פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן קכא
ב"ה פישטאן ב' מטות תרנ"ה לפ"ק.
שוכ"ט וישע רב לכבוד מחו' ידידי הרבני המופלג החריף ובקי מוכתר בנימוסין בר אוריין ובר אבהן כש"ת מו"ה משה פריידיגער נ"י בפעסט יע"א.
יקרתו הגיעני אתמול מאונגוואר כי אנכי מתגורר פה בהמרחץ זה שלש שבועות ועכ"ז מאהבתי אליו אשיב על דבריו, אבל מחמת החולשה רק בקצרה, על הערתו מגמ' בכורות שאל קונטריקוס את ריב"ז בפרטן של לוים וכו' ואין בכור מפקיע בכור אמר אביי דיו לבכור שמפקיע את עצמו, אם זה שייך גם לדורות ולא רק במדבר, וא"כ אין בכור כהן פוטר בפדיון בכור ישראל, זה תוכן דבריו.
הנה החילוק בזה דבר פשוט דשם במדבר היו הפודים לוים ועיין ברמב"ן על התורה במדבר ג' מ"א כי עתה הוא שנתקדשו הכהנים ועדיין לא נצטווי במתנות כהונה וכו' ועתה החליפם בלוים והם פדיונם וכו' ע"ש וכיון שהם פדיונם שפיר קאמר אביי דיו לבכור שמפקיע את עצמו, משא"כ בכהנים, ותדע בלוים נאמר שם ואת פדויי השלשה והשבעים ומאתים העודפים וכו' ולקחת וכו' ובכהנים דבר פשוט וברור. כי על ידי כהן אחד יוכל להיות נעשה פדיון כמה וכמה בכורות מבני ישראל. וע"כ דיש חילוק בין פדיון ע"י הלוים, ובין פדיון ע"י כהן, וגם יש להסביר החילוק בזה. בלוים, הלוים פודים את בכורי ישראל, וע"כ בבכורי לוים דין שמפקיעין את עצמן, אבל בכהנים, הישראל פודה את עצמו והכהנים רק מקבלין הפדיון. ומ"ש מעלתו נ"י כי ב"ה בביתו שלום וטוב שמחתי בזה. והנני בברכתי יהי' שלום ברכה והצלחה בביתו כה"י כאות נפשו, הדוש"ת מחו' אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.