פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן קח
להנ"ל.
נפשו בשאלתו אודות מקוה מעיין שבנו אותה ולא יכלו לנקותה ע"י כלים נקובים ונשאר תחת הנסרים הנקובים כמה לוגין, והחשש שמא נפלו ג' לוגין בעודה חסירה, האם יש היתר בנתינה חלב לתוכה עד שישתנו המים למראה חלב, והאם יש לצרפם אח"כ למ' סאה.
הנה בענין הצירוף. מבואר בש"ך סי' ר"א סקי"ט בשם הב"י לדעת הרמב"ם דגם החלב אין לצרף וכן מסיק הש"ך עי"ש ומכ"ש בתערובת חלב ומים, וספיקת מעכ"ת נ"י אם הג' לוגין שנפלו ופסלו אי מהני בהו השינוי מראה ע"י החלב, מלשון הראב"ד הובא בב"י ר"א ולמדנו עוד כי פיסול מראה חוזר להכשירו משא"כ בשאיבה, ואם ע"י שינוי מראה היו ניתרים, הרי גם ג' לוגין שאובין חוזרין להכשר והטעם בזה נכון וברור, דהשינוי מראה משוי המים לשאינו מים, וכמו דמקוה כשירה נפסלת ע"י שינוי מראה, כן ג' לוגין מים בשינוי מראה אינם פוסלין. והיכי דנתרבה ממים וחוזרת למראה מים חוזר להכשרן, אבל בג' לוגין שאובין שפסלו ונשתנו אח"כ מראיתם, כל היתירם השינוי מראה, ממנ"פ אין חוזרין להכשר, דאם נשארו כן בשינוי מראה מקוה בשינוי מראה פסולה, ואם תחזור למראה מים לא יהי' להג' לוגין שינוי מראה ופוסלין, וא"כ מיד בהתחלה מה שאנו רוצין להכשיר ע"י שינוי מראה בתערובת חלב אם הג' לוגין סתירה מעצמו, וע"כ לא מהני ולא דמי למ"ד בסי' ר"א סעיף כ"ט בהג"ה מקוה חסר שנפל שם יין ונשתנו מראותיה ונפל שם ג' לוגין מים שאובין אינם פוסלין וכו' שם לא נפסלו המים על ידם, דלא הי' עליהם שם מים, ואח"כ כשנתרבתה במ' סאה ואז הי' עליהם שם מים זולת הג' לוגין אין כח בהג' לוגין לפסול הכ' סאה משא"כ הכא.
ועוד הכא במעין לדעתי גרע טפי, דעיין בב"י הובא בשם הראב"ד והרשב"א וכן אי' ביו"ד שם ס"ק כ"ח דמעיין אינו נפסל בשינוי מראה, ואיך נאמר דחלק מים השאובים נתערב שם נתהפך והי' לחלב, וחלק מים מהמעיין נשאר בשמו, והנה הראב"ד והרשב"א לא נתנו טעם למה במעיין אינו פוסל שינוי מראה, רק שכתבו שלא מצאנו דבר זה דשינוי מראה פוסל במעיין, ולענ"ד יש ליתן ג"כ לזה טעם נכון דמעיין בכל עת נובע מקורו מחדש, ונוספים מים, ומיד בתערובת החלב או דם, אנן ידעינן דבאיזה זמן יגברו המים וישובו לאיתנה למראה מים, וע"כ מיד לא בטל שם מים מהמים משא"כ במקוה דבשעת השינוי מראה, יכול להיות דנשארו כך. רק ע"י מעשה אדם. או ע"י אפשרות הגשמים שיבואו יכול להיות שיחזרו לתורת מים. אבל בשעת השינוי מראה אינו ברור שיחזרו משא"כ במעיין מיד דבר ברור שיחזרו למראותן. ובכה"ג לא שייך ביטול שם מים מעליהם וכן המים שאובין שנפלו במעיין בודאי יחזרו למראותן, וע"כ גרע הכא במעיין, והסברת המתירין במעיין שנפל עליו מים שאובין דאי' בסעיף מ', הלא אנן נהוגין שלא לסמוך על היתר זה, ומה שאנו מחזיקין אצל נהרות למי תמצית היינו לחומרא אבל לקולא חיישינן שהוא מעיין ובפרט לענין זה כיון דתמציתן מהנהרות והנהרות לא יפסקו דינו כמו מעיין לענין זה, ובמעיין לפמ"ש לא מהני שינוי מראה גם לחלק השאובין, ובפרט כמש"ל מלשון הראב"ד משמע, דשאובין אינם חוזרים להכשר ונתתי טעם לזה, אין בידי למצוא היתר, רק לנקות המקוה כדין וכחומרתינו. הדוש"ת אוהנ"פ מחו' הנ"ל