, ולפ"ז בנתנם יהושיע להיות חוטבי עצים ושואבי מים זה התנאי הוי תנאי שוה כסף, ואם נאמר דהוי תנאי לשחרור, ע"כ בזה משוחררים, אבל זה אינו כיון דלעבודה משועבדים מצד עבדות ומ"ש בעבודה אחרת או בעבודה זו דחוטבי עצים וכו', ועיין בגמ' גיטין י"ב נראה דאף דבעבד כנעני יכול לומר צאי מעשה ידיך וכו' אבל עשה עמי ואיני זנך אינו יכול לומר ע"ש. ולפ"ז ביהושיע שהתנה עמהם להיות חוטבי עצים וכו' ולא מצינו דנתן להם מזונות יקשה דהא הוי עשה עמי ואיני זנך, ואין לומר כיון דשם קיבלו מזונות כמו שמצינו דבני שאול נהרגו משום הגבעונים משום דשאול הרג נוב, וע"כ דקבלו מזונות. מ"מ גם התנאי זה להיות שואבי מים וחוטבי עצים זה התנאי שעבוד אין בידו כיון דאין מעלה להם מזונות וא"כ ע"כ בקיום התנאי זה הוי כנתנו שוה כסף ובעד שחרור, ולפ"ז מה שנתנם להיות חוטבי עצים וכו' הוי עבדים וקיום תנאם גם שחרור, ובלא"ה היו כגרים מז' אומות דאסורי, אבל אימתי חל השחרור בקיום התנאי, ואין בידם לקיים התנאי לעולם כיון דלעולם מחויבים להיות חוטבי עצים ושואבי מים ויש לעיין לפי הגמ' דמי שאחזו בע"מ שתתן לי אצטלתי ואבד אצטלא ובההיא אריסא דאתי מטרא אי אמרי' להרוחה קמכוין ולא אצטריך או לצעורי קמכוין ע"ש ומעתה אם התנאי דחוטבי עצים הי' להרוחת בהמ"ק באין בהמ"ק לא אצטריך וזה הוי קיום התנאי, וכן אפשר ג"כ ביש בהמ"ק קיים היכי דלא אצטריך לעבודתם אבל אם נאמר דלצעורי קמכוין באמת לעולם לא יקוים התנאי ויהי' עבדים לעולם. ולפ"ז י"ל כיון דמצינו דדוד גזר עליהם. בודאי לצעורי קמכוין משו"ה עבדים לעולם ומדאו' אסורי ומתורץ בזה דעת רש"י, וגם יש לעיין בזמן הזה דאין ידינו תקיפה הוי כנתייאשתי מעבדי פלוני ותלוי באם מעוכב גט שחרור אסור בב"ח או לאו, בכה"ג דהוי מז' אומות יש לומר דאם נפקע העבדות מ"מ הוי האיסור משום לא תתחתן כיון דאין השחרור בא מהאדון רק מעצמו מצד יאוש הוי כשאר גרים מז' אומות דאסורי בלא תתחתן דמ"ש וכיון דדוד גזר דהוי לצעורי הוי עבדים לעולם, ואי משום דאין ידינו תקיפה הוי כשאר גרים מז' אומות דהוי בלא תתחתן ודברי רש"י ז"ל מכוונים אהדדי.
ועל הכותית ופרש"י דקסבר כותים גירי אריות הם ע"ש והקשו בתוס' דא"כ נכרית היא ובנכרית ל"ש קנס, ועוד הקשו לפי הגמ' קידושין ע"ו דכותים פסול משום דעבד שפחה נטמעו בהם. א"ם אמאי יש לה קנס לרב דאין הולכין בממון אחר הרוב וכן אם נאמר דהוי קבוע וכו' יפטור מקנס ע"ש וכקו' השניה נלע"ד לחלק, דאם נדון עתה על ממון הקנס הוי כדברי התוס', אבל אם נדון על תחלת המעשה אם הוי עלה שם אנוסה לאנוס אותה ודאי אזלינן לחומרא לענין האיסור, ובגדר האיסור אזלי' בתר רוב וגם בספק לחומרא, והקנס משום לתא דידי' משום האיסור שעבר, וכיון דעבר על האיסור יהי' מצד רוב או ספק, הוי מחויב קנס ודאי, יעיין בשמק"ו דרצה לומר דכותים הוי ספק אף אי אמרי' גירי אריות הם, והנלע"ד לומר דמהברים אשר הגלה סנחריב ונהרגו ע"י אריות, הוי בתוכם הרבה קטנים, וכאשר נתגיירו ע"י ב"ד, וע"כ מה שהגירות מועיל לקטנים משום זכין לאדם שלא בפניו, ובדאיכא אבוהון בהדי' אי' לעיל דף י"א דניח"ל במה דעביד אבוהון, ואם על המעשה שנראה אבותיהם נתגיירו, רק בלבם לא הי' כוונה המועילה לגירות כיון דמשום פחד אריות גיירו, מ"מ י"ל דלהקטנים הוי זכות דהמה לא ידעו כוונת אבותיהם ומהני זכות ע"י ב"ד, וגם י"ל דשייך בי' ניח"ל במה דעביד אבוהון, כיון דנתגיירו, ולפ"ז הקטנים הוי גרים ממש גירי אמת רק הגדולים הוי גירי אריות, ומעתה כל כותי הוי ספק אם בא מגר אמת אשר היו קטנים מלפנים או מגירי אריות. ולפמ"ש בספק מחויב קנס מתו' רש"י, ובזה יש להבין הגמ' קידושין ע"ו בכותי לא ישא כותית וכו' דלר"ע נכרי ועבד וכו' הולד ממזר וע"כ דחיישי' לכותי שנשא ישראלית ע"ש והקושיא מבואר דכיון דאסורין לישראל למה נחוש לכך. אבל לפמ"ש מבואר שהמה בעצמם הכותים חלק אחד הוי כגוים וחלק אחד כישראלים אם אחר כך נתערבו יש איסור דנכרי הבא על בת ישראל וכן להיפך ומשו"ה כותי לא ישא כותית.
ועוי"ל לפי הגמ' קידושין שם כותי לא ישא כותית משום דלאחר עשרה דרי לא ישא ממזרת דנראה כישראל הרי דנהגו במנהג יהודית דאל"כ מכירים אותם, ועי' בתוס' יבמות דף מ"ה ע"ב בההיא דקרי לי בר ארמייתא ובר ארמאי, מי לא טבל לקריו ומי לא טבל לנדתה והקשו בתוס' אי בעי' ב"ד באנשים שייך אבל בנשים מי הלכו עמה אנשים ותי' כיון דידוע לכל העולם הוי כב"ד ע"ש, אבל הקשו כיון דטבילת נדה בלילה ומשפט ביום ע"ש והקו' השני' י"ל דלא ס"ל לרש"י, דהא דבעינן ביום רק היכי דהב"ד יעשו דין אבל הכא דהדין ממילא י"ל דגם בלילה מהני, ולפ"ז יש לחלק בנדה דהוי ידוע לכל העולם דטבלה כיון דנהגית בדת ישראל הוי אנ"ס אבל טבילת קרי דהוי רק מתקנת עזרא ל"ש אנ"ס והגמ' שם דמי לא טבל לקריו איירי דודאי היו שם אחרים דראו דטבל לקריו, אבל בלא ראו לא הוי כב"ד דל"ש חזקה באיסור דרבנן כמ"ש הה"מ בפ"א מה' אישות וכ"ש בתקנת עזרא דודאי החזקה אינה מועיל, ולפ"ז יש לחלק בין כותי לכותית, דבכותי ליכא אניס ליכא ב"ד והוי גירי אריות משא"כ בכותית כיון דהשתא נהרגין בדת יהודית הוי קבלת המצות וטבילה וידוע לרבים כלפני ב"ד הוי' גיורת ממש, וכך אשמועינן מתני' לפרש"י אף דכותים גירי אריות מ"מ הבא על הכותית חייב קנס דכותית גיורת ממש ומתו' רש"י ז"ל.
בתוס' הקשו ולתני אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ובנבעלה שלא כדרכה ע"ש וקושיתם צ"ב דכמו בנכנסה לחופה ובמקום שמיחדים ביהודה אין להם טענת בתולים כן איך נימא בנשאת וגירשה דנבעלת שלא כדרכה והדבר קשה כי יהיו עדים בדבר, ונראה לפי דאיכא בו"פ דהוי ממון הוי על טענת קנס מודה במקצת דאיכא עדים על בו"פ דאי ליכא עדים בלא"ה ליכא קנס, וצריך לשבע אבל עיין בתוס' ר"פ שור שנגח דבקנס ל"ש משאיל"מ, דאינו נשבע הוי כהודאה וכן אי' בחו"מ סי' שצ"ט דאין שבוע בקנס וי"ל דהכא שאני דעל גוף דבר המחייב איכא עדים דידעו באונסא בכה"ג לא הוי הודאה לפטור משום דמודה דבתולה היתה וצ"ע.
ועל אשת אחיו עיין בתוס' הקשו לר"פ דאיירי הך מתני' במפותה וע"כ בגירשה או מת איירי וקנסא לעצמה ואמרי' דמחלה וכן יקשה ממתני' לקמן בבא על בתו ממנ"פ יקשה ע"ש והביאו הירושלמי במת עד שלא עמדה ע"ש והכוונה כיון דלא עמדה עדיין איננו ממון שיזכה בו האב, וע"כ דהאב אינו זוכה רק עבורו וע"י בתו, וצריך שתקדים זכותה לזכותו וכיון דלא עמד בדין עוד לא זכתה היא דלא הוי עוד ממון דנימא שיזכה בו האב. והגמ' דילן ע"כ דלא כהירושלמי הזה, דלקמן אמרי' משל דמפותה דומה לאדם שאמר קרע שיראין שלי והפטר משלי דאבוה הוא ואם כהירושלמי דהאב אינו זוכה רק ע"י בתו וכיון דפטרתו מקודם למה יחייב. והנה הגמ' דיברה בזה לענין בו"פ וצער אבל לענין קנס נלע"ד דל"ש הסברא דקרע והפטר, דזה רק בדבר אשר בגופה או בחפצי' תוכל ליתן רשות, אבל קנס הוי חיוב אם יעבור האיסור ועד שלא עבר עוד אין בגופה שיווי ממון זה דנימא שחתן לו רשות ולפטור, אבל יקשה לפי הירושלמי למה רק ביתומה ומפותה אמרי' דפטור מקנס משום דמחלה בכל מפותה כיון דמחלה לא תבוא הקנס כי הי' תזכה בו וממילא אין לאב וצ"ע ולענ"ד לתת טעם אחר למה במפותה ויתומה פטור מקנס, דאם חידשה לנו תורה בקנס י"ל דבעי' ג' תנאים א' שתהי' בתולה ב' נערה ג' שתהי' באיסור קדושה, ועי' ברמב"ם מה' נ"ב דאם בא באקראי ליכא איסור רק במופקרת ובראב"ד ובהה"מ שם שחילקו בין מיוחדת דמותרת כמו בפלגש ע"ש והנה מרמב"ם נראה פשוט דאין איסור באקראי ובעי' שתהי' מופקרת לאיסור ל"ת קדישה, אבל ממיוחדת מזה לא דיבר, ואפשר לומר דגם לדידי' בעי' דוקא מיוחדת ובלא"ה ליכא חילוק בין פעם אחת להרבה פעמים למה לא נאמר דגם באקראי באותו פעם הפקירה עצמה לו, או הוא הפקיר עצמו לה, אבל כפ"מ דקיי"ל חזקה א"א עושה בעילתו בעילת זנות והיכי דאיכא עדים חיישי' לקדושין, יותר נאמר הסברא היכי דמיוחדת מותרת ובעל ודאי יחדה מעתה ולהלאה לשם אישות, ולפי' אמרי' אי הוי באקראי לא עבר על איסור דאמרי' באותו הפעם ודאי כיון בשם מיוחדת אבל באונס דלא שייך לומר ככה, הוא עבר על לא יהי' קדש דכמו האיסור בה כן בו, אף דלא יהי' קדש על הבא על שפחה מ"מ כמו דאיכא איסור באשה שלא תפקיר עצמה כן האיסור באיש. ובאונס על הלאו, אבל במפותה יתומה דיש לומר דלשם אישות אין כאן איסור ומשו"ה מאן יימר דקנסה אותו התורה בקנס אבל במפותה שיש לה אב דאבי' מעכב הוי כאונס ומשו"ה מחויב קנס דאיכא איסור ומעתה במתני' הבא על אשת אחיו וכו' דאיכא איסור כרת דגם אין קידושין תופסין ומה לי אם המעכב האב או האיסור כרת וממילא הוי איסור גמור הזנות דמפותה כמו באונס ויש לה קנס.
בגמ' והני בני קנסא נינהו ואמאי אקרי כאן לו תהי' לאשה. והקשה בפנ"י לפמ"ש התוס' דבעי' הקרא שיהי' מדעתה מנ"ל דרש דאשה הראוי' לו ע"ש והנראה דמה דצריכין מדעתה זהו כמו בכל קידושין דאין אשה מתקדשת בע"כ וא"כ מה צריך קרא דבאונס לא יהי' כחו עדיף, אבל אם נאמר דקנס תלוי בנשואין. א"כ לזה צריכין קרא דמ"ש ולא תהי' לאשה פי' מדעתה דאף דאינה רוצית ואינה מתקדשת לו, זכתה בקנס וא"כ מזה דריבתה תורה מדעתה מוכח דבעי' אשה הראוי' לו דאל"כ אם קנס אינה תלוי בנשואין יקשה דהקרא מיותר דקידושין מרצונה מוכח כמו בכל קידושין דעלמא ומשו"ה מקשו והא בעי' אשה הראוי' לו, ומתו' קו' הפנ"י, אבל י"ל לפמ"ד לקמן כ"ט דבין היא ובין אביה יכולין לעכב וא"כ צריכין הריבוי דבשאר קידושין מהני קדושי האב ואינה יכולה לעכב ובאונס גם היא יכולה ויקשה קו' הפ"י, ועיין לקמן אמר אביי שלא יהא חוטא נשכר ורבא אמר משום דלמדין אונס ממפותה בק"ו רבא לא אמר כאביי כיון דמשלם קנס אין בו משום שלא יהא חוטא נשכר ע"ש בדף ל"ט ע"ב. ולפ"ז גם על הגמ' יש להקשות כיון דלגבי המאנס יכולה לעכב מצד הסברא דאין קידושין בע"כ, רק היכי דאיכא רצון מאביה ואם היא יכולה לעכב נגד אביה, זה מגרע כח אביה ואיך נאמר בזה שלא יהא חוטא נשכר, וגם מאי אהדר רבא כיון דמשלם קנס אין כאן שלא יהא חוטא נשכר. כיון דהמאנס בלא"ה אינו יכול לקדשה וע"כ רק מרצון האב, והנה בנתארסה ונתגרשה הקנס לעצמה כמבואר לקמן. ומעתה לפי הסברא י"ל דבכל נבעלה הוי' לעצמה כיון דאשתני גופה הוי כבוגרת, ומה לי בוגרת ע"י הזמן או ע"י מעשה, ובאונס נבעלה כדרכה איירי דבלא"ה ליכא קנס, ואפשר לומר כיון דכסף קנסא לאבי', ואם נאמר דתלוי הקנס בנשואין ואם תעכב לי"ל קנס משו"ה אינה יכולה לעכב וע"ז צריך ריבוי אף דמעכבת דבעי' מדעתה אפ"ה חייב קנס, ואינו תלוי הנשואין בחיוב קנס ולפיכך בעי' מדעתה ולפ"ז מריבוי דלו תהי' לאשה דבעי' מדעתה מוכח דדרשי' אשה הראוי' לו ומרבו אף במעכבת קנס ומשו"ה יכולה לעכב ומתו' קו' הפנ"י, ולפ"ז מצד הסברא היתה יכולה לעכב כיון דאשתני גופה רק משום הקנס הוי אמרי' או לאו הריבוי דאינה מעכבת משו"ה אמר אביי דהסברא דמעכבת משום שלא יהי' חוטא נשכר וע"ז השיב רבא כיון דאיכא קנס ליכא משום שלא יהא חוטא נשכר וע"כ צריך ריבוי או ק"ו, ואין להקשות לפ"ז למה הקנס לאבי' כיון דאשתני וע"כ דשינוי גופה אינו סברא להכניסה לרשות עצמה, די"ל דחיוב הקנס בא מעת שהית' ברשות אבי', אבל לפי הירושלמי דדנין רק לפי העמדה בדין ובמת עד שלא בגרה ובגרה אינו האב זוכה ג"כ נאמר הכא כמו כן אבל כתבתי דהגמ' דילן לא ס"ל סברת הירושלמי ממה שהקשו שלו דאבוה הי' ואינה יכולה לומר כמו בקרע שיראין שלו, ניחא.
ועל קו' הגמ' הני בני קנסא נינהו ואמאי אקרי כאן ולו תהי' לאשה אשה הראוי' לו דנראה דחיוב קנס תלוי בזה אשר לפי הסברא יקשה כיון דהקנס וגם החיוב דלא תהי' לאשה שניהם תחת אשר ענה, ואיך נאמר משום דאינו ראוי' לו יפטר מהקנס, נלע"ד דהנה כתבתי לעיל דאין למדים מחיוב קנס רק במאי שכתבה התורה, וכתבתי דבעי' ג' תנאים שתהי' נערה, ושתהי' בתולה וגם שהזנות תהי' איסור וגם י"ל סברא להיפך דהתורה חייבה קנס רק היכי דליכא עונש אחר כלל אף דבממון לא מיפטר רק היכי דאיכא עונש או חיוב מלקות עכ"פ מ"מ בקנס י"ל דהתורה לא חייבה רק היכי דליכא אף עונש עשה ולפ"ז י"ל באשה הראוי' לו הלו תהי' לאשה הוי כניתק לעשה והאיסור זנות באונס שעבר תיקן בזה, ואם אבי' או הי' מעכבת מ"מ נתקן בזה כמו בשאר להנל"ע בממון דמחילה מהני כ"כ הכא, אבל באינה ראוי' לו אינו יכול לתקן האיסור לא חייבה קנס זה סברת הס"ד, אבל לפ"ז יקשה בגמר' לקמן וניתי עשה ונדחי ל"ת, כיון דהעשה דלו תהי' לאשה בלא"ה הוי לנתק האיסור. ובכה"ג לא דחי עשה דלא עדיף מהיכי דאיכא תרי לאוי דאמרי לא אתי עשה לנתוקי [חסר].