פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן ק
ב"ה אונגוואר מ"ז למב"י תער"ב לפ"ק. שוכ"ט וישע רב לכבוד תלמידי החביב הותיק מלא עתיק הרב המאוה"ג חו"ב המפורסם כש"ת מו"ה צבי דיק כ"ץ נ"י דיין דהיראים דאוהעל יע"א.
על שאלתו בנידן אשה שאמרו לה הרופאים שאם תתעבר עוד הפעם תהי' בסכנה, האם תוכל לשמש בנתינת סך זאלבען בתוך הרחם קודם התשמיש שתהי' נמוח שם ותשחית הזרע אם עדיף מנתינת מוך בשעת התשמיש, דנאמר דהוי כקטנה דהוי כאורח ארעא, ולא כמטיל זרע על עצים ואבנים – הנה לדידי נראה, להמחלקים בין קטנה למוך, דבמוך הוי כמטיל על עצים ואבנים. משא"כ בקטנה דהוי אורח ארעא פירושו, דהוי לתא דידיה ולהרבה ראשונים גם לתא דידה להשחית זרע, ובמוך דהוי כמטיל וכו', הוא המשחית הזרע, משא"כ בקטנה הוא אינו משחית, רק הי' אינה קולטת הזרע וא"כ בנתינת סם המשחית הזרע שלו, וא"כ הוא המשחית במטיל זרע לשם.
ועל גוף הדין בשימוש המוך מקורו ביבמות י"ב ובכ"ד ג' נשים משמשות במוך וכו' לפרש"י בשעת תשמיש ולפר"ת לאחר התשמיש, וא"כ לרש"י לר"מ בג' נשים מותר במוך בשעת תשמיש, ולחכמים משמשים והולכים כדרכה ומה"ש ירחמו שנאמר שומר פתאים וכו', ולר"ת גם לר"מ רק במוך אחר התשמיש ובשיטת רש"י, כתב בתשו' אמרי א"ש להריטב"א דנראה לפום ריהטא סתירה בדבריו. שפי' דברי רש"י לחלק בין קטנה ואיילונית דמותר לשמש עמה משום דהוי אורח ארעא לא הוי בהשחתת זרע, למשמשת במוך דהוי כמטיל זרע על עצים ואבנים, והוי לתא דידה וגם לתא דידיה לפיכך שאר נשים אסורות, והקשה לעליו דקודם הזמן אסורות כיון דבלא"ה אינה מתעברות ע"ש, והוי סתירה לדבריו בפירושו בדברי רש"י דמחלק בין קטנה דאורח ארעא, ובין מוך דהוי כמטיל וכו' ומזה דן דהריטב"א מיירי במוך בלאחר תשמיש, וכן כונת הנ"י ומזה דן דלהריטב"א גם לרש"י רק בלאחר התשמיש מותר בג' נשים אבל בכתובות ל"ט בתוס' פי' לרש"י דגם בשעת תשמיש בג' נשים מותר ע"ש, ואנכי לא אבין את דבריו, כי לדידי אין שום סתירה בריטב"א, דהריטב"א מחלק בין קטנה למשמשת במוך דהוי כמטיל וכו' היינו בשאר נשים דראויות להתעבר, במוך לאו אורח ארעא דהוי כמטיל וכו' אבל קו' הריטב"א על קטנה קודם הזמן דאינה ראויה להתעבר ושם אין לחלק כיון דבלא"ה אינה ראויה להתעבר ואם התשמיש מותר גם במוך אין השחתת זרע, ואף דלפמ"ש לעיל יש חילוק דבקטנה לא מקרי השחתת זרע רק שאינה ראויה לקלוט הזרע, משא"כ במוך הוי השחתה בידים מ"מ הריטב"א לא נחית לחילוק זה לדידיה רק בראויה להתעבר מקרי השחתת זרע, וא"כ גם להריטב"א הפי' בדברי רש"י כמ"ש התוס' כתובות ל"ט דבג' נשים לר"מ מותר מוך בשעת תשמיש, וא"כ גם הנ"י ס"ל כרש"י ועיין ברשב"א יבמות ס"ל ג"כ כמ"ש בנ"י וא"כ גם לדידיה כרש"י וא"כ קיימו רבים בשיטתי' ועיין בבית מאיר ג"כ פסק גם בג' נשים מוך בשעת תשמיש אסור וכן פסק בחת"ס ביו"ד סי' קע"ב ובאמרי אדם סי' ס"ח.
והנה גם לרש"י רק לר"מ, אבל חכמים ס"ל משמשות והולכות כדרכה משום שנאמר שומר פתאים ה' וקיי"ל הלכה כחכמים וכ"כ החת"ס שם, וע"כ כתב דר"ע אסור גם בג' נשים מוך בשעת תשמיש, אבל מה שיש לתמוה על החת"ס ואמרי א"ש הוא דלאחר תשמיש מתירין במקום שיש סכנה לר"ת דג' נשים משמשמשות במוך איירי לאחר תשמיש א"כ לחכמים גם לאחר תשמיש ע"כ אסורות דאם נאמר בג' נשים צריכות ולרבנן אין צריכות אלא מותרות, א"כ למה מותרות והא אסורה להכניס א"ע. ואת ולדה בסכנה, וע"כ דס"ל לחכמים כיון דמה"ש ירחמו שנאמר שומר פתאים וכו' אין חשש סכנה, ולא אמרינן אפשר שתסר הסכנה ע"י מוך לאחר התשמיש דגם לאחר התשמיש י"ל דאסורה להשחית הזרע, וא"כ כיון דקיי"ל כחכמים איך מתירין גם לאחר התשמיש במוך ויש לתרץ דבריהם דכונתם דבסכנה סומכים על שיטת רש"י דבג' נשים לר"מ גם בשעת תשמיש מותר במוך, רק דקיי"ל כחכמים דאסורות, ולאחר התשמיש לא פליגי. אבל עיין בריטב"א שהקשה לחכמים איך מתירין בלא מוך איך תכניס א"ע בסכנה ע"ש וכ"כ באמרי א"ש דבהוחזקה בסכנה ליכא למסמך על שומר פתאים וכו' ע"ש ובאמת דברי הריטב"א צ"ע גם כתב דצריכין במוך ושאר נשים אינן צריכות אלא מותרות, א"כ לחכמים גם בג' נשים אינן צריכות, אם מותרין למה אינן צריכות וכי הורשה לה ולהכניס א"ע וולדה בסכנה וצ"ע, ואם נאמר כך כמ"ש דלהחת"ס ואמרי א"ש בסכנה סומכים על שיטת רש"י וכמ"ש גם הרשב"א והתוס' ס"ל כרש"י ומ"מ גם בסכנה אסור לשמש במוך דקיי"ל כחכמים דמן השמים ירחמו משום שנאמר שומר פתאים וכו' נלע"ד לחלק כמ"ד בסנהדרין דף ק"י קטני רשעי בני ישראל ר"ע אומר באין הן לחיי עוה"ב שנאמר שומר פתאים וכו' שכן קורין בכרכי הים לינוקא פתיא ע"ש, א"כ הכא ג"כ הפי' שנאמר שומר פתאים וכו' ינוקי ולפ"ז מה דאמרי חכמים מן השמים ירחמו שנאמר שומר פתאים וכו' היינו אם יש סכנה לולד אסרו חכמים המוך משום שומר פתאים היינו ינוקי וביש סכנה לולד ג"כ גם אם יש סכנה ג"כ להאם אסור דבשביל הולד ג"כ עליה ירחמו מן השמים, אבל אם לולד אין סכנה כלל, רק להאשה בכה"ג לא פליגי חכמים על ר"מ, ואם סמכינן בזה על שיטת רש"י ודעימיה הרשב"א והנ"י כמ"ש יש להתיר לפענ"ד, אבל דא עקא אם יש לסמוך על הרופאים, דרק לעשות ספק פקוח נפש סומכין עלייהו וכיון דס' פקוח נפש מותר סומכין עלייהו מ"מ בהוחזקה ג"כ בסכנה, וגם ב' פעמים אפשר להקל בזה וכ"ז בתנאי אם הרופאים יאמרו בבירור שיש סכנה להאם אף שאין סכנה לולד, ובכה"ג אין רצוני לסמוך על עצמי להתיר רק אם יסכימו עמי עוד ב' רבנים גאוני דמדינתינו ה"ה הג' מאונסדארף והג' ממאד נ"י. הדוש"ת אוהנ"פ אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה. סימן קא.
להנ"ל
אחדש"ה מה שהקשה מעכ"ת על דברי מדברי רז"ל בעון נדרים בנים קטנים מתים, א"כ משמים חסו יותר על האבות מעל הבנים קטנים, ז"א קו', או אפשר דאיירי דכך גזרה מן השמים על הבנים, ובזכות האבות ישארו הבנים בחיים שלא יצטערו, אבל בעון נדרים לא חס על האבות, או נאמר דדרז"ל המה שלא כחכמים, ומה שהביא ראי' מהתוס' נדה י"ג, גם זה במזריע על דבר המשחית הזרע גם אם הוא בפנים הוי שלא כדרך והוי כמו כמזריע לחוץ, משא"כ באשה דע"י בדיקה נתעורר זרעה והזריע כדרך הזריעה – ומה שהביא משאילת היעב"ץ, הוא אינו תח"י. אבל מ"מ אנכי כתבתי לשיטת רש"י ולחד פי' בתוס' והרבה ראשונים דגם אשה אסורה בהשחתת זרע. וא"כ באיש ודאי אסור. א"כ אין חילוק באיזה אופן משחית הזרע דלא עדיף מאשה – ומה שהער בשולי מכתבו דבג' נשים אין נפ"מ בחילוק שכתבתי, הנה גם אני לא אמרתי על ג' נשים, רק בגוני אחריני דאיכא סכנה - ומ"ש מעכ"ת נ"י כי אי אפשר אם הסכנה להאם שלא תהי' סכנה לולד בכה"ג ודאי שייך שומר פתאים ד', אבל יש גוני דהעיבור והלידה נעשים כדרך שאר הנשים. אבל ממחלתה ומחולשת האם תזיק העיבור והלידה לה שיאמרו הרופאים שלולד אין סכנה רק לה בכה"ג דעתי להתיר באם הוחזקה בסכנה כמ"ש, ואין להקשות על דברי אם תהי' סכנה לה אחר הלידה למה יגרע ממניקה שמא תגמול בנה וימות, א"כ אם החשש שהיא תמות ג"כ סכנה לולד ז"א דלחכמים שומר וכו' ומן השמים ירחמו שימסמסו את הולד בביצים ובחלב כמ"ד יבמות מ"ב, – שלישית. אף כי גם מסברא כן הוא כי האם ניצלת בשביל הולד וכמ"ש חז"ל שהקב"ה נותן גשמי ברכה לקוצים כמו לזרעים כן מקיים עולמו לרשעים בשביל הצדיקים גם מג' נשים מוכח כן והיינו במעוברת שלא תעשה עוברה סנדל, ועיין בתוס' דהא דנתעברה שנית לפי שא' בר קיימא ע"ש וידוע אם העובר סנדל במעי אמו וכמת גם להאם סכנה וע"ז אמרו מן השמים וכו' שומר פתאים וכו'. הדוש"ת הנ"ל.