פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן קיט
ב"ה אונגוואר מ"ג למב"י תרס"ו לפ"ק.
להנ"ל
על שאלתו בא' שמכר לנכרי בהמה מבכרת, בתנאי שיקח הנכרי הבהמה לביתו ויטפל בה ויתן מאכלו משלו, ובשכר זה יהי' הולד שלו, וגם מחויב הישראל להניח אח"כ אחר הלידה ל' יום להניק הולד, האם פטור מבכורה. והביא מעלתו נ"י המהרא"י והש"ך, דהא דמנופל הוי קנין מעות וכיון דהיא ברשותו של גוי בשעת התנאי הוי כמשיכה, ואי דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוי כאלו הקנה הבהמה לולדות, והיתר זה רק בצירוף קילות אחרות וכן אי' בטו"ז וכן איתא בנוב"י מה"ת סי' קצ"א וקצ"ב המעיין בנוב"י בקצ"ב דמקיל בצירוף ההיכר עוברה דלדעת הרמב"ם הוי כבא לעולם נראה דחזר קצת ממ"ש בסי' קצ"א] וגם בצירוף דהוכר עוברה לא רצה להתיר רק כיון דכבר נפק להתירא, ובשביל מוטב שיאכלו בשר שחוטה וכו' מצריך לעשות מום ע"י גוי ע"ש. ומעלתו נ"י תמה עמ"ש בש"ך כיון דהי' ברשותו וכו' ובאמת זה לשון המהרא"י, והא משיכה לבד הוי קנין, בזה לא עיין יפה דכונתו. דלא נשמע שם דנעשה משיכה, וע"כ כתב כיון דהי' ברשותו של גוי, זה ג"כ כמשיכה ע"ש, והנה מעלתו נ"י רוצה להתיר משום דהתנה שתשאר אחר הלידה לי יום להניק הולד הוי כאלו הקנה הבהמה לחלב, סברא זו יש לצרף. אם לא אמר שהחלב יהי' של גוי ל' יום. דאז הוי ג"כ דבר שלא בא לעולם רק אמר שתהי' שם להניק או לחליבה ל' יום. ואז יש חלק לגוי בבהמה, ומבואר דגם חלק אלף בבהמה פוטר מבכורה.
ולעד"נ עוד סברות להקל, כי הטו"ז והנוב"י וכן המהרא"י דמשם הוציאו דין זה, איירי בעומדת הבהמה ברשות ישראל, רק דבשעת התנאי היתה ברשות הגוי, כן מפורש בדברי המהרא"י שהביאו, ובנידן דידן כמו שנראה ממכתב מעלתו נ"י איירי דבהמה היתה ברשות הגוי קודם הלידה ואחר הלידה, ועיין בפ"ת הביא תשו' רע"א, דאם ברשות הגוי, הוי משיכה, אף דאין כונתו למשיכה משום דדעת אחרת מקנה אותו ע"ש ועיין בנ"י פ"א דב"מ בד' אמות לא ניח"ל דלקני. אם הוא קנין דאו', גם בלא כיון קנה ע"ש. וא"כ גם דעת אחרת מקנה אותו לא בעינן, ומעתה בנידן דידן דקנין מעות הוי במה שמנופל בה, א"כ נמשך הקנין מעות עד אחר הלידה, ואף דהש"ך הביא בשם הב"ח דלא מהני נתינת המעות אם לא בשעת הקנין, הכא שאני דהוי נתינת המעות בשעת הקנין, רק דמושך והולך קנין המעות ונתינת המעות, כיון דכאן הקנין במה שמטפל בה וכיון דהבהמה ברשות הגוי מקודם הלידה עד אחר הלידה, הוי כמשיכה בכל עת, ואף דאינו מכוין בזה לקנות כבר כתבתי דלא בעינן כונה, וא"כ מתחלת לידת הולד הוי קנין כסף וקנין משיכה ועיין בחולין ס"ט פלוגתת ר"ה ורבה במכר שליש לגוי וכו' אי אמרינן קדוש למפרע או להבא, הרמב"ם פסק כר"ה, והרא"ש כרבה, וכן הובא בשו"ע יו"ד סי' שי"ט המחבר פסק כהרמב"ם דלמפרע קדוש, והרמ"א כתב יש חולקין דאינו קדוש למפרע, וא"כ למדס"ל דאינו קדוש למפרע בשליש הראשון שיצא ונפטר מבכורה והכא דמכר לגוי אף דלא חל הקנין בשעת הקנין משום דהוי דשלבל"ע, מ"מ כמו שכתבתי הקניינים מעות ומשיכה, נמשכים מקודם הלידה עד אחר הלידה, מיד ביציאת מיעוט הולד המיעוט ולד הוי בעולם וקנה הגוי והוי יד נכרי באמצע ופטור מבכורה, וזה נ"ל סניף עדיף להתירא. ממה שכתב הנוב"י הסניף להתירא שיטת הרמב"ם בהוכר עוברה אשר כל הפוסקים חולקים עליו, והכא נראה דהרמ"א פסק כהרא"ש.
עיין בטו"ז דלרמ"א בדיעבד הלכה כר"ת דמשיכה קונה בנכרי, והרבה פוסקים בתראי מסכימים לזה. ואף כי נראה כי לא סמכו ע"ז להתיר, מ"מ נלע"ד הכא דהבהמה ברשות הגוי עומדת עדיף וזה לבד הוי קנין לרש"י בבכורות דף י"ג, בד"ה כלל וכלל לא, עד שתבא לרשותו של ישראל לא קני ע"ש מפורש ברש"י דאם הוא ברשות הקונה לזה לא צריכין קרא לקנין. וזה מסברא הוי הקנין יותר טוב. דברשותו ממש הוא, וא"כ הכא בזה בלבד ג"כ אפשר דהוי קנין גמור, ולא שייך לומר א"א מקנה דשלבל"ע דהרי בשעת יציאה הוי בא לעולם, וא"כ ביציאת המיעוט אם נפסק כהרא"ש והרמ"א דפסקי כרבה חל המכירה על המיעוט הראשון ושוב נפטר מבכורה, וע"כ נ"ל דיש להתיר כרמ"א וכסברת המהרא"י כמ"ש בש"ך דיש כאן סברות להקל כמ"ש מ"מ מה שאפשר לעשות בהיתר יותר מהיות טוב וכו' ע"כ יעשה כמ"ש בנוב"י, דיהי' נעשה מום ע"י גוי וכמ"ש שם בסי' קצ"ב.
ואודות בנין הצריך, שאי אפשר לבנותו אלא בקציצת אילן המביא פירות, מבואר בהטו"ז שהביא ההיתר גם בחו"י מסכים להתירא, ומה שרוצה מעלתו נ"י למצוא בדברי הח"י דבקציצת ענפים אין איסור, לא משמע כזה מדברי ח"י רק כונתו כיון דסגי בקציצת ענפים אין לקצוץ יותר מה שאינו צריך, ואף דבקציצת כל האילן הוי אור יותר הרבה, אין בה בכונת הרא"ש, כן כונת הח"י ע"ש. והנני דו"ש החפץ בהצלחתו אוהנ"פ אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.