פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן צא
ב"ה אונגוואר ב' חנוכה תר"ן לפ"ק.
שוכ"ט וישע רב לכבוד ידידי הרבני המופלג חו"ש זית רענן כש"ת מו"ה אפרים בנימין גר"פ נ"י בפעסט יע"א (כעת רב בטשוס).
מכתבו היקר מן ב' מקץ בשאלתו, (א) לפי התוס' ר"ה י"ג אם זרע הנכרי אף דא"י ירושה לישראל הו"ל קציר נכרי, והקשו על קו' הגמ' ע"ז נ"ג מכדי א"י ירושה וכו' והא הוי חלק לנכרי בזריעה, והקשה מעלתו נ"י לפי הגמ' ע"ז דף נ"ב כרבי בילדותו וכן בזקנותו בשותפות עכו"ם עם ישראל בפ"ח עכו"ם לבד גם בחלק ישראל מהני ביטול, בפשיטות נראה דקו' הגמ' מכדי ירושה וכו' דלא נאסר כלל, ובקו' הב' בדמעיקרא בביטול סגי. כוונתם אף דנאסר הוי היתר בביטול ושפיר הקשו בתוס' ר"ה י"ג דנאסר מצד חלק העכו"ם, ואם ירצה מעלתו נ"י לומר דגם בקו' הגמ' מכדי ירושה וכו' סברי כמו בקו' הב', וע"כ דאם נאסר לא מהני ביטול, י"ל כפמ"ש הרמב"ן הובא בר"ן דבעשה מעשה נאסר של ישראל בעבדו עכו"ם אף דהוי שאינו שלו ונעשית כאלו של גוי וע"כ בביטלו גוי מהני דהוי כאלו ביטל שלו, וקודם שלקחו ישראל מן הנכרי ע"ש, ולפ"ז יש חילוק בין מטלטל למקרקעי. דבמטלטל י"ל דביטל הגוי קודם שלקחו ישראל, ובכה"ג האי דינא דרבי בדף נ"ב, וכן בזקף לבינה, אבל באשירות דדנין אותו כקרקע משום דמחוברים הוי כלקחו ישראל, לא מהני ביטול ושפיר הקשו בתוס' על הגמ' מכדי ירושה וכו' דמשום חלק הגוי נאסר, וביטול לא מהני דהוי כבא ליד ישראל.
(ב) הקשה על הר"ן דס"ל דלא מהני ביטול גוי בעבד את של ישראל האיך יפרנס דינא דרבי דבפלח גוי לבד מהני הביטול, החילוק מבואר דדינו של הר"ן בדבר של ישראל לבד ודינא דרבי בדבר שיש שותפות ישראל ועכו"ם, ושפיר יש לחלק בדבר של ישראל כיון דנאסר והוי ע"ז של ישראל לא מהני ביטול, משא"כ בשותפות עכו"ם דחלקו בטל ממילא הביטול מועיל גם על חלקו ישראל כיון דלא עבדו ישראל אלא עכו"ם. גם יש ליתן טעם בדבר, דעיין בריטב"א ע"ז נ"א ואימא כדנכרי הקשה והא של ישראל חמור דטעון גניזה ותי' בעבד ישראל חמור דעביד טפי משא"כ בעשי' נאמר דלא יעבוד ע"ש, מזה נראה דסברתו בחומרא בע"ז של ישראל משום דישראל עביד טפי, ולפ"ז בשל ישראל ועבדו עכו"ם לבד למה לא מהני הביטול, ונראה טעם בדבר, ונדייק דברי הגמ' ע"ז ע"ב דישראל מי קא מבטלי והא ושם בסתר כתיב ע"ש דודאי מיד כשעבדו נכרי במעשה שאוסר דש"ש, נאסר של ישראל, וכיון דהוא של ישראל עליו החיוב קודם שביטלו הנכרי משום ושם בסתר לגונזה, ועיין בתוס' שבת נ"ב ע"א דגניזה ביעור כמו בעגל ע"ש, וכן בריטב"א וברמב"ם פיח מה' ע"ז ובדברי ירמי' שם וכיון דטעון גניזה הוי כמבוער ואין לומר דאפשר לבטל, דממנ"פ ביד הגוי אינו בידו וביד ישראל לא מהני ומה מוסיף עוד ביטול הגוי לכן ס"ל להר"ן דלא מהני ביטול הגוי אבל בשותפות עם עכו"ם, בעבדו עכו"ם לבד אף דנאסר חלק ישראל ג"כ, ע"מ לא הוי כמבוער משום חלק הגוי, וכיון דביטל הגוי מהני ביטולו וניתר אף של ישראל, וזה שאמרו בגמ' דישראל מי קא מבטלי והא וסם בסתר כתיב, וא"כ החיוב דושם בסתר הטעם שלא יהני ביטול בשל ישראל, וע"ז אמרו דאיירי בשותפות עם גוי, והעולה מזה דטעם דלא מהני ביטול הגוי, משום דאם לא ביטלו הוי כמבוער ואין לך ביטול יותר מזה ומה מוסיף ביטול הגוי, משא"כ ביש לגוי חלק בו כמ"ש, ודבר פשוט בבאו לא"י גם ע"ז של גוי צריך ביעור אך מהני ביטול הגוי, ויש להכריחם לבטלו כדאי' בגמ' נ"ג, וכיון דיש חלק לישראל בו ואין חלק הגוי מעכב שנאמר דהוי כמבוער לא מהני ביטולו דבידינו הי' לבערם ע"כ לא מהני ביטול הגוי ושפיר הקשו בתוס' ר"ה, ועיין בדברי ירמי' לאאמ"ו הגאון זללה"ה מה קודם, אי הביעור או ביטול הגוי ע"ש בפ"ח, ונלע"ד בשל ישראל הביעור קודם ובשל נכרי הביטול ובשותפות ובא ליד ישראל מצד חלקו הביעור קודם.
ומה שתמה מעלתו נ"י למה לא אמרו בגמ' שוחק וזורה כו' ואמרו טעון גניזה, כבר הבאתי התוס' נ"ב ע"א דגניזה פי' ביעור כמו בעגל ע"ש ובריטב"א גניזה היינו שוחק וזורה לרוח או מטיל לים ועיין בזה מבואר הכל בדברי ירמיה שם, ומה שהקשה למה לא נאסרו האשרות משום קנין פירות דלרב כקה"ג דמי, זה אינו קו', דודאי אף דנאמר קנין פירות כקה"ג דמי, אין בכחו לגזול קנין גופו של חבירו ואם עבדו ונאמר שנאסר, הרי אסר דש"ש, ודמי לזה עיין בב"ב דף כ' ובתוס' שם דאף בקנין פירות כקה"ג עבד אינו יוצא משום קה"ג ע"ש. הדוש"ת אוהנ"פ אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.