אור ברסלב

פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו

ממאנת

ריש פ' אלו נערות

בכתובות דף ל"ה ע"ב אי' ת"ר עריות ושניות לעריות אין בהם לא קנס ולא פתוי ובגמ' שניות מדברי סופרים כיון דמדאו' חזי לי' וכו' ע"ש ובאה"ע סי' קע"ז הובא באיסור דרבנן א"צ לכונסה ע"ש והקשה בב"י והא מדאו' חזי' לי' ותי' כיון דרבנן אסרוה הוי אינה ראוי', ועוד דל"ת איכא והוי אינה ראוי' לו ע"ש, ולפ"ז הא דאינו כונסה משום דהוי אינה ראוי' כאסורה מדאו' דאל"כ יקשה קו' הב"י וא"כ מ"ש קנס מנשואין דגם בקנס בעינן ראוי' לו, ואין לחלק דלנשואין אסרו רבנן, אבל מ"מ לענין קנס מחויב כיון דראוי' לו מדאו', דהרי להב"י גם לענין איסור נשואין צריך הטעם דאינה ראוי' לו ע"ש, ולדעת הש"ך יו"ד סי' קי"ט בענין מכירת איסור דרבנן דמנכה לו מה שאכל, וס"ל דמנכה לו דמי היתר משום דחכמים רק לענין איסור גזרו ובממון לא קנסו ואוקמי' בזה אדאו' ע"ש גם הכא י"ל כן ולפ"ז מגמ' דילן ראי' לדברי הש"ך הנ"ל, ועי' במחנה אפרים מה' חובל ומזיק סי' ט' שכ' נגד הש"ך דאינו משלם רק דמי איסור בזול ע"ש ולדידי' צ"ע בגמ' דילן.

בשמק"ו הביא בשם הרמב"ן דממאנת הוי כארוסה ולריה"ג בנתארסה ונתגרשה לי"ל קנס וכ"כ הכא והקשה דמדאו' לא הוי ארוסה ודעי' לקו' הגמ' דהכא בשניות לעריות ותי' דקו' הגמ' דהכא דמדאו' חזי' רק כיון דמצינו בלא נישאת ג"כ דאי"ל קנס משא"כ בממאנת אמרי' דמצד הפקר ב"ד הוי כארוסה ע"ש ולפ"ז נכלל הקו' שהקשתי בדברי הרמב"ן, וגם כאן י"ל חילוק זה לענין קנס שאני מנשואין, והאמנם דדברי הרמב"ן צריכין ביאור, דמ"מ אינה ראוי' לו, גם הביא בשמק"ו בשם ספרים הקו' מנתינים דלרש"י דוד גזר עליהם ולא הוי רק איסור דרבנן ואפ"ה אין בהם קנס ומ"ש בשניות ותי' דהתם משוי' אותם לפסולי קהל משא"כ בשניות דהוי רק להרחיק מן העבירה ע"ש, ונראה דמחלק אם הרבנן אסרו משום הדבר ההוא בעצמו עבדי' אותו לאיסור גמור משא"כ היכי דאינו נאסר רק משום דבר אחר חוצה לו, ובזה יש ליתן טעם בדברי הרמב"ן, דממאנת משוי' כארוסה כיון דרבנן תקנו לה קדושין משא"כ איסור שניות דהוי להרחיק וחלות האי' משום חוצה לה עודנה נקראת ראוי' לו, ואי משום דעכ"פ אינו יכול לנושאה משום זה לא יגרע כחו דגם הרבה לא מנסבי' לי' וכמ"ש שם, אבל יקשה לרמב"ן קו' התוס' דממאנס גם בנערותה לי"ל קנס, ובזה אין לתרץ כמו שתי' הפנ"י ובשמ"ק אליבא דרש"י דהדין דממאנת ע"כ לדיוק אתא דלגופא פשיטא כיון דשמא נבעלה משא"כ לרמב"ן הא צריך לגופי' דהוי כארוסה, ויש לעיין לשיטת הרמב"ן דבממאנת כיון דתקנו לה רבנן קדושין הוי כארוסה מדאו' ומשו"ה אין לה קנס לריה"ג דנתארסה ונתגרשה לי"ל קנסה או נתגרשה ג"כ בקטנותה אם יש לה קנס לריה"ג או לי"ל ומפשיטת הלשון נראה דאין חילוק כיון דלא אורסה כתיב והיא היתה ארוסה, אבל י"ל לפמ"ד שם בגמ' לר"ע לא אורסה לאביה אורסה לעצמה וריה"ג לא אורסה לאביה אורסה לגמרי ע"ש י"ל דבזה פליגי ר"ע וריה"ג:

ר"ע ס"ל אף דקנס נפקע ע"י הארוסין מאביה החיוב נשאר לעצמה, וריה"ג ס"ל כיון דהקנס בנעוריה לאביה ועיקר החיוב נאמר בתורה לאביה וכיון דנתארסה ונפקע החיוב לגמרי נפקע גם לו וגם לה לא יהי', ונפ"מ בנערה יתומה דנתארסה ונתגרשה באונס דלא מחלה דלא נפקע כלל י"ל דריה"ג מודה בזה לר"ע דחייב קנס וצ"ע, ולפ"ז י"ל בנתארסה ונתגרשה בקטנותה לר"מ דקטנה לי"ל קנס א"כ ע"י האירוסין לא נפקע כח האב כיון דנתגרשה בקטנותה והקנס לאביה קיים החיוב קנס גם לאחר גרושין ולפ"ז בממאנת דכיון שהגדילה שעה אחת ולא מיאנה שוב אינה יכולה למאן וע"כ דמיאנה בקטנותה ובכה"ג כפמ"ש גם לריה"ג בארוסה גמורה י"ל קנס, לר"י דס"ל דגם בנערה ממאנת שייך סברת הרמב"ן אבל לרבנן דאין מיאון בנערה ורק בקטנה וכפמ"ש במיאון בקטנה לא עדיף מנתגרשה בקטנותה די"ל קנס וצ"ע ולמסקנא דאוקמי' בגמ' כר"י ניחא אבל בס"ד למה הוצרכו בגמ' מכח דיוק לדייק הא קטנה דעלמא וכו' כיון דאיירי בממאנת בקטנותה ע"כ דקטנה י"ל קנס דאל"כ מה הפסידה המיאון כמ"ש, והשתא דאתינן להכי י"ל דבאמת כך קו' הגמ' דע"כ מוכח דקטנה דעלמא י"ל קנס דאל"כ למה ממאנת אי"ל קנס גם בנערותה כיון דהאירוסין לא הפסידה הקנס, ובזה מתו' קו' התוס' דלמא איירי בממאנת בקטנותה ונאנסה בנערותה ע"ש דלפמ"ש באמת הפי' דאי"ל קנס בנערותיה ומשום דדמי' לארוסה וכריה"ג וממילא מוכח דקטנה י"ב קנס דאל"כ מה הפסידה האירוסין והמיאון ואף דיש לאוקמי' בממאנת בנערותה אבל להס"ד דלא ס"ל כר"י ע"כ דהמיאון הוי בקטנותה ומתו' קו' התוס' אליבא דרמב"ן.

לפירש רש"י דפי' דממאנת אי"ל קנס משום דשמא אינה בעולה דהרי ניסת ע"כ יש לחקור לפמ"ש התוס' בר"פ בכותים אם נימא דהחשש משום עבד ושפחה שנטמעו בהם הוי ספק א"כ אמאי אי"ל קנס ותי' דאיכא חזקת אבהתא ואף דגם בחזקת אבהתא אין מוציאין היכי דאיכא ספיקא שאני קנס שלא יהא חוטא נשכר ע"ש, ולפ"ז הכא ע"כ כיון דקטנה היא אינו בחזקת נבעלה כמו בכל אלמנה מן הנשואין במתני' דף י"א דפרש"י דבנכנסה לחופה הוי בחזקת נבעלה וכו' וכתב "שמא אינה בתולה" משום דהכא בקטנה הוי רק ספק ואם הוא בגדר ספק ג"כ נימא כיון דאיכא חזקת הגוף דבתולה היתה ובס' בקנס מחיוב משום שלא יהא חוטא נשכר. וא"כ בממאנת אמאי אי"ל קנס. ובזה יתו' קו' הראשונים ופנ"י על רש"י דאם החשש משום שמא נבעלה פשיטא דפטור דזה צריך הרבה לאשמועינן וא"כ קו' התוס' בתוקפו, דא"צ לאשמועינן לדיוק בלבד דהא קטנה דעלמא אי"ל קנס כיון דצריך לגופי' ויקשה דלמא גם בנאנסה בנערותה אשמועינן דפטר וכמ"ש בתוס' והנה מנתגיירה ונשתחררה ושנפדית יותר מג' שנים ויום אחד דאי"ל קנס אין קו' דהוי ס' וחזקת הגוף ונימא ג"כ שלא יהא חוטא נשכר דיש לומר שאני התם דרוב נכרים פרוצים בעריות ובנכרית ושפחה בלא"ה אין כאן חזה"ג דמיד יש לחוש שמא נבעלה ומעולם לא הוי חזקת הגוף אצלה חזקה.

ועיין בהפלא"ה דהרבה לחקור בנשואה קטנה בעודה תחתיו דמי לנשואה גמורה וכן בארוסה ואם בא עליה אחר פשיטא דפטור רק במיאנה אח"כ דאמרי' נעקרו הקדושי' למפרע מחיוב ומסופק אי מהני מחילה כזו דהוי דשלבל"ע דמיאון צריך ג' ע"ש שהביא התוס' פ' ב"ש דלכתחילה צריך לכ"ע ג' עש"ה ולדידי אינו נח לי כיון דפתוי מיירי הרי דמיאנה ואין לך מיאון גדול מזה ואם בדיעבד אין צריך ג' וכאן היו ע"כ ב' עדים דאל"כ פטור מקנס וגם באנוסה יש לעיין דדמי לאכל ככר האסור בקונם ואח"כ אכל התנאי, כיון דבידה לעקור הקדושין למפרע והיא לא תמאן בנערותה אח"כ עברה על האיסור מרצונה כיון דבידה לעקור האיסור. אבל בפתוי גם בקטנותה הוי מיאון ובנערה לר"י היכי דיכולה למאן באונס ובפתוי הוי מיאון ואנ"ס הוי דמיאנה ול"ש פתוי דמחלה דבא לעולם ולפ"ז כל אנוסה ומפותה הוי' ממאנת ויובן בזה הגמ' מאי ממאנת הראוי' למאן, גם מ"ש ההפלא"ה דברייתה דילן ע"כ בנתארסה ונתגרשה לי"ל קנס דאל"כ היוצאת משום שדר למה לי' ע"ש ולפמ"ש דאם אמרי' כר"מ דקטנה אין לה קנס דכל הסוגי' דהכא אתי' כוותי' בנתגרשה בקטנותה גם ריה"ג מודה לר"ע צריך לאשמועי' היוצאת משום ש"ר בקטנותה אבל אי נימא מה ממאנת כשהיא נערה בכה"ג אי נימא דנתארסה ונתגרשה לי"ל קנס גם הכא הדין כן ובס"ד דהוי מוקמי' בקטנה באמת יקשה מהיוצאת משום שדר וי"ל דזו ואצ"ל זו קתני ומשו"ה פריך בגמ' מהדיוק והא קטנה דעלמא וכו' ולפ"ז יש ראי' לדברי דבקטנה שנתגרשה יש לה קנס גם לריה"ג דאל"כ יקשה קו' ההפלא"ה על הרמב"ן.

בדף ל"ו ע"ב אי' במתני' אלו שאין להן קנס הבא על הגיורת ועל השבוי' ועל השפחה וכו' יתירות על ג' שנים ויום אחד וכו' אר"י שבוי' הרי היא בקדושתה אעפ"י שגדולה ע"כ, בטעמא דמתני' שאין להן קנס פרש"י שהן בחזקת הפקר שנבעלות בנכריותן והשבוי' בשביותה ע"ש. ומלשון זה בחזקת הפקר ולא פי' בחזקת בעולות כמו שפי' במתני' י"א לעיל, נראה דגם רש"י ס"ל דהוי ספק משום דקטנות אין דרכן לזנות, ונראה דס"ל כמ"ש הרמב"ם בנערה בתולה פ"ב דהתורה אמרה רק באקראי אבל במוכנת ובמופקרת לכך אין להם קנס ע"ש ואף דהכא הוי ספק אם נבעלה כיון דאצלה אין דרך לזנות בקטנו', אבל כיון דבנכרי' בחזקת מופקרת הן ממילא אין להן קנס. ואף דעתה לאחר שנתגיירה איננה מופקרת י"ל דס"ל כיון דהיתה פ"א מופקרת אף דלא נבעלה אין לה קנס בשום פעם וצ"ע בזה.

בתוס' הקשו על מתני' דמדאו' יש לה קנס דשבוי' ל"ה בחזקת בעולה וכו' ובפנ"י הקשה ע"ז דהוי חזקת ממון כנגדה ולמה נעמידה מספק על חזקה שהוא בתולה ע"ש וההפלא"ה תי' קו' הפ"י א' דטענתה ברי שהי' בתולה וטענתו שמא וכיון דמחיוב בבו"פ הו"ל מודה במקצת ומתוך שאיל"מ ע"ש וכעין זה הסברא כבר כתב הרא"ש בריש האשה שנתארמלה לענין כתובה ע"ש וכאן ל"ש זה כמ"ש התוס' ר"פ שור שנגח דו"ה דבקנס לא אמרי' מתוך שאיל"מ ע"ש וגם בקנס לפי סברת התוס' בריש אעפ"י דחיוב ממון שאינו מסברא כמו נזקין וי"ב הוי מלוה הכתובה בתורה ושעבודא דאו' ע"ש ולפ"ז קנס דמי בזה לכתובה קודם התקנה דנגבית ממטלטלין ותי' הרא"ש שם דבשעבוד קרקעות ליכא שבועה גם כאן, ותי' הב' דרוב נשים בתולות נמצאות הוי נגד רוב נכרים פרוצים ע"ש זה נגד הסברא כיון דאיכא רוב נכרים כפל הרוב דרוב נמצאות בתולות – ונ"ל כמ"ש לפרש דברי התוס' ר"פ דמשום שלא יהא חוטא נשכר מחיוב גם באיסור ספק ע"ש הטעם כיון דאם דנין עליה בטרם בא עליה נחזיקה לאיסור, והקנס משום האיסור שעבר ומשו"ה ל"מ לי' אח"כ חזקת ממון שלו דכבר מחויב שהוא עבר איסור ודאי. וביותר הכא דאי"ל חזקת הגוף, ובטרם שבא עלי' ליכא חזקת ממון שלו נגדה ומחזיקין אותה לודאי בתולה ומשו"ה מחויב כי היא בת קנס קודם שבא עלי'.

בתוס' תירצו כיון דגזרו לנשא לכהונה עשאוה כבעולה לכל דבריה ע"ש ובפשיטות נראה דחששו אולי ינשאו לכהונה. וזה צ"ב ולפמש"ל בחרשת היכא דהספק נולד בפ"א נגד חזקתה בעת כי נולד חזקתה ליכא חזקה כלל, א"כ יש לחלק בין גיורת בשבוי' דבגיורת ובשפחה כיון דרוב פרוצי' ליכא חזקת הגוף כלל דמיד שהיא ג' שנים ויום אחד דנעשית בתולה יש לדון דנבעלה משא"כ בשבוי' אי"ל חזה"ג קודם שנשבית, אבל ג"כ י"ל בשבוי' כיון דכחדא קתני איירי בנשבית קודם שלש שנים ויום א', רק שנפדית אחר ג' שנים ויו"א ובכה"ג לי"ל חזקה כמו בגיורת. ובזה מובן טעמא דת"ק דאין להם קנס דליכא חזקה וסברת ר"י י"ל אף דאין לה חזה"ג מ"מ חזקת קדושה י"ל דקודם ג' שנים ויו"א היתה בחזקת קדושה וגם כשירה לכהונה, אבל בגיורת עיין בקדושין ע"ח פלוגתת ר"י ורשב"י דגיורת פסולה לכהונה ובבת ג' ויו"א גם לרשב"י פסולה וזונה מקרי כמ"ש רש"י במתני' דעשרה יוחסין ע"ש וא"כ בגיורת ליכא חזקת קדושה, ומדיוק בזה שלא אמר ר"י הרי היא בחזקתה רק הרי היא בקדושתה דחזקתה הי' מורה על חזה"ג וזאת לי"ל כמ"ש רק ה"ה בקדושתה, ומתו' בזה קו' ההפלא"ה דמאי מדמי שבוי' דמתני' דאי"ל חזה"ג לשבוי' דרבי דוסא דיש לאוקמי' גם בלי"ל חזה"ג שאיננה בתולה ע"ש ולפמ"ש גם במתני' ליכא חזה"ג רק חזקת קדושה וזה גם בשבוי' דר' דוסא, ובהפלא"ה מתרץ דגם במתני' לא מהני חזה"ג דכיון דקנס לאבוה וכמ"ש התוס' ל"מ חזקת הגוף שלה לאבי' ע"ש ולדעתי יש לחלק בין קטנה לגדולה דקטנה דמצי מזבין לה הוי' כחפץ אבי', ואם יש לדון על חפץ של אדם לאוקמי אחזקה ודאי מהני וכן י"ל בקטנה וחזקתה לא מקרי חזקה שלה רק של אבי' ורק בנערה כיון שהיא גדולה ויש לה יד ורשות רק התורה זכתה שבח נעוריה לאבי' לכן מקרי חזקה שלה ול"מ כאב, ולפ"ז יהי' חילוק בין קטנה לגדולה, אבל האמנם דדבריו מעיקרא ליתנייהו דע"כ המתני' דנערה שנתארסה ונתגרשה הקנס לעצמה או לאבי' דלא כריה"ג וביתומה הקנס לעצמה, ואם נימא דלא מהני חזה"ג שלה לאבי' הרי דלאבי' אין קנס וממילא הוי כיתומה והקנס לעצמה ולעצמה מהני חזקתה וזה ברור בעיני, ומדיוק בזה מ"ש אעפ"י שגדולה דלכאו' הרבותא להיפך דקטנה לא מנטרי עצמה ובגדולה מנטרי ומנוולא נפשה וכו' אבל כמ"ש מובן – ולפמ"ש הת"ק ור"י פליגי אם חזקה כזו מהני כיון דחזקת הגוף ליכא כמ"ש וי"ל דלרבנן חזקת קדושה לא הוי חזקה משום דלא נחזיקה אותה לענין מה, ואדרבה החכמים אסרוה לכהונה, וע"כ מצד חזקת הגוף שלה וזה לפמ"ש ל"ש הכא ומשו"ה הוי כבעולה לכל דבריה וזה כוונת התוס' כיון דגזרו שלא תנשא לכהונה עי"ז עשאוה כבעולה גמורה, גם י"ל לפי' הרמב"ם בנזיר דחזקה מהני מגזה"כ משום דא"א בענין אחר ע"ש א"כ חזקה רק אז מהני אם יש להכריע ע"י, וא"כ החזקה זו למאי נ"מ לענין קנס מאן יימר דנבעלה, ואם לענין היתר כהונה הרי גזרו עלי' וא"כ גזירת חכמים לאיסור כהונה עי"ז ליכא חזקה.

ועוד יש לעיין בפמ"ד בקידושין ע"ח בתולת מזרע בית ישראל ר"י סבר מי שנזרעה בישראל ורשב"י ס"ל מי שנזרעו בתולי' בישראל ע"ש ומזה נראה כי יש חילוק בין הבתולים גידלו בעת היתה יהודית מגידלו בעת גיותה, וכן במוציא ש"ר דרשי' כדתני אמי בתולת ישראל לא בתולת גרים ע"ש להלן מ"ה ע"ב, וכמ"ש התוס' שם ילפינן מש"ר ממפתה ואונס וכן י"ל להיפך ואף דשם בעי' גם הורתה בקדושה לענין קנס יש לחלק בין קנס דהכא דבא רק על ביאת בתולה וי"ל דהתורה הקפידה שתהי' בתולת ישראל אף דכתיב בתולה סתם י"ל ככה דקנס בלא"ה חידוש הוא, וי"ל דאקדושתה קפיד קרא ומעתה יש לחלק בין גיורת פחותה מבת ג' שנים ויו"א דבתולי' נזרעו בישראל י"ל קנס, וביתירות על ג' שנים ויו"א אין להם קנס משום דבתוליה נזרעו בגיותה ואצ"ל משום שנבעלות כמ"ש רש"י וברש"י במתני' דריש י' יוחסין דגיורת אסורה לכהן משום זונה והיא בכלל זונה האמורה בתורה ובודאי אין לשם זונה קנס ורק לרשב"י י"ל דכיון דבתוליה נזרעו בישראל ומותרת י"ל קנס וצ"ע דאנן קיי"ל כר"י דבהורתה שלא בקדושה אסורה לכהן משום זונה וקנס י"ל בפחותה מבת ג' שנים ויו"א [וישוב על קו' זו אכתוב אי"ה לקמן], ובזה יתורץ קו' התוס' לקמן וקסבר ר"י אקדושתה קיימא, שהקשו דממתני' כבר ידעי' דמחלק בין גיורת כשבוי' ע"ש ולפמ"ש המתני' לענין קנס ודאי יש חילוק, והגמ' מקשה מהבחנה דיש לדמות כשבוי' משום חזקה דמנטרי.

ועיין לקמן מ"ה ע"ב בתוס' שהקשו לריב"ח דיתומה מעיקרא לי"ל קנס ממתני' דהכא דהגיורת פחותה מג"ש ויו"א יש להם קנס ותי' דריב"ח אליבא דריה"ג דנערה שנתארסה ונתגרשה לי"ל קנס ע"ש והנה אם נאמר כר"ע דמתני' דקנסה לעצמה ודאי לא ס"ל כריב"ח אבל אם נימא כברייתא דר"ע ס"ל קנסא לאבי' אין הכרע ותקשה המתני' דהכא לריב"ח והנלע"ד דלפי דמוקמי' מתני' כר"מ, ור"מ דס"ל קטנה אין לה קנס לי"ל לדריב"ח וגם ביתומה מעיקרא אי"ל קנס, דהנה ר"מ דייק דקטנה אי"ל קנס מלא תהי' לאשה במהוה עצמה הכתוב מדבר, וזה צריך ביאור כיון דלא קדריש דקנס תלוי בלו תהי' לאשה דר"מ גם במיתה אליבא דרבה י"ל קנס ובמתני' דהכא הבא על אחותו וכו', והנראה דר"מ ס"ל הדרשא דקנס תלו בלו תהי' לאשה, והכתוב דיבר בהוה בבתולה הראוי' לו. ואם בא על אחת מן העריות למאן דדריש נערה נערה וכו' היינו כמ"ד לקמן ל"ח דאונס חמור ממפתה וכמו במפתה מצי האב למאן גם באונס משום שלא יהא חוטא וכו' יכול למאן, וא"כ חזי' דסברת שלא יהא חוטא נשכר מדאו' הוא, וכיון דבהוה הכתוב מדבר ד"כל קנס אם בא על אחת מהעריות אינו נפטר בכך דאמרי' ממה דהוסיף באיסור לא יהא נשכר ע"י ומשו"ה מחייב בקנס, אבל עיקר הדין תלוי בלו תהי' לאשה. ובזה יתו' קו' הפ"י ריש פרקין על קו' הגמ' והני בני קנסא נינהו והא בעי' אשה הראוי' לו, והקשה מנא ידעי' דבעי אשה הראוי' לו והאמנם במסקנא לא קדריש ע"ש ובמ"ש מתו' דזה ידעי' דדרשי' דבעי' ראוי' לו והקנס תלוי בלו תהי' לאשה, רק היכי דאינה ראוי' לו מצד חומר האיסור אז אינו נפטר ובס"ד ס"ל כיון דבעי' לו תהי' לאשה גם ראוי' לו בכל גוני בעי' ושפיר קמקשו.

והנה בפלוגתת היתומה מעיקרא אם יש לה קנס או לא, נראה דתלוי אם התורה זכתה הקנס לאביה, או דהתורה זכתה לה הקנס רק מה שאמרה דלאביה הוא משום דלא חילקה בין קנס לשאר ממון, דכל שבח נעוריה לאביה, ולסברא ראשונה אם אין לה אב מנלן לומר דגם לה חייבה התורה ליתן קנס, ולהסב' השני' כיון דהקנס לה רק האב בא מכחה, באין לה אב הקנס לעצמה – ונחזי אנן, אם כבר ידעי' דהקנס תלוי בלו תהי' לאשה, ואם ההויי' רק לאביה, ע"כ דגם הקנס לאביה דאין לומר דהתורה זכתה לה הקנס ואבי' מכחה בא. דלמה יתחיל החיוב כיון דאין שייכו' אצלה כלל הלו תהי' לאשת וא"כ לר"מ דאמר נערה ולא קטנה, ובמהוה עצמה הכתוב מדבר, א"כ התורה תלי' בהוייתה החיוב קנס. ע"כ נלמד מזה דחיוב הראשון של קנס לעצמה והאב בא מכחה, אבל אם נאמר דקטנה יש לה קנס, ואיננה מהוה א"ע, רק האב דהתורה חייבה קנס רק לאביה גרידא, ומנלן לומר היכי דליכא אב הקנסא לעצמה דמנא ידעי' אותו חיוב החדש, ולפ"ז ר"מ דקטנה לי"ל קנס לי"ל לדריב"ח ומתו' קו' התוס', ובזה מדיוק לשון המתני' "דיש להן קנס" ואין להן קנס, דלכאו' תמות דלרוב פעמים אף אם לא כריה"ג הקנס להאב, וכמ"ש מדויק דעיקר החיוב להנערות ולפי' כתב במתני' "להן" קנס – ומתו' בזה קו' התוס' על הגמ' נערה אין קטנה לא ותימא דלמא נערה ולא בוגרת ע"ש ולפמ"ש נדע דנערה ולא קטנה מדאו' יש להן קנס.

בגמ' ר' דוסא אמר שבוי' אוכלת בתרומה, ובס"ד נראה דגם בתרומה דאו' אוכלת ורבה א"ל דלמא עד כאן לא קאמר ר"ד רק בתרומה דרבנן. ויש לעיין אם מדאו' מוקמא לה אחזקתה רק מדרבנן החמירו לינשא לכהן משום מעלה דיוחסין ופלוגתתם אם מחמירין גם בתרומה ונחוש לשמא נבעלה או לאו, למה לא נאמינה לעצמה לאכול בתרומה והא לגבי עצמו אדם נאמן, וכבר עיינתי זאת במתני' דזה אמר כהן אני. ולרמב"ם בתרומה דאו' מדינא אינו נאמן ולא משום חומרא דמעלין ליוחסין ע"ש והטעם דאינו נאמן י"ל, דזה לא מקרי לגבי עצמו כיון דיש לדון ג"כ על מצות הנתינה ובזה הוי עדות לאחר וי"ל ג"כ דבתרומה איכא חזקת חיוב נתינה ומשו"ה בעי' ב' עדים, אבל בשבוי' דהיא בת כהן כמו שפי' רש"י, ומדאו' אוקמי' אחזקתה דהיא כשירה מעתה לא נחוש שמא נבעלה, נאמינה לדבריה דלגבי עצמה נאמנת ואי משום דעדותה גם לדידן לנתינת תרומה, לדברי הגמ' קידושין (ס"ו ע"ב) לר"ע דאם נודע שהוא בן גרושה וכו' עבודתו כשירה משום דלמידין מוהיתה לו ולזרעו אחריו וכו' ע"ש, מעתה נסמוך על חזקתה דבתולה או כשירה הי', ואי משום דנחוש שמא נודע אח"כ שהיתה פסולה, וחומרא דמחמירין והא כאן גם בנודע אח"כ דבעולה ומחוללת היתה המצות נתינה לא בטל דלמפרע אינה מתחללת ומ"ש עבודה ומ"ש נתינת תרומה דודאי הוי בכלל והיתה לו ולזרעו אחריו. ולפ"ז י"ל דהיא בעצמה נאמנת לאכילת תרומה דאו', וא"כ מר' דוסא אין להוכיח לדר"י בקנס. דבאוכלת בתרומה מהני נאמנותה משא"כ בקנס לדעת תלמידי ר"י דלר"י ס"ל לר' יהודא דגם תנשא לכהן אין קו' אבל לשאר מפרשי הש"ס צ"ע.

ונ"ל כמו באלמנה מן הנשואין אף בנכנסה לחופה ולא נבעלה אמרי' לעיל דאין לה אלא מנה דמחזקי' לה בחזקת בעולה וגם אין לו טענת בתולים כדאי' לעיל, ואף דלא נבעלה, וגם לא משתמיט שום אדם לומר היכי דמודה דמצאה בתולה דאי"ל מאתים וע"כ כיון דאנן מחזקי' לה לבעולה משום הנשואין כבעולה גמורה עשאו אותה. וכן י"ל לענין קנס אם שבוי' בחזקת הפקר כמ"ש רש"י אף דמצד חזקתה נימא דאכתי בתולה היא כיון דמחזקי' אותה לבעולה דין בעולה יש לה, וכן יש לפרש דברי התוס' משום גזירה שלא תנשא לכהן כבעולה גמורה היא ולפ"ז רש"י ותוס' בשיטה אחת קיימו:

אכן אם נאמר דאוכלת בתרומה כר' דוסא הרי דלא מחזקינן אותה לבעולה ממילא קיימינן על דינא אם היא בתולה באמת יש לה קנס וכתובתה מאתים אף דלא תנשא לכהן, ומהני לזה חזקתה דהיא בתולה וי"ל קנס ולפ"ז מה דחייב ר"י קנס משום דסבר כר"ד ואמרו דבר אחד – ומעתה לר"י איננה בחזקת בעולה משום דאוכלת בתרומה, ולרבה היא בחזקת בעולה ורק לענין קנס ס"ל לר"י חייב שלא יהא חוטא נשכר. ואין לומר כיון דאי"ל קנס עי"כ לא תהי' בחזקת בעולה לעלמא ז"א דאונס ומפתה לא שכיח. ומעתה י"ל לר"י אין קו' מהפודה את השבויה דס"ל לר"י דלא ישאנה דלדידי' כיון דהיא איננה בחזקת בעולה ואוכלת בתרומה חיישינן שמא עיניו נתן בה, וא"ל לא שדי אינש זוזי בכדי כי סבר בתולה היא דה"ה בחזקתה ובקדושתה קיימא דאוכלת בתרומה, אבל לרבנן היון דהיא בחזקת בעולה דייק. אבל לרבה דהיא בחזקת בעולה גם לר"י יקשה למה לא ישאנה, ומעתה נהפוך הוא מדברי התוס' הקו' רק לרבה ולא לר"י וכן י"ל דהסברא דממנעי ולא נסבי רק אליבא דרבה אבל לר"י לא ממנעי כיון דאינה בחזקת בעולה דאוכלת בתרומה ומדיוק בזה "ה"נ ממנעי ולא נסבי", ולרבה דאמר ע"כ לא קאמר ר"ד אלא בתרומה דרבנן ע"ש לכאו' ממה דייק ככה כיון דאמר סתם אוכלת בתרומה, ונ"ל דבסוף פ' האשה שנתארמלה במתני' קסבר ר"י מעלין מתרומה ליוחסין. וא"כ אם נאמר דלנשא לכהן אסרוה לא נוכל להתירה לאכול בתרומה דאו' דחדא נינהו כיון דמעלין וק"ל. ולס"ד דאוכלת בתרומה דאו' ולינשא לכהן אסורה יש לעיין כיון דמעלין מתרומה ליוחסין לא הועילו חכמים בתקנתם וצ"ע קצת.

גמ' רמי לי' ר"פ לר"י וסבר ר"י בקדושתה קיימא והתני' הגיורת שנתגיירה וכו' צריכה להמתין ג' חדשים דר"י ר"י מתיר וכו' גיורת אשבוי' קא רמית שבוי' מנטרא וכו' גיורת לא מנטרא. ועיין בתוס' כיון דדעתה להתגייר מנטרא וכן בגמ' במסקנא הטעם כיון דדעתה להתגייר ולכאו' צ"ב מנא ידעי' דדעתה הי' להתגייר קודם ג' חדשים, דנחזיקה דמנטרא ג' חדשים, וי"ל דהיא אמרה כך, וא"כ ממנ"פ אי נאמינה תהא, נאמנת שלא נבעלה ואי אינה נאמנת גם לזה לא לא נאמין לדבריה, ויש לעיין למה באמת לא נאמין לדבריה אם אומרת דלא נבעלה כיון דעתה היא יהודית ולכל איסורים ע"א נאמן אפי' אשה, וזה ל"ק דכך תקנו חכמים דלא תהי' נאמנת דאל"כ בטלת הבחנה, ומעתה י"ל דכאן היא נאמנת דדעתה הי' להתגייר וממילא א"צ הבחנה מכח חזקה דמנטרא, אבל גם זה יקשה כיון דהחמירו חכמים שלא להאמינה לענין הבחנה כך לא נאמין לדבריה דדעתה הי' להתגייר דחזינן דחכמים החמירו בדבר זה, וי"ל דבאמת לענין הבחנה אשה נאמנת כמו בכל איסורים רק דעדותה לא הוי עדות מעליא כמ"ש רש"י לעיל ט' ע"ב באוכל אצל חמיו ביהודה דלמא בא עלי' ולאו אדעתיה ע"ש כ"כ י"ל באשה כיון שהיא תחת בעלה דלמא בא עלי' ולאו אדעתה, ומשו"ה אינה נאמנת. ומעתה י"ל דבעיקר עדותה נאמנת דאינה משקרת רק דלא קי"ל, וא"כ נוכל לומר דהיא נאמנת במה שאמרה דדעתה הי' להתגייר דע"ז קי"ל, ואם דעתה היתה להתגייר והסברא דמנטרא דעתה עלי' היתה וקי"ל במה שאמרה לא בא עלי' ובאמת נאמנת ולפ"ז י"ל אף דבשאר נשים אינן נאמנות לענין הבחנה לומר לא נבעלתי תוך ג' חדשים בגיורת דדעתה היתה להתגייר נאמנת, ולפ"ז מה דמתיר ר' יוסי בגיורת משום נאמונתה.

אבל יש לעיין לר' יהודא וגם לר"י היכי דלא היתה הורתה ולידתה בקדושה אסרוה לכהן כדאיתא בקידושין ע"ח ע"א וע"ב, א"כ יש נפ"מ ליוחסין, דאם הוא מזרע נכרי פסול, וליוחסין בעי ב' עדים או משום מעלה דיוחסין או מדינא דהוי כמו דבר שבערוה לדעת התוס' רי"ד. ועיין בזה בשערי תורה ח"א בכלל נאמנות אב לומר זה בני בכור ע"ש, וי"ל לר"י דס"ל יכיר דנאמן האב לומר זה בני בן גרושה, וכדאיתא בקדושין ע"ב ע"ב ג' נאמנים האב האם והחיה, וא"כ היכא דליכא אב, דהוא אינו יכול לידע י"ל דהוי כמו תערובות ב' נשים דהחי' והאם נאמנות, ולפיכך יש לסמוך על דבריה דלא נבעלה ואין קו' דלמא יהי' נפ"מ ליוחסין דאם תלד לשבעה. דבכה"ג תהי' נאמנת לומר זה הבן מהאב זה וא"ל למה לעיל באמר זה בני וכהן הוא אינו נאמן רק במגו ע"ש בהפרא"ה דנתן טעם בזה דהא דהאב נאמן רק לומר שהוא בנו אבל לומר שהוא כשר הוא עדות גם על האם שזו אמו לזה אינו נאמן, ולפ"ז הכא דנאמנת האם רק לומר שהוא אביו לזה נאמנת מצד יכיר, ולפ"ז למה מחמיר ר"י למה לא נסמוך על נאמנותה כיון שעתה היא יהודית בעת עדותה, אבל י"ל דהא דחי' והאם נאמנות משום דא"א בענין אחר וכמ"ש הר"ן שם, וא"כ הכא ל"ש הנאמנת מצד יכיר להאם כיון דאפשר בענין אחר בהבחנה, אבל עיין בשערי תורה ח"ר בנאמנות חי' בשם תשובת הרא"ש דנאמנות חי' מדאו' ולא מטעם א"א לבד רק כיון דהתורה אמרה יכיר וחדשה נאמנת האב כמו כן החי' והאם נאמנת מצד יכיר היכי דליכא עדות האב ע"ש, וא"כ מצד יכיר נאמנת לומר שהוא בנו ומדאו' ושפיר נוכל לומר דנאמנת, ועכצ"ל דגם לר"י מדאורייתא נאמנת באם נשאת ואפ"ה מחמרינן לנשא וצריך הבחנה כיון דיש נ"מ לכהונה אף דתהי' נאמנת וא"כ יקשה מדר"י אדר"י דלענין אוכלת בתרומה סמכינן אתרומה כיון דנאמנת לגבי עצמה, כ"כ נסמוך על דברי' כיון דהיא נאמנת מדינא, ובזה יובן קו' הגמ' וסבר ר"י בקדושתה קיימא והא גיורת וכו', וע"ז תירץ דגיורת לא מנטרא נפשה וא"כ הוי עדותה נגד הרוב נכרים פרוצים וגם בעדותה אינה נאמנת.

כתבתי לעיל לחדש דגיורת אין לה קנס משום שיש עליה שם זונה והקשיתי מפסק הלכה דלכהן אסורה אם הורתה שלא בקדושה וא"כ נקראת זונה, ולענין קנס יש לה בפחותה מבת ג' שנים ויום אחד, אבל יש לתרץ דלכאו' יקשה הגמ' דקידושין ע"ח ע"ב ר"י סבר מי שנזרעו בישראל ורשב"י סבר מי שנזרעו בתוליה בישראל ע"ש, לפמד"ל י"א דבר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד וכמ"ש התוס' דהוי גר רק מדרבנן ע"ש ורק בקידושין וקנס מדרבנן דיש בכח ב"ד ע"ש וגם באביהן עמהם רוב הראשונים ס"ל דהוי רק מדרבנן ע"ש בשמק"ו, א"כ לרשב"י האיך נמצאו נזרעו בתוליה בישראל, כיון דהוי גיורת רק מדרבנן ומדאו' נכרית היא ובתוליה לאו בישראל נזרעו וצ"ע, ואולי י"ל לרשב"י הוי האי קרא רק אסמכתא וטעמו דכל גיורת כשירה לכהונה רק בנבעלת מקרי זונה ובפחותה מג"ש ויו"א ליכא חשש נבעלת ועי' בזה בכ"מ ה' א"ב פט"ז דלראב"ד נראה דהוי אסמכתא, או דס"ל לרשב"י כסברא הראשונה בתוס' דבזכות לה הוי מדאו' גירות מעליא או כדיעות דבאביהן עמהם מדאורייתא מהני ועכ"פ צ"ע בדעת רשב"י, ואפשר ג"כ לומר דר"י דס"ל נזרעו בישראל, ג"כ ס"ל כרשב"י נזרעו בתוליה בישראל דאל"כ האי מזרע מיותר דלכתוב קרא בתולת בית ישראל ונדע דבעי' הורתה ולידתה בקדושה כמו דדרשינן במוצש"ר בתולת ישראל ולא בתולת גרים, וע"כ דקפידא רק בנזרעו בתולי' בישראל רק דלא נמצא גוני דיהיו נזרעו בתוליה בישראל רק בהורתה ולידתה בקדושה כיון דגר קטן רק מדרבנן וכמ"ש, ואין להקשות תסגי לידתה בקדושה דכתבו תוס' לעיל י"א דמעוברת שנתגיירה עם בנה הוי גר מדאו' וכן פסקי' בה' גרים דמעוברת שטבלה בנה א"צ טבילה אבל ע"ש בדגול מרבבה דכ' דאם ב"ד יודעי' הדין פשוט אבל אם אין הב"ד יודעים הדבר צריך תלמוד ויש לי אריכות דברים ע"ש ועי' בזה ביבמות ע"ח לר"י דדריש "בנים אשר יולדו בלידה תלוי רחמנא, ואם שדי' בתר אביה לא אמרינן עובר ירך אמו גם במעוברת הבן הוי דבר בפני עצמו וע"כ גירותו רק מדרבנן מצד זכי' ולפי' צריך דעת ב"ד, ולפ"ז שפיר קאמר ר"י דבעי' הורתו ולידתו בקדושה ואל"כ פסולה לכהונה ובחלל זונה האמורה לאיסור כהונה. אבל לענין קנס מ"מ י"ל דיש לה וכמ"ש התוס' לעיל י"א, כיון דרבנן עשאוה כישראלית גם לענין קידושין וקנס, וכ"כ הכא ואין סתירה בפסק הלכה לכהונה אסורה משום זונה אבל לענין קנס כיון דמדרבנן הוי גיורת ג"כ אינה זונה מדרבנן וע"כ מדרבנן יש לה קנס כמו דהוי ישראלית לענין קידושין, וכ"ז לר"י דע"כ חכמים עשאוהו כאינה זונה דהרי מהני גירותה מדרבנן, אבל ר"י דגם בגר גמור קאמר בת גר זכר פסולה וא"כ מה דעשאוהו חכמים כגר ל"מ לומר דעשאוהו כאינה זונה וא"כ אין לומר דתיקנו לה קנס משום זה ולפ"ז לר"י בכל גיורת אפילו פחותה מבת ג' שנים ויו"א וגם בת גר זכר אין לה קנס כמ"ש, משום דנקראת זונה, ולפ"ז אין להקשות למה לא פליג ר"י במתני' בבתולה נשאת גבי שבוי' לענין מאתים דע"כ מתני' לא אליבא דר"י כיון דקתני גיורת ולר"י כמ"ש בכל גיורת אין לה קנס ומאתים כמ"ש ומתו' בזה קו' הראשונים.

במתני' הבא על בתו עי' ברמב"ם בהכינה אביה או הכינה עצמה אין לה קנס אף דלא הפקירה לעלמא דזה בכלל קדישה, והתורה לא אמרה קנס לקדישה ורוב המפורשי' ס"ל דאין טעמו משום קלב"מ רק משום דלבתולה כזאת לא זכתה התורה קנס, ולפ"ז בבא על בתו, ע"כ האב הכינה, ומ"ש אם הכינה לאחר או לעצמו, ול"ש קנס בענין זה, אם נאמר בנתארסה ונתגרשה הקנס לעצמה ניחא כיון דלעצמה לא מהני הכנתו אבל לר"ע דברייתא דקנס לאביה גם הכנת אביה מהני, ול"ש קנס בזה כלל ולא מהני תירץ הירושלמי דבא עליה עד שלא מת ומת או עד שלא בגרה ובגרה וצ"ע – ואם נאמר דדעת הרמב"ם משום קלב"מ דמלקות קדישה ניחא דגם כאן מצד קלב"מ פטור.

תוכן העניינים

פקודת אלעזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה