אור ברסלב
פקודת אלעזר סימן קכב

פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו

סימן קכב

סימן קכא

ב"ה אונגוואר י"א מ' אב ב' ואתחנן תר"ן לפ"ק. שוכט"ס וישע רב לכבוד ידידי הרבני המופלג, ירא ד' כש"ת מו"ה שמעון לאפפלער נ"י בפעסט יע"א.

אחדש"ה מעלתו נ"י שאל אותי בשם ידידי הנגיד הצדיק מו"ה שמואל אבע- לעס נ"י, א') האם אין לעשות תכריכין למת רק בפשתן ולא "בשופאן" וכיו"ב, הנה ביו"ד סי' שנ"ב בטור אי' והאידנא נהגו בלבנים והביא הרמב"ם שכ' תכריכין תפורין של פשתן לבנים ע"ש והן מדברי הטור שכ' נהגו בלבנים ועיין בב"י שכ"כ הרמב"ן אין ראיה שיהי' של פשתן אלא לבנים, ובשו"ע אי' נהגו לקבור בבגדים לבנים ע"ש. אך בלבוש כתב ונהגו עכשיו לקבור כולם בבגדי פשתן לבנים ע"ש, וכן בלחם הפנים אי' לשון ישמח ישראל קוברין אותו רק בשל פשתן ע"ש, ואפשר דאין סתירה בדבריהם, ומשמעות לבנים פשתן. ועיין בפ' התכלת במנחות הלבן משמע פשתן ע"ש, והנה ממה שהביא הטור מרמב"ם נראה דמקפיד על פשתן, אכן ברמב"ם פ"ד מה"א כתב תפורין בחוט של פשתן ע"ש, והחילוק בלשון שהביא הטור צ"ל תפורין קאי על תכריכין ושל פשתן בפ"ע מורה שהבגד יהי' של פשתן, אבל ממ"ש ברמב"ם תפורין בחוט של פשתן יש לומר דהתפירה לבדה תהי' מחוט של פשתן, אבל האמת דכוונת הרמב"ם שהתכריכין יהי' תפורין בחוט, כוונתו שיהיו נעשים חזקים ונאים כמו בגד החיים ויסודו לע"ד בירושלמי דכלאים ר' יאשיה מפקד אלבישוני חיורין חפיתין והטעם כדתניא ר"ל אומר כסות היורדת עם האדם באה עמו לע"ל והביאו הטור, ועיין כתובות קי"א עתידים צדיקים שיעמדו בלבושיהם ועיי"ש בתוס' דלהגמ' דילן יעמדו בתסריכיהן ע"ש, וא"כ תפורין בחוט קאי אלמעלה ושל פשתן לבנים קאי בפ"ע, שהבגד יהי' פשתן לבן, ולפ"ז מהרמב"ם ולבוש ולחם הפנים וכנראה כמ"ש גם הטור ורמב"ן ס"ל ככה דצריך להיות של פשתן לבד, אבל מלשון הגמ' כתובות ח' ע"ב ומ"ק כ"ז ע"ב אר"פ והאידנא נהוג עלמא בצרדא בת זיזא ע"ש ברש"י קנבוס, וא"כ א"צ פשתן דוקא. והנה מהרמב"ם בפ"ד שכ' ונהגו חכמים בסודר שוה זוז ע"ש נראה דפסק כר"פ, אבל גם נראה ממ"ש סודר שוה זוז ולא אמר צרדא שוה זוז, דפי' צרדא סודר שנמכר בזול ולא כמ"ש רש"י בגד קנבוס:

ועכ"פ לפרש"י עפ"י הגמ' אין קפידא בין התכריכין של פשתן או של מין אחר, אבל כד דייקינן שפיר נמצא איזה חילוק בתחלה אמרו ונהגו כל העם אחריו בפשתן ואמר ר"פ והאידנא נהוג עלמא אפילו בצרדא בת זוזא ע"ש, ומזה דהמנהג מימות ר"ג רק בפשתן שאמרו ונהגו כל העם אחריו וכו' ור"פ אמר האידנא וכו' אפילו בצרדא וכו' דנראה דלאו כ"ע נהגו כך ולכך אמר אפילו בצרדא וכו' דכוונתו דיש נוהגים גם בזה, וא"כ ר"פ אינו סותר דרבים נוהגים רק בשל פשתן.

והנראה דתלוי בזה. דעיין בד"מ ובש"ך שהביאו הנ"י דהקובר בבגדים נאים מורה על אמונתו בתחיית המתים ומתיר רק בפשתן ע"ש בש"ך. וי"ל לענין כבוד המת בשעתו בלבד, אין חילוק בין הבגד של פשתן או של מין אחר, אבל לכבודם אחר התחייה וכמ"ש עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן וכר"נ הכסות שירדה וכו' עולה עמהם לע"ל יש חילוק דעיין בשבת כ"ו ובמנחות ל"ט דתנא דבי ר' ישמעאל פרט לך הכתוב בגד צמר ובגד פשתים דרק צמר ופשתים בגד מקרי, ואף לאידך תנא דר"י מפיק מאו, ועכ"פ לדעת דצמר ופשתים דוקא ולא מקרי בגד זולת צמר ופשתים. וכיון שיעמדו בלבושיהם אין כבודם בדבר שאינו חשוב בגד. וא"כ או צמר או פשתים, ומתקנת ר"ג בפשתן ע"כ דלא בצמר. וא"כ בפשתן דוקא, ולפ"ז מה שאמר ר"פ דנהוג עלמא אפי' בצרדא וכו' היינו אותם שהיו מקפידים רק לקיים התקנה ולכבוד המת בשעתו לבד, אבל אותם החסים גם על כבודו אחר התחייה בפשתן דוקא ובזה יסולק מה שנראה כסתירה וא"כ אנן דנהיגין להראות אמונתינו בתחייה לע"ל וחסים גם על כבוד המת אחרי התחייה, אין לזוז ממ"ש בלבוש ובלחם הפנים, וכנראה גם מדברי הרמב"ם, וכאשר כתבתי י"ל גם דברי הרמב"ן ככה ולעשות התכריכין רק מפשתן ועיין בכלאים פ"ב ופ"ח ובנגעים פי"א דקנבוס אינו פשתן. אבל עיין בשבת ק"כ קלבוס של פשתן, ועיין בערוך שגרס קנבוס של פשתן והוא חלוק וכו' עיי"ש וא"כ אפשר דגם כוונת רש"י בפי' צרדא וכו' בכתובות ומ"ק בגד קנבוס לא על מין אלא על תואר בגד הנקרא קנבוס וכפי' הערוך ובמ"ק לא פרש"י בגד קנבוס אלא "קנבוס" עיי"ש זה מורה לפמ"ש ולפ"ז הרמב"ם ורש"י בשטה אחת וגם רש"י לא אמר באינו של פשתן. אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה

תוכן העניינים

פקודת אלעזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה