פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן לח
ב"ה אונוואר ד' ויחי תרס"ה לפ"ק. שוכ"ט וישע רב לכבוד הרב המאוה"ג חי"ב כש"ת מו"ה משה דוד ווינטערניץ נ"י בסאטמאר (כעת ראב"ד שם).
יקרתו בענין הכשר פאבריק של יי"ש הגיעני ואין בכחי כעת לעיין בדבר ולהתבונן בספרים, ואשיב מה שנראה לי לפום ריהטא.
(א) אם זיעה חמה ממים הוי כהגעלה, אף שכמדומה שיש מחברים אחרונים סוברים דהוי הגעלה, אנכי לא כן עמדי וכמ"ש מע"כ נ"י דמאן יימר שיש בכח זיעה להפליט כמו במים. (ב) יש לעיין בזה דאין יי"ש עולה ע"י הקנים בעין, רק זיעה. א"כ ממנ"פ אם אינו בכח להפליט ליכא תערובת חמץ ואין לדמותו לכ"ח דשם מפליט רק דאינו יוצא מידי דופיו ונשאר עוד בו. אבל הכא בכ"נ או דמפליט או דאינו מפליט, והאיך מצינו שנאמר בכ"נ דמפליט קצת ואינו פולט כולו. (ג) נראה לי דאף דיי"ש נעשה ע"י חום אש זיעה ועולה בתוך הקנים אין בכח חמימות הזיעה לעשות פליטת בליעת הכלים להבל שיעלה למעלה, וגם אם מפליט נשאר אח"כ במקומו, ואינו מתערב עם זיעת היי"ש וא"כ ליכא תערובת, ורק במקום היינו בהכלים שנעשה היי"ש בעין ונשאר שם בעין הכלים האלו צריכין הגעלה, זו מצאתי טוב להער מע"כ נ"י בטרם העיון בדבר ובטרם התבוננות בספרים. הדוש"ת:
אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.