אור ברסלב
פקודת אלעזר סימן לט

פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו

סימן לט

סימן לח

ב"ה אונגוואר ג' צו תר"ן לפ"ק.

שוכ"ט ושיו"ט לכבוד הרב המאוה"ג חו"ב כש"ת מו"ה שלמה מעהר נ"י אבדק"ק בראילא במדינת רומאניען יע"א.

אחדשה"ט בנידון קמח שיש בו ריח רע מעיפוש שהי' להחטים אם כשר לפסח ומע"כ נ"י דימה אותו לדעת הרמב"ן הובא בב"י או"ח סי' תס"ז בחטים בבור דבקרקעיתו המה מעופשים ונפסדים ואין בו חשש חימוץ, גם הביא ראיה מגמ' כריתות דף ו' בזורה בימות החמה דנראה דהעיפוש בא ע"י מניעות הפיזור ואחזוקי הריעותא לא מחזקי'.

בראשונה תמה אני על מע"כ נ"י דעליו להשגיח על דבר איסור והיתר בעירו בפרט בדברים הנצרכים לפסח אשר רוב העם מדקדקים בו הרבה, למה לא שם עין השגחתו על החטים בטרם שנטחנו עד שבא לו הידיעה דלקמח יש לו ריח רע, ועל גוף הדין אין דעתי מסכמת להתיר, דעיין בכנה"ג שם בחטים שנעצרו בבור דהתיר מטעם שכ' הרמב"ן ועכ"ז הצריך שלא ישתנו מראיהן ע"ש, וברור שהעיפוש הוא ריעותא גדולה משינוי מראה, דהעיפוש נתהוה ע"י לחלוחית ושאני בחטים בבור שיש בקרקעיתו מקצת מעופשים, אף דנתהוה ע"י לחלוחית י"ל דנתהוה ע"י לחלוחית שבטבעו ודינו כמי פירות, או דנאמר כמו דנתעפש בזרוע בארץ כן הוא בבור אבל אם כל החטים מעופשים אין ריעותא גדולה מזו, ואף דנאמר דלא נחזיק ריעותא לומר דבא עליהם מים, הנה בחטים שנגמרו בקמה אין חוששין מפני הגשמים הבא עליהם כדאי' שם בשו"ע וכמ"ש הב"י בשם הרשב"א ותולין להקל עיי"ש, אבל כשאנו רואים שהם מעופשים י"ל דמעופשים מחמת הליחות שבא ע"י הגשמים ולא מליחות מגופן. ואם הספק מאיזה לחלוחית בא מגופן או מגשמים הי' עליהם כעין זה כתב הר"ן במבוקעות שאין להתיר מטעם שהליחה בא מהגדיש ע"ש, ועכ"פ ריעותא גדולה היא יותר משינוי מראה, ומ"ש שנעשה ע"י מניעות הפיזור וכדאיתא בכריתות ודאי הפיזור מועיל ליבש הלחלוחית וכבר נהגו בכל מדינתינו שלא ליקח חטים לטחינה קמח לפסח אם הם מעופשים. הדו"ש אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.

תוכן העניינים

פקודת אלעזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה