פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
קנין פירות
בדף מ"ח ע"א אי' המוכר שדהו בזמן כקה"ג דמי וס"ל אין ברירה והאחין שחלקו שהיובל נוהג ר"י אמר מביא וקורא לקחות הן ותי' דרק ר"י ס"ל דמחזירין ור"ל אמר מביא ואינו קורא וכו' אמר רב יוסף אי לאו דאמר ר"י ק"פ כקה"ג דמי לא מצא ידיו ורגליו בבהמ"ד דאמר ר"א אמר ר"י האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל ולא משכחת וכו' והקשה ר"ת ואנו איך מצאנו וכו' והא קיי"ל ק"פ לאו זה לזה ביובל אבל שאר אמוראי לא ס"ל כן דמכר אמר רחמנא ולא ירושה ע"ש בתוס', והקשה בבה"ז הובא בפנ"י לרמב"ם דס"ל ק"פ לאו כקה"ג, וס"ל דמחזירין זה לזה ביובל האיך מצא ידיו ורגליו ותי' הפנ"י דהרמב"ם ס"ל דביובל ראשון לכל איש ואיש גם לר"ל כקה"ג כדרב חסדא הכל מודים ביובל ראשון וכו' וא"כ שייך ביכורים לכל אדם ביובל ראשון שלו, ולר' יוסף דאמר אי לאו דאר"י וכו' משום דלא שמיע לי' הא דרב חסדא ע"ש. ודבריו בזה נראה לי תמוהים דר"ח לא אמר כן אלא מסברא דלא סמכי דעתייהו, ולמה לא יסבור גם רב יוסף כן ואי לא נראה לר"י האי סברא א"כ הי' להגמ' להזכיר פלוגתתם, ואשר הביא להפ"י לומר כן. דאל"כ למה אמר יוסף דלא משכחת וכו' והלא ביובל ראשון לכל אדם יש להביא בכורים ולקרות, אבל באמת י"ל דרב יוסף ס"ל הא דר"ח דיש להבין למה נאמר ביובל ראשון לא סמכי דעתייהו דיחזור ביובל, וכי כל ישראל לא יודעים דין המפורש בתורה, אלא הכונה בסברא זו כמו דמצינו אמרם ז"ל ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס אף דהדין כן שחוזר ביובל מ"מ ביובל ראשון לא סמכו דעתייהו דיחזור ולא יחוס על הפסד גדול כזה שיחזור לו השדה בחנם [כאשר באמת עברו על שמיטה ויובלות וע"כ נענשו] וכ"ז באם יש הפסד לחזרה אבל באין הפסד אמרינן לא שביק היתירא וכו' וא"א חוטא ולא לו, ובאחין שחלקו אין שום הפסד בחזרה דחלק יורש האחר שוה כמו חלקו, בודאי יחזור וסמכי דעתייהו, והוי רק ק"פ כמו ביובל שני ושפיר קאמר רב יוסף אי לא דאר"י וכו'.
ועיין ברמב"ם דמחזירין זל"ז ביובל ולא תבטל חלוקתן ועיין בכ"מ דפי' כן הגמ' דבכורות נ"ב ע"ב אין חוזרין לבטלה דלא כפרש"י שם ע"ש אבל בריש פ' כל הגט דפרש"י מחזירין וכו' משום מצות יובל והדר שקלי כדמעיקרא זה כהרמב"ם. ועתה אם נאמר ביורש בחלקו הוי רק ק"פ משום דמחזיר ביובל, מכ"ש למי שחוזר אליו דאין החזרה אליו אלא בשנת היובל דאין לו אלא ק"פ, ואף דמצד קה"ג חוזר אליו, מ"מ כיון דשקלי אח"כ כדמעיקרא ע"כ דאין לו בו אלא ק"פ וכיון שכן הא בעי' ושב לאחוזתו, וק"פ לאו אחוזה ואיך חוזר, וי"ל דתלוי בזה אם נאמר ק"פ כקה"ג, מקרי שפיר אחוזה ושייך בי' ושב באחוזתו אבל אי נימא ק"פ לאו כקה"ג לא מקרי אחוזה, אין לומר דחוזר ביובל דאינו שב לאחוזתו, וכיון דאינו חוזר שפיר הוי קה"ג להיורש, כיון דא"א לחזור דאם נאמר חוזר אינו שב לאחוזתו וא"כ אף דאמרינן אחין שחלקו לקוחות הן מ"מ אין מחזירין זל"ז ביובל ורק לר"י הקו' דס"ל דמחזירין א"א לומר תרווייהו ק"פ לאו כקה"ג ומחזירין, ומתו' קו' ר"ת– אבל עוד נשאר קו' הבה"ז על הרמב"ם דס"ל ומחזירין זל"ז ביובל, וגם יקשה על רב יוסף דאמר אי לאו דאמר ר"י ק"פ כקה"ג דמי וכו' והא לפמ"ש תלוי זב"ז אי הי' אומר ר"י לאו כקה"ג דמי ע"כ דאין מחזירין.
ונ"ל דיש להבין מה דאמר ר"ח ביובל ראשון ד"ה כקה"ג דמי משום דלא סמכי דעתייהו, מאי הוי והא מכל מקום חוזר ביובל ואין לו בו אלא ק"פ, וי"ל דהסברא ביובל אף דחוזר דליהוי ק"פ כקה"ג דמה שחוזר משום המצוה וכדכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ, ועיין בב"מ ע"ט במכר לס' שנה, א"כ הוי כמו בגזל הגר שנשבע עליו והשיב את אשמו לד' לכהן וארז"ל קנאו השם ונתנו לכהן כ"ה החזרה לד' וד' נתנו להמוכר, וא"כ קודם החזרה אין למוכר שום קה"ג בגוי' רק להשם, והנה הא דאמרי' ק"פ לאו כקה"ג משום דיש לאחד קה"ג והוא העיקר אבל אם אין לשום אדם קה"ג בו, הק"פ הוא כל הזכות שאפשר להיות בהשדה, ללוקח הוי כקה"ג לכ"ע וזו הסברא ביובל ראשון, אבל ביובל שני דסמכי דעתייהו וכמ"ש רש"י דבטוח שוחזרנו אליו הוי כאלו לא מכר ולא קני אלא עד היובל, ואם חוזר ביובל לא בלבד משום המצוה חוזר אבל גם מתנאו ואם חוזר מתנאו. חוזר אל המוכר בלי אמצעות השם יש להמוכר קה"ג והיכי דאיכא להמוכר קה"ג ק"פ דלוקח לאו כקה"ג ובזה פליגי ר"י ור"ל, והנה באחין שחלקו אף דמחזירין זל"ז ביובל מ"מ לא בטל חלוקתן והדר שקלי כדמעיקרא, אין להאח שחוזר אליו אלא ק"פ כמ"ש, והחילוק בין סתם מוכר ביובל שני יש לו קה"ג בעת שיש ללוקח ק"פ וקה"ג הוא העיקר וע"כ ק"פ לאו כקה"ג אבל באחין שחלקו לאח שנטל חלקו קודם היובל אין כאח שחוזר אליו אף ק"פ, וא"כ לאח שנטל חלקו שיש לו ק"פ יש לו קודם היובל כל הזכות שאפשר להיות בהשדה הוי קה"ג ולכך מביא וקורא, ואפשר לומר דלאח שחוזר אליו בשנת היובל אף דאין לו רק ק"פ מ"מ בשנת היובל אין לאח שנטל ק"פ ולכך לאח שחוזר אליו הוי כקה"ג ומקרי אחוזה ושפיר מחזירין. אבל לפ"ז מה אמר רב יוסף אי לאו דאר"י וכו' והא בכה"ג אי הוי אמר ר"י ק"פ לאו כקה"ג דמי א"כ באחין שחלקו הוי כקה"ג ושפיר מביא וקורא, י"ל דלר"י א"א לומר כן דאי' שם בבכורים אמר רבין אמר ר"י חוזרין לבטלה ע"ש וצריך להיות חלוקה חדשה וא"כ הוי כאח שחוזר אליו קה"ג גם במת שיש ברשות האח שנטל, ולא הוי כקה"ג, ובזה יותר מובן התי' שתרצתי על קו' ר"ת דלר"י ודאי מקרי ושב לאחוזתו כיון דלדידי' בטלה החלוקה.