פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן קמב
ב"ה אונגוואר ד' כי תשא תרנ"ד לפ"ק. שוכ"ט וישע רב לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חו"ב בר אוריין ובר אבהן כש"ת מו"ה יעקב שיק נ"י אב"ד בנאד- אודוואר יע"א.
יקרתו בשאלתו עתה הגיעני, אודות בחור שנושא אלמנה, האם החופה צריכה להיות תחת השמים או בבית, הנה החילוק מה שנוהגין באלמנה שתהי' החופה בבית. יש לה יסוד בהלכה, דעיין באהע"ז סי' ס"ב ס"א ובב"ש שם דברכת הנשואין עובר לעשייתן משום דהוי על היחוד שבבית, והמקנה הקשה ע"ז דהליכה הוי הפסק, ואח"כ מסיק המקנה שהחופה התחלה והיחוד באלמנה הגמר ע"כ לא הוי הפסק ע"ש, ומזה המנהג לעשות חופת אלמנה בבית חתנות, דבאלמנה הקנין ביחוד שלא תהא הליכה הפסק בין הברכות והקנין, וכן מצאתי בפ"ת שם ועל בחור שנושא אלמנה מצד זה אין חילוק אבל כתב כמדומה אין נוהגין כן ע"ש, והן על דברי המקנה יש לתמוה. דפשוט בעיניו כיון דחופה הוי התחלה לא חשיב הפסק, ולדעתי זה ניחא אי הטעם משום הפסק הליכה, אבל עיין במג"א שם או"ח סי' ח' סקי"ז דמשום שינוי מקום הוי ההפסק, והנה בסעודה אף דהתחיל לאכול מ"מ הוי שינוי מקום הפסק, אי לאו בפת דלקבעית קמא הדר, וכ"ז בצריך לברך במקומו, אבל באין ברכה אחרונה ל"ש זה וכדאי' בגמ' שם, א"כ מאי מועיל אם החופה הוי התחלה מ"מ איכא שינוי מקום, וא"צ עוד לברך, ואף בצריך לברך רק לדעת הרא"ש יכול לברך במקום שאכל שנית עיין באו"ח סי' קמ"ח, ואפשר לומר דהמקנה ס"ל. כמו בצריך למקומו אחריו, לקבעי' קמא הדר, ולדעת הרא"ש כיון דצריך לברך במקומו גם במקום הב' יכול לברך, כן י"ל הכא. דדעת המברכים על היחוד והסעודה בבית חתנות שיהי' אח"כ, ודמי לקבעי' הדר אבל צ"ע אי יש לדמותו לההיא דלקבעי' הדר דמתחלה הי' שם הקבעית משא"כ הכא, וגם אם נדחק לומר כן. לתרץ דברי הקנה, מ"מ בדורינו לאו כ"ע דינא גמירי, וקרוב הדבר שלא יתכונו בברכות אדעתא דהיחוד בבית חתנות, וגם לדברי המקנה הוי הפסק, ע"כ לדעתי טוב גם בבחור שנושא אלמנה שהחופה תהי' בבית החתנות, ובתנאי שהיחוד יהי' באותו בית בחדר מחדריו מיד אחר החופה. הדוש"ת אוהנ"פ אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.