פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן צב
ב"ה אונגוואר ב' דברים תרנ"ט לפ"ק.
שוכ"ט וישע רב לכבוד הרבני החריף ובקי כש"ת מו"ה יצחק בנימין שעכטער נ"י באוי סין יע"א.
אחדש"ה מכתבו היקר בההודאה כי עזרו הי"ת להיות יושב באוהל של תורה ולהנות מיגיע כפו שמחתי ואשרי וטוב לו, (א) מה שהער מע"כ נ"י על הרמב"ם ה' עכו"ם פ"ג מעכו"ם ה"ט העושה עכו"ם לעצמו אעפ"י שלא עשאוה בידו וכו' לוקה והלח"מ הקשה והא הוי לשאב"מ, ותי' דהאחר עושה מעשה בשליחותו, וע"ז הקשה המ"מ והא אין שליח לדבר עבירה. ומה שתי' שם מהגמ' דריש תמורה והובא בתוס' ב"מ דף ב' היכי דאתעביד בי' מעשה עקימת שפתיו מעשה. ומדמיה לכאן היכי דאמר לאחר לעשות הוי אתעביד מעשה על פיו וכאלו בעצמו עשאו, לפי דעתי אין לדמותו לזה. דשאני במימר דאתעביד ונעשה תמורה ע"י, וכן בחסמה והנהיגה בקול מטבע הבהמה כך בלי דעת ובלי רצון לשמוע בקול בעליה הוי אתעביד על ידו, אבל באדם אי בעי עביד אי בעי לא עביד אף כי שמע לדברי המצוה לא מקרי ע"י ציוויו אתעביד ביה מעשה, גם לא הועיל בתי' לפי דעתו אליבא דהרמב"ם כמו שנאמר:
ומה שהביא בשם חכם אחד לתרץ דברי הרמב"ם דאיירי בשכר והוי כפועל דידו כיד הבעלים, ומעלתו נ"י סתר דבריו כי דברי הש"ך בסי' קפ"ב רק בתופס לבע"ח, אבל לא לשליח לדבר עבירה, הנה הסתירה אינה מוכרחת דאם ידו כידו גם בענין זה י"ל כן ואם נאמר דלדבר עבירה החיוב עליו לחזור ופועל יכול לחזור מ"מ כ"כ דלא חזר ידו כידו, ועיין בחו"מ סי' ל"ב בשוכר עדי שקר דחייב בד"ש, ומ"ש הש"ך ע"ז ובקצה"ח דהכוונה דהחיוב לשלם בד"ש ע"ש ומזה קצת הוכחה דבשכר הוי כפועל והשוכר גרם בידו ההיזק אבל החכם הנ"ל לא הועיל בתי' אליבא דהרמב"ם וכן לא הועיל מעלתו נ"י בתי' דאם נחזיק דהוי ע"י השכר ידו כידו או כמ"ש מעלתו נ"י דהוי שליחו, א"כ הוי באמת כאלו עשאו בעצמו העכו"ם, א"כ למה פסק הרמב"ם לפיכך העושה עכו"ם בידו לעצמו לוקה שתים והא גם בלאו הראשן הוי כאלו עשה בעצמו. וע"כ צ"ל דהעושה ע"י אחרים לא הוי כאלו עשה בעצמו והתורה חייבתו אף בגוונא דלא עשה בידו כתי' אאמ"ו הגאון זללה"ה או כתי' המ"מ שם.
וב) ומה שהביא הרש"י בפ' בא כל מלאכה לא יעשה בהם ופי' ע"י אחרים כבר עמדו בזה הרמב"ן והמזרחי, והביא מהמכילתא פלוגתת ר"י ור' יוחנן ע"ש. ותי' של החכם שהביא מעלתו נ"י דאיירי בשכר דהוי כפועל לא הועיל בתי' דאיך יפרנס אח"כ דברי ר' יוחנן והלא דברים ק"ו מה שבת שהיא חמורה וכו'. ואם בשכר הוי ידו כידו גם בשבת נאמר ככה, ונראה לענ"ד בזה דאיירי בשנים שעשאוהו דבשבת פטורים והלימוד אם נפש אחת תחטא וכו' שבת צ"ב וצ"ג. ושם איירי לענין חטאת, ורק באיסור כרת וסקילה נאמר, אבל ביו"ט דהוי איסור לאו לא נלמד משם, ויש לומר גם בב' שעשאוהו מלאכה חייבים וזה י"ל בדעת ר' יאשי' וע"ז פליג ר' יוחנן מצד הק"ו משבת שהחמירו וכו', ומה שרצה מעלתו נ"י לתרץ קושי' התוס' גיטין י' דלא תלקט לעני למה לא נאמר אי עביד מהני ותי' מעלתו נ"י דזכיה מצד שליחות ובשליח לדבר עבירה לדעת התוס' בב"מ י"א והובא בנוב"י מה"ק השליחות בטל, לדעתי לא שייך כאן ענין שליחות לדבר עבירה דכאן המשלח יהי' העני, והעני אינו בלאו דלא תלקט, ושליחות לדבר עבירה רק באם העבירה להמשלח.
(ג) ומה שתמה על הט"א שהקשה על הגמ' ר"ה דף כ"ד באחד אומר ב' מרדעת באחד אומר ד' דמצטרפין לעדות אחרת ולא הקשה ממתניתין דר"ה באב ובנו ועבדו, דהכהנים קבלו אב ובנו וב"ד אב ועבדו, דבטלו מקצתו בטלו כולו, לפענ"ד לא נעלם מהט"א המתני' ובכונה לא הקשה ממנו דבקידש החדש מסורה לב"ד ועיין בתוס' מכות דף ו' דבראיה לבד לא בטלו רק בהעידו אח"כ בב"ד. וכמו שאמרו בגמ' במקיימי דבר הכתוב מדבר. ובקידש החדש כבר זמן שלא קיבלו הב"ד המקדשים החדש אינם בכלל ממקיימי דבר וע"כ אינו בטילה ע"י העדות בפני הכהנים, משא"כ באחד אומר ב' מרדעת ובאחד אומר ד' דאיירי לפני ב"ד ושפיר הקשה הט"א. אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.