פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן מא
להנ"ל
יקרתו עתה הגיעני, כעת אנכי ביסורים ל"ע וע"כ אקצר (א) על קושיתו על אזמיו הגאון בעל שמן רוקח שהקשה על ר"י דאורלייניש הובא בתוס' פסחים מ"א דלרבא על נא לוקה שתים א' משום בא וא' משום כי אם צלי אש והקשה בתוס' בשם ר"י דאורליינ"ש והא גבי בעולה לכ"ג לא אמרינן ככה, וע"ז הקשה אזמ"ו הגאון בעל שמן רוקח מתוס' מ"ב לר"י דהיכי דכתיב לאמור הוי לאו ומתמה מעלתן נ"י דזה רק לר"י, אף דלא עיינתי כעת בס' שמן רוקח אבל כפי דבריו במכתבו ליכא קו' כלל, דהלכה כר"י דבאמת לוקין על מקדיש תמימים לבד"ה, ועוד דהכא אליבא דרבא קיימי, ועיין בתמורה דף ו' והא דמקדיש תמימים לבד"ה דעובר בל"ת ומה שעשה עשה תיובתא דרבא אמר לך רבא וכו' וא"כ רבא כר"י ס"ל, ומה שמתמה לפרש"י מוכח דעל לא תאכלו קאי, אינו קו' דמ"מ אין להקשות קו' הר"י דלמא הטעם משום דכתיב לאמור.
(ב) קו' מעלתו נ"י על התוס' חולין קט"ו על ר"ל דדרש איסור בב"ח מבשל מבושל וכתבו דלי"ל דבשול דצלי קדר ולשאר משקין וכו', דלמא ס"ל כרבי דדרש מיני' תרתי מדשינה וכתב בשל מבושל, וכן י"ל אליבא דר"ל, ג"כ אינו נוח לי, דשאני לרבי דגמרי' ממבושל לענין פסח. י"ל דגמרינן מיני' תרתי, אבל אי נאמר לר"ל דאתי' לענין פסח לשאר משקין וכיו"ב משום שינוי הלשון אין לומר דאתי' לענין אחר לבב"ח, כיון דע"כ צריך לגופי' לענין פסח. אם ס"ל דדרשינן מיניה תרתי כרבי, הי' דורש לענין פסח ולא לענין אחר, (ג) על התוס' סנהדרין ד' לר"א בריה דרב איקא דרך בישול אסרה תורה, ובחלב אינו בישול אלא טיגון והאי דקרי לצלי קדר בישול שא"ה דכתיב בשל מבושל ע"כ הקשה מעלתו נ"י דלמא ר"א ברי' דרב איקא כרבנן דלא ס"ל צלי קדר אלא צלאו ואח"כ בשלו, איננו יודע מה רצה בזה. פלוגתת רבי ורבנן אי בשל מבושל לצלי קדר או לצלאו ואח"כ בשלו אתא, אבל אי נאמר מסברא דצלי קדר הוי בשול, באמת אין מקום לפלוג ע"ז, וזה באמת כתבו התוס' שאיה דכתיב בשל מבושל דאתי' מלימודא ולא מסברא. הדש"ת אלעזר רעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.