פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן נה
להנ"ל.
יקרתו הגיעני ונכון דיבר בזה, כי שומן המעיים בכלל איברים הפנימים אבל לענין זה בהדיח האוזא תוך ג' ימים טעמא אחרינא להקל, הנה בשומן הדבוק פשוט דהוי בכלל היתר הנוב"י או"ח סי' כ"ז שכתבתי, אבל גם בשומן המעיים, השבות יעקב התיר בלא הדיח כלל. משום דשומן בעצם רך הוא, והנוב"י מה"ק יו"ד סי' כ"ד צווח ככרוכי' נגד זה, אבל בשומן המעיים נראה דגם דעתו נוטה להקל, משום דבשומן המעיים מעט דם, וא"כ בהדיח יש לסמוך על היתר השבות יעקב, ובהדיח יש לומר דגם הנוב"י מודה לו, והנפ"מ רק בקרקבן ובלב דבעי צלי, – ועל הערת מעכ"ת נ"י למה אמרו בברכות ובתענית בכל יום וכו' וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש ולא אמרו שאר הימים, י"ל בפשיטות דכללא בידן אי אתעביד ביה מצוה חדא לתעביד ביה מצוה אחריתי ואי אמרו כן במצוה כ"ש ברשות, והנה כתיב והיה ביום הששי והכינו וכו', ובודאי רחב"ד היה בוחר להכן הקב חרובין בע"ש לצורך שבת שיהי' מקיים בו המצוה דהכנה, ומהנשאר הי' נהנה אח"כ בכל ימי השבוע. מדבר שנעשה בו מצוה. מה שאי אפשר בשאר הימים, זולת ערב שבת – גם י"ל דמצינו בגמ' כמה פעמים משבת לשבת או מלילי שבת ללילי שבת, פירושו בכל שבת, או בכל ליל שבת, וכן הכא י"ל מערב שבת. לערב שבת. דלא הי' צריך רק לשבת ופי' בכל ערב שבת, ובשאר ימי השבוע הי' יושב בתענית, אבל הראשון נראה עיקר דבזה מדיוק ג"כ בכל יום ויום ב"ק יוצא וכו' ודלמא יאכל למחר הרבה, ואיך יוצא ב"ק על העתיד, ואל תאמן וכו' אבל הב"ק כי עשה מצוה במה שאוכל וכבר אכל. ידידו הדוש"ת אוהנ"פ הנ"ל