פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן יט
להנ"ל.
יקרתו הגיעני ביום אתמול ביום ש"ק, ושמחתי כי עלתה בידו שלא תבנה המקוה בש"ק וביו"ט – ועל קושיתו מגמ' ביצה ל"ו ע"א ותסברא והא הוי פס"ר וכו' כיון דעושה בהיתר למה יאסור אם גם במעשה ההיתר נעשה צידת דבורים דמ"ש מנועל ביתו לשמור ונמצא צבי שמור בתוכו, עיין ברשב"א סוף פ' האורג דרק הירושלמי סובר כך היכי דבלא"ה נועל לבדו. גם במתכוין ליצוד מותר ע"ש ומכ"ש בפ"ר, אבל לפי הגמ' דילן אין הכרע, ולהשוות דעת הירושלמי עם הגמ' דילן דלא יסתרו דבריהם ובאמת סברת הירושלמי נכונה, ואין דמיון מגמ' דהכא לההוא דסוף פ' האורג, בנועל ביתו אי אפשר רק בנועלו לגמרי, דאל"כ אינו נשמר מה בתוכו, ובמעשה ההיתר לא יזיק אם גם נעשה צידה, אבל הכא בכוורת עיין בתוס' ע"ב בד"ה אלא להר"ר משה מאיברא דהנ"מ לר"ש ולר"י בין אם יש בו חור קטן או חור גדול ע"ש, וא"כ להציל הדבש י"ל דדי בפריסת מחצלת בלי כיסוי החור, ובכיסוי החור. אין מעשה לצורך היתר, וא"כ גם בלא מתכוין לצידה אם יכסנו כולו הוי פ"ר. וגם להס"ד אליבא דר"ש לא נשתנה ענין הכורת. דו"ש הנ"ל.