פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן קט
ב"ה אונגוואר עש"ק חקת תרנ"א לפ"ק.
שוכ"ט וישע רב לכבוד מחו' ידינ"פ הרב המאוה"ג החריף ובקי כש"ת מו"ה יחזקאל בנעט נ"י אב"ד בוואראל יע"א.
מכתבו היקר אף נעים ע"י מר אביו נ"י הגיע לידי אך מצד טרדות הנחוצות. ומצד מניעות הבריאות בימים מימים נתעכבתי עד הנה, ואדע בטח כי מע"כ נ"י יודע כי חביב כבודו ודבריו עלי, אף כי תתאחר תשובתי – בדין מקוה שבאשבורן ומלמעלה נוזלים מים לתוכה אבל גוף המקוה מכונס ויש בה יותר משיעור. מה דינה האם חשיב זוחלין מפני המים הנוזלין לתוכה או חשיב אשבורן. הנה מדברי מהרי"ק קל"ז בתוך התשובה כ' וז"ל ומ"מ מטעם זה אין ראוי כ"כ להכשיר המקוה דיש לחוש שמא תפסוק הזחילה מב' הצדדים הן ממוצאן הן ממבואן וכגון שכלו המים תחלה מצד מובאן ושוב נחסר מהמקוה ונבלעו המים בקרקע עד שגם צד מוצאן אין המים יוצאין כלל שאין המים מגיעין עד כנגד המוציא דהשתא פשיטא דפסק ממנו שם מעיין, ושוב כשיחזרו המים לקלח מצד הנהר דרך מובאו ויתמלא המקוה מים על כל גדותיו עד שיצא דרך מוצאיו כאשר בתחלה, נמצא שננערו מים לצאת וחשיבי כזוחלין ולא יטהרו שהרי פסק מהם שם מעיין כשנחסר המקוה ע"כ, ומדחשש רק על מילוא על כל גדותיו עד שיצא דרך מוצאיו. הרי דזחילת מים למקוה ושם יכנסו ולא יצאו מהמקוה אין דין זוחלין עליהם.
והנה ביש בה מ' סאה עד הסדק פסק המחבר סי' ר"א. ס"נ דכשר ובהג"ה ויש מחמירין, אבל בנוזלין לתוכה לבד גם לדעת הג"ה יש להכשיר, ולפום ריהטא נראה דתלוי בפי' רש"י שבת דף ק"ט, ור"ש בפ"ח דפרה, ופי' התוס' דהרי קיי"ל כר"י דכל הימים כזוחלין ובפרש"י שם ובר"ש בפרה פ"ח תורת מעיין וכו' מפני שדרך להיות נחלים זוחלין עליהם וכו' ע"ש מלשון זה נראה דזחילה לתוך המקוה מים משוי אותה זוחלין. ומפי' ריב"א בתוס' שם דטעמא דכל שבה הולכים ושבים מכאן לכאן וכו' ע"ש נראה דזחילה לתוכה לבד לא סגי להשוות זוחלין רק משום דנהרות לא לבד הולכים אבל אף שבים, והנה מדיוק לשון התוס' ודאי נראה דזוחלין לתוכה לבד אינה מחשיבה זוחלין. אבל גם לפרש"י נראה מדדייק מפני שדרך להיות נחלים זוחלין עליהם וזה דרכן נראה דדוקא בימים משום דדרכן בכך. אבל שאר זחילה לתוכה לבד אינה פוסלת המקוה באשבורן ורק בנהרות לים שדרכן בכך כנלע"ד. הדוש"ת אוהנ"פ מחו' אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.