פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן לג
ב"ה אוהעל ב' דר"ח מרחשון תרל"ט לפ"ק.
שוכ"ט וישע רב לכבוד ידינ"פ הרב הגאון המפורסם כקש"ת מו"ה זיסמאן נ"י אבדק"ק האלאש יע"א.
אחדש"ה אתמול הגיע לידי ס' מוצל מאש אשר הדפיס מעכ"ת כ"י עם הערותיו הנכבדים אשר חננו ד' ואף כי ישנו תח"י ב' כרכים מוצל מאש הנדפס ישן נושן. עכ"ז אשמח בו באשר מעכ"ת נ"י הדפיסו וגם עשה לו זר זהב סביב ה"ה הערותיו. ובל"נ אשתדל להפיצם אי"ה כאשר יהי' בידי.
ועל קו' מעכ"ת נ"י ביבמות דף קי"ד שהקשו בגמ' מתינוק יונק וכו' ופשוט בעיני מעכ"ת נ"י אם איסור עשה מותר כמ"ש התה"ד סי' צ"ד, ומובא במג"א סי' שמ"ג ורס"ט בשם הג"מ ליתן לתינוק בידים, גם חצי שיעור מותר, ובכריתות דף י"ג דאמר רבא תינוק ספק כשיעור ינקי וכו' ספק בכדי אכילת פרס וכו' וא"כ הכא ביונק תינוק דליכא שיעור הוי עשה, ובעשה מותר בידים. והניח הקו' בצע"ג וכתב כי הגאון מחוסט נ"י תי' תירוצים רבים ועדן צריכין בעיניו לעיין, והנה קו' מעכ"ת רק מנכרית ומבהמה טמאה, דלענין איסור שבת ליכא קו', דשם אינו תלוי בשיעור אכילת פרס, דשם הוי איסור מלאכת מפרק ובשבת אחת מצטרפים המלאכות ושם לא נפ"מ באם ינק התינוק, רק דע"י יניקה הי' התינוק מפרק וע"כ דקו' רק מנכרית ומבהמה טמאה ובנכרית יש פלוגתא בראשונים אי הוי איסור דרבנן או רק חומרא ומדת חסידות ובאורך נמצא כזאת ברשב"א שם, ופשוט דמזה לא הקשו בגמ' ועיקר קו' מבהמה טמאה, ותמה אני על מעכ"ת נ"י למה הוצרך לילך למרחקים להביא הגמ' כריתות, ומשום דהוי חצי שיעור ביניקה ואז הוי רק עשה, הלא איתא ברמב"ם בפ"ג מה' מאכלות אסורות חלב בהמה טמאה הוי רק איסור כמו חצי שיעור ע"ש ועיין בהה"מ דנלמד מבשרם ע"ש וזה הוי עשה כמו בחצי שיעור מלימוד כל חלב.
אבל האמת נ"ל כמ"ש המג"א סי' רס"ט דשאני קידוש דאכילה קודם לזה איננה איסור מצ"ע רק תלוי בזמן, שם מותר ליתן לתינוק, אבל היכי דהוי איסור בהדבר בעצמו אסור ע"ש, והתה"ד והג"מ ומהר"ם לא איירי רק במ"ע כזו דקודם קידוש, וגם נ"ל להסביר. דשב וא"ת במצות עשה, בזה ל"ש ל"ש לומר בידים ואם מאכילו בטרם הקידוש המניעות הקידוש לא הוי בידים. והאכילה בעצמה בה ליכא איסור, וממילא הוי במאכילו כאלו עבר שלא בידים, ומ"מ הדין זה רק במ"ע כמו קודם קידוש. אבל בחלב טמאה אף דהוי רק עשה להרמב"ם ולמעכ"ת נ"י ח"ש אסור, וגם בשיעור יש לעיין אם נידון דידן דינו כמאכל או כמשקה ובחלב סתמא עיין בברוך טעם בדין משערין כזית איסור בדף כ"א וכ"ב, ובחלב הבא מן הבהמה לתוך פי התינוק עיין בשבת דף צ"א ובתוס' שם ובחבי' בחולב עז לקדירה, וברי"ף שם מחלק דלתוך פיו גרע והוי סחיטה, אבל לתוך האוכל הוי כאוכל ע"ש, וברש"י כריתות י"ג בד"ה איטמי נתן השיעור ב' ביצים חצי פרס נראה דמשוי אותו למאכל, ובד"ה ספק וכו' כתב רש"י רביעית ואם אוכל חצי פרס ע"ש נראה דקבל ב' טעמים ונלע"ד דתלוי בב' תי' בגמ' לתי' של רנב"א בטיפה המלוכלכת י"ל דמאכל הוי וצריך הכשר, ולתי' הב' מעין היא י"ל דמשקה הוא ועדיף משאר משקים דהוי כרוקו, ובתחלה הוי קיימא לתי' הא' ומשו"ה פרש"י ב' ביצים חצי פרס דהוי אוכל, ולתי' הב' דהוי משקה משו"ה נתן רש"י טעמו לשתי אלה התי', ולענין חלב טמאה כיון דמלימוד מבשרם אתי' י"ל דדינו כבשר לענין איסור ושיעורו בכזית, אבל במגע טמא דדנין על החלב לטומאה ולא לאיסור הוי משקה ושיעורו רביעית וכ"פ הרמב"ם בפ"ח מה' אבות הטומאה ע"ש, ואם נימא כמ"ש [או משום דלפי התינוק הוי כאוכל וזה לא יצטדק לחלק בין אכילה לטומאה דדין אוכל לו, א"כ שיעורו להתינוק יונק בכזית ולטומאה שיעורו ברביעית. ואי הוי אוכל בב' ביצים, וי"ל פשוט הא דמספקא אי הוי כשיעור כדי אכילת פרס היינו דצריכים שיעור גדול לטומאה חצי פרס. אבל לאכילת יוצא מן הטמא אם דדינו כבשר טמא כמ"ש שיעורו בכזית זה שיעור קטן גם בתינוק הוא בכא"פ, וראי' לדברי יש להביא מגמ' חולין קים הטמאים לאסור צירן ורוטבן וכו' התם עד דאיכא כזית אף הכא עד דאיכא כזית ע"ש הרי דגם בציר ורוטב אם למידין משאר איסורים דינו בכזית. והיינו ה"ט משום דאיסור יוצא דינו כמו הדבר שיצא ממנו, ול"ד לחלב והמחו, ועיין בזה בברוך טעם שם. הדו"ש אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.