פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
קם ליה בדרבה מיניה
בכתובות דף כ"ז ע"ב אי' לא תקחו כופר לנפש רוצח ל"ל, לא תשקול ממונא ותפטרי' מקטלא ע"כ, ויש להקשות דלפי הקושי' ע"כ דסבר דלא תקחו כופר דלא לעביד לי' תרתי ממון ומיתה אתי וא"כ ליכא רק ב' כתובים היינו ב' לימודים דלא נפטריה מקטלא מחרם וכל חרם כדאי' לקמן, ולא נשמע רק ב' מיתות חמורות וכמ"ש בתוס' בד"ה מיתות קלות ע"ש ועדיין לא נשמע במיתות קלות היכי דשגגתן כפרה קרבן, ואם נימא דבאמת ס"ל דבמיתות קלות מהני כופר חדא דזה אינו מן הדין, ועוד דמצד הסברא נראה דמה דאמרי' קלב"מ לפטור מממון רק אם נימא דאין כופר מהני לפוטרו ממיתה. אבל אם כופר פוטרו ממיתה למה לא יתחייב בממון כמו דמשלם קנס וממון בו"פ, ואם גם נימא ככה יקשה להיפך. דלמא קרא הך אתי לאשמועינן דלא ליעבד בי' תרתי וזה לא נשמע מלא יהי' אסון דשם יש לאוקמא במיתה דליכא כופר אבל בהס"ד דיש כופר במיתות קלות כיון דליכא קרא ללמוד מיני' א"כ י"ל דחייב ממון, וע"ז אתי קרא לפוטרו מממון כיון דעיקרו חיוב מיתה ומאי קושי' ל"ל ואפשר לומר דבס"ד דהכא לא ס"ל דבעי' ג' לימודים רק אליבא דר"י בנו של ריב"ב, דיש לדייק דכאן אמרי' בגמ' ונפטרי' "מקטלא" ולקמן בברייתא בדברי ר"י נאמר "לפטרי'" ולא נזכר מקטלא, ונראה דר"י למד לפטור ממומתים בידי שמים כדאי' שם י"ב כיון דממיתה בידי שמים הוי למידין לפטור אי לאו קראי, היינו למידין רק דומי' דמיתה בידי שמים והיינו החיוב בידי אדם אם הוא רק ביד"ש והיינו במזידן בלא התראה אבל היכי דמחויב מיתה גמורה לא אסיק אדעתי' לפוטרו ע"י כופר, ולכן אמר רק ולפטרי' ומעתה יש לחלק בין נאמר דבעי' קרא דלא יפטור כופר ממיתה גמורה אשר ב"ד דנין אותו. אין לחלק בין מיתה קלה למיתה חמורה דכבר נגמר דינו למיתה וקרא אחד סגי אבל אם נאמר דבעי' קרא שלא לפטור כופר ממיתת שוגגין, צריכין ג' קראי דבידי שמים יש לחלק בין איסור חמור לקל, ולפ"ז הכא בגמ' קאי שלא יפטור כופר ממיתה גמור סגי בחד קרא לכל הג' וכל חרם סגי ומשו"ה מקשי ל"ל ותי' דלא לפטרי' מקטלא, ובברייתא דגמר ממומתים בידי שמים צריך קראי.
ועוד יש לעיין אליבא דריב"ב דכיון דרק במיתת שוגגין צריך קרא דלא נפטרי' ממיתה, זה רק אם נאמר דחייבי מיתת שוגגין פטורין אבל אם נאמר דחייבין הרי דאין כאן דין מיתה דהרי אינו פוטר את הממון י"ל דלא צריך קרא כלל דלא שייך כופר כלל, ואין לומר דמ"ש ממומתין בידי שמים די"ל דמומתין בידי שמים המיתה פוטרת ממון ורק בשוגגין או במזיד בלא התראה מאן יימר דחייבה תורה דין מיתה כלל די"ל דרק באם יש בכח ב"ד לחייבו אמרה תורה מיתה והיכי דאיכא התראה, ומה דאמרי' לעיל דין מיתת ב"ד לא בטלו י"ל היכי דמחויב בהתראה ואין בכח ב"ד לחייבו, או דזה ג"כ אם נאמר חייבי מיתות שוגגין פטורין, ולפ"ז הא דצריך הני קראי משום דשוגגין פטורין. וע"כ צריך לתנא דבי חזקי' להקיש שוגג למזיד דבלא"ה ל"ש הני לימודים וזה נגד דעת התוס' לקמן בד"ה אבל סימא ע"ש וקו' התוס' במ"ע מנא ידעי' בסימא עינו והרגו בדבר אחר דקרא דכל חרם בעי' דלא נפטרי' מקטלא ע"ש וצ"ל כתי' התוס' אלו לא נאמר קתני ע"ש - ולפמ"ש דהיכי דמהני כופר לפוטרו ממיתה ל"ש קלב"מ לפוטרו מממון יש לפרש הגמרא מדתנא דבי חזקי' נפקע ופרש"י וכן לפדותו ע"ש ולכאו' צ"ב דאם נקיש לפוטרו מממון נימא דגם דהיקש יבוא לדבר אחר לא כשמע ממנו כלל דאם אין קרא שלא לפדותו לא ידעי' מזה כלום וי"ל לזה כיון רש"י ולא יהי' אסון אצטריך ע"ש, אבל זה כ"ד דאם ליכא ולא יהי' אסון עכ"פ מדבר זה מדבר דהרי כמ"ש רש"י אי לאו דלא יהי' אסון הו"א דבא לחייבו בשתיהם אבל בשלא לפדותו אינו מדובר בו כלל, ונ"ל דע"כ נשמע דשלא לפדות בכופר, דכיון דההיקש בא לפוטרו מממון ע"כ דל"ש פדיון כופר גם בשגגתו לכפרה דאל"כ ל"ש קלב"מ וכמ"ש, ולפ"ז מדתנא דבי חזקי' תרי קראי מיותרים דממנ"פ כיון דאיכא היקש אם לחייב שתיהם בממון או לפטור שתיהם מ"מ שמעי' מיני' דאיכא סברת קלב"מ וא"כ ע"כ דהכופר לא מהני, וא"כ איכא קרא שלא לפטור מקטלא מחרם וגם מכלל לענין סימא את עינו ומתו' קו' התוס' (ולפ"ז דנדע מתנא דבי חזקי' דמקיש שוגג למזיד לפטור מממון ממילא ידעי' דכופר לא מהני דאם כופר מהני למה לי ההיקש, י"ל לפמש"ל דלא תקחו כופר לנוס דלא תפטריה מגלות א"כ שיך שוגגים דפטור מממון באיכא גלות וא"כ י"ל דההיקש בא להקיש מזיד לשוגג היכי דשגגתו לכפרה ונימא להיפך דכופר מהני, וההיקש לענין מזיד היכי דשגגתו לכפרה ומקיש אותו לשגגתו דאיכא גלות וליכא ממון אבל היכי דאיכא שוגג ומזיד מיתה גרידא שייך כופר וחיוב ממון, וי"ל דמקשי' אח"כ עלי' לירידה וכולם פטורין מממון כמו בשוגג היכי דאיכא גלות, ובזה ניחא דלכאו' יקשה נימא דבכל גוני כופר מהני דכיון דליכא רק חד קרא לקו' הגמרא דמתנא דבי חזקי' נפקא, רק במיתה חמורה באסון לא מהני, וא"כ משו"ה אין לדמות החיוב מיתה אסון לשוגג, דשם איכא כופר וליכא מיתה כלל משא"כ באסון, אבל לפ"ז ניחא דגם בשוגג בגלות פטור מממון ונקיש שאר מזיד ושוגג לשגגת גלות, וא"כ ההיקש דתנא דבי חזקי' יבוא על נכון רק ע"י דאמרי' דל"ש כופר בגלות ומיושב קו' התוס' לעיל לתנא דבי חזקי' ל"ל קרא דלא תקחו כופר לנוס ע"ש ולפמ"ש מיושב).
הקושיא שהקשיתי לעיל יש לתרץ בדרך אחר לרבי יהודא במכות דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואם נאמר דמותרה לדבר חמור מותרה לדבר קל, וגם מלקות כדאי' לעיל א"כ בכל מיתה אם גם נימא דכופר מהני ע"כ אחר הכופר ישאר חיוב מלקות כיון דבכל לאו אזהרת מיתה איכא מלקות ובמלקות ל"ש כופר, וא"כ הכופר לא יפטרנו ממיתה, ויהי' חייב כופר ומלקות וזה אינו נקרא שתי רשעיות דמשום רשעה אחת המה, ולפ"ז מתו' אף דכופר מהני מ"מ פטור מממון כיון דאיכא מלקות, ולפ"ז מתו' קו' הפ"י למה לא נימא דכופר מהני במלקות ע"ש לפ"ז לק"מ דאם איכא קרא שלא יפטור כופר במיתה ע"כ נלמד דבמלקות ל"ש כופר דאם גם שם כופר מהני ל"ש קלב"מ וזה מלא יהי' אסון נפקא, וא"כ י"ל לקו' הגמ' ולא תקחו כופר דליעבד לי' תרתי ל"ל ע"כ כפי קושיתו הוי מהני הכופר למיתות קלות, ומה דפשיטא לי' להגמ' דמקשו ל"ל משום החיוב מלקות שבו וא"כ שפיר קאמר בגמ' ב"ק מכדי רשעתו נפקא' ומיושב קו' התוס' דלעיל מב"ק וע"ש שכתבו דטעו בס"ד ולפמ"ש מיושב על נכון ולקו' הפ"י לפמש"ל אליבא דר"י בנו של ריב"ב דעל מיתה גמורה ל"צ קרא למעט כופר, וא"כ כן למלקות ל"צ קרא, ורק לשגגתו, וזה במיתה דשגגת מיתה פוטרת ושייך בשוגג דין מיתה, אבל בשגגת מלקות אם נימא דשגגת מלקות חייבין א"כ ל"צ קרא דבכה"ג ל"ש כופר, רק אם נלמוד רשע רשע מחייבי מיתות יקשה קו' הפ"י וזה נהפוך מדבריו שכ' דמזה נלמוד דפטור ולפמ"ש אם לא נלמד רשע רשע ודאי פטור.
בתוס' הקשו דסימא אם עינו אם נימא דניתן להצילו בנפשו קלב"מ, ויפטור וליכא תחת עין ע"ש ולע"ד יש לאוקמא הקרא בשוגג דל"ש להצילו בנפשו אבל קו' התוס' במ"ע בסימא את עינו והרגו בדבר אחר דלהכי אתי קרא ל"ל דשם הוי במזיד וליכא ממון תחת עין, ונ"ל דאם הרגו אחר והוא סימא עינו בבת אחת ע"כ ל"ש ניתן להצילה בנפשו, דניתן להצילו רק באפשר להצילו, ואם הרגו באותו שעה אחר מה מהני הצלתו כיון דימות באותו רגע בלא"ה, ואם נוקמא דהוא הרגו בד"א ע"כ דאין הפטור משום להצילו בנפשו דמ"ש הוא ומ"ש אחר ואף דאם הצילו בנפשו גם הרגו ליכא כיון דנקטל הרוצח מ"מ אם עשה שניהם לא נוכל לומר דהוי שגגת מיתה מצד להצילו בנפשו כיון דהרגו במכה אחרת לגמרי ואין לחלק בין הוא בין אחר, ובזה יובן קו' התוס' דמנא ידעי' לפטור בקרע שיראין של חבירו ע"ש ולכאו' אין לחלק בין קרע שיראין לסימא את עינו והרגו בד"א, אבל לפמ"ש י"ל בסימא את עינו הוי לי' למפטרי' מצד דניתן להצילו בנפשו רק ע"י דהרגו בד"א מחויב. וא"כ הקלב"מ, הבי' החיוב וע"ז י"ל דפשיטא דפוטרו אף דהוי בד"א, כיון דבלעדי הוי פטור מצ"ע משא"כ בקרע שיראין ומובן.
בגמ' לא תקחו כופר לנוס ל"ל וכו' ויש לדקדק לפמ"ש בסוגי' דתרומת חמץ לחלק בין שגגת מיתה דחייבה תורה לכפרה ממון או קרבן לא הוי שגגת מיתה דכיון דנתכפר להם עי"ז ובזה תי' שם פרש"י מקו' התוס' ולפ"ז היכי דאיכא גלות, אין כאן חיוב שגגת מיתה דנתכפר בגלות. ורק החיוב גלות יפטרי' מממון וע"ז צריך קרא דעדיין לא שמעינן דגלות פוטר מממון כמו דצריכין קרא במלקות לפטור מממון וצריך הקרא דלא תקחו כופר לנוס וצ"ע.