אור ברסלב

פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו

סימן מ

סימן לט

ב"ה אונגוואר ל"א למב"י תרס"ג לפ"ק.

שוכ"ט וישע רב לידידי הרב החריף ובקי צבא מלא ספרא כש"ת מו"ה יצחק בנימין שעכטער נ"י באויוואראש יע"א.

יקרתו מן כ"ח למב"י הגיעני, א') מה שתמה על דברי אזמ"ו הגאון בעל שמן רוקח שהשיג על התוס' יו"ט, במש"כ ובדמי עצים וכו' מגמ' דמריצה לפני כלבו ומסיקו תחת תבשילו, ודברי מעלתו ע"ז כך הם דהתוס' יו"ט כתב דאינו רשאי לשרוף תרומה טהורה משום איסור חמץ ואזמו"ר הש"ר הביא ראי' מגמ' פסחים ל"ב והוא ממתני' פ"א דשורפין תרומה טהורה עם תרומה טמאה וכו' נראה דמעלתו נ"י חשב דהתוס' יו"ט ס"ל דאינו רשאי לשרוף תרומה טהורה של חמץ בפסח, הנה זה לא עלה על דעת התוי"ט, אבל כונתו דהתורה לא זיכתה תרומה טהורה לכהן רק לאכילה ושתיה ולא להסקה, וא"כ בתרומה טהורה של חמץ אין בו בו דמי עצים אף אם לא נאמר דחמץ אסור בהנאה. כיון דאסורה באכילה ולהסקה אינה ראויה, וע"ז הביא אזמ"ו בשמן רוקח ראיה מגמ' פסחים ל"ב דמסיקו תחת תבשילו, ושם אליבא דמ"ד דחמב"פ מותר בהנאה, חזינן דיכול להנות מתרומה טהורה בהסקה, אבל במתני' דפ"א דשורפין וכו', לא איירי לענין הנאה רק משום דאזלה לאיבוד כמ"ש רש"י ואינו מחויב בשמירתה, ודאי שורפין, ב') מה שהער על קו' התוס' ביצה דף כ"ז דהקשו דבצליית פסחים יהי' חלק הדיוט בטל לגבי גבוה משום כי אם צלי אש ע"ש. ומ"ס צליה ממצות אכילה דכתיב ואכלו וכו'. וגם כתיב במועדו וקרבן ציבור דחי, נ"ל כך כונת התוס', דודאי שחיטת הפסח דוחה יו"ט וסבת מקרא, אבל הקיום המצוה רק בכזית. אבל אין ספק שהורשה לשחוט ולצלות פסח אף לאכילת יותר מכזית לכל א' וא', בשלמא שחיטה מותרת מלימוד הקרא משום הכזית החיוב. כי א"א למפלגה קודם שחיטה. אבל הצלייה תהי' אסורה יותר מכזית לכל א' ואחד, וע"ז ליכא לימוד מקרא. ועוד יש חילוק בבישול ביו"ט אי הי' שייך בפסח אכילת מבושל, ממנ"פ הי' מותר, החלק המצוה משום לימוד מקרא, והחלק הרשות היותר מכזית מותר משום אוכל נפש, אבל כיון דאמרה תורה כי אם צלי אש, הצלייה מצוה ולגבוה, אם בטל חלק הדיוט לגבי חלק גבוה הי' לנו לאסרה, וקו' התוס' לפ"ז על צליית הפסח היותר מכזית לכל א' וא', (ג) בגמ' חולין דף ק"כ המחה את החמץ וגמעו כתבו בתוס' ואע"ג דאסור בהנאה וכו' והקשה דנ"מ בהמחה קודם הפסח, דאם אין בו איסור אכילה גם איסור הנאה ליכא וכמ"ש הרמב"ם בסי' המשניות לענין בב"ח לחול על איסור דאם אין איסור אכילה אין איסור הנאה. ונראה דכונת התוס', כמ"ש והא שתיה בכלל אכילה ותי' דזה במידי דשתיה ע"ש ובאמת מאי נ"מ בזה דמ"מ מוכח דשתיה מקרי אכילה, ולמה בהמחה וגמעו לא מקרי אכילה, וי"ל דאף דמקרי אכילה מ"מ הוי אכילה גרועה ומנלן דעל אכילה גרועה אמרה התורה, והוכחה לזה מגמ' שם הקפה את הדם אחשובי אחשבי'. וע"ז הקשו התוס' כיון דאסור בהנאה למה יזיק הגריעות דאכילה, דאכילה הוי רק גרועה, ולא גרע מהנאה וא"כ בודאי הוי בכלל לא יאכל חמץ, וע"ז תי' דהנאה אינה בכרת, וא"כ גם האכילה אינה בכרת. הדש"ת אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.

תוכן העניינים

פקודת אלעזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה