פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן יח
ב"ה אונגוואר ב' תרומה תרנ"ח לפ"ק. שוכ"ט וישע רב לכבוד תלמידי הרב המאוה"ג חריף ובקי כש"ת מו"ה מנשה גרינבוים נ"י במאטעסאלקא יע"א.
יקרתו עתה הגיעני, בענין בנין מקוה ורבים בקהלתו מנגדים לו, והחפצים בבנין אומרים אם לא תבנה בש"ק תתרבו ההוצאות, ועי"ז יהי' להמנגדים יד לבטל הבנין. אבל מעכ"ת נ"י לא החליט שיתבטל עי"ז הבנין לגמרי, אבל יתמשך זמן רב עד גמר הבנין ועי"ז יש לחוש למכשול שיעברו רבים ח"ו על איסור נדה, אם יש להתיר הבנין בש"ק דכמ"ש המג"א סי' רמ"ד דבשל רבים בקבלנות ליכא חשדא רק משום חילול השם ע"ש ובמקום שיש חשש שיתבטל לגמרי הובא היתר בבאה"ט שם וכן בסעיף ו' אף במקום חשדא בקבולת היכי דיש חשש שמא יכתוב התירו וכן הכא יש חשש איסור חמור.
הנה בדבר הזה יש לדון על ב' דברים, א') משום חשדא, ב') משום חילול השם, החשש משום חשדא אינו בשל רבים, אבל לדעתי צ"ע בזמן הזה דרוב בוני בית ישראל אינם נזהרים מאיסור שבת, איך נאמר דבשל רבים ליכא חשדא, וי"ל דשאני כל יחיד לפ"ע אינו חס על שמירת ש"ק. אבל דבר הבא משל רבים אין ליחיד בזה נגיעה גדולה, וג"כ חסה על כבוד הרבים, בזה אין לחשוד אותם. אך בזמנינו בעוה"ר אנו רואים גם הקהלות משל רבים לא יחושו על איסור ש"ק, תו איכא חשדא אף בשל רבים, ומה דמתירין במקום שיש חשש שיתבטל לגמרי, רק היכי דטעם האיסור משום חילול השם דיאמרו הגוים היהודים מזלזלין בשבת, אבל היכי דאיכא חשדא אין מספיק טעם זה להתיר, וא"כ אף באם יש חשש שיתבטל לגמרי בזמנינו אין להתיר – אבל גם באיסור משום חשדא איתא בסעיף ו' גבי מכס משום חשש שמא יכתוב לא גזרו משום חשדא כדאי' בטו"ז שם שהביא מעכ"ת נ"י במכתבו. אבל גם בזה יש לעיין דשם החשדא לבעל המכס שיחשדו אותו החשש שמא יכתוב ג"כ רק עליו, י"ל דמוטב לו שיחשדו אותו משיהי' נכשל באיסור שבת, אבל הכא החשש שמא יעברו על איסור נדה ליחידים, והחשדא או חילול השם לרבים י"ל דאין להתיר משום זה, ועוד י"ל דהחשש דע"י המשכת זמן הבנין יהי' נכשלים באיסור נדה, כפי מה שאנו יודעים מדרכי הקהלות בבנין מקוה רוב הזמן למלאכת המקוה לא למה שצריך למקוה. רק מה שצריך לתפארת הבנין, וזה ודאי לא להסר מכשול שלא יעברו על איסור נדה, ע"כ לדעתי ימחול מעכ"ת נ"י לדבר על לב הקהל שלא יתרשלו מבנין המקוה, והמשכת זמן ע"י מה שאינם בונים בש"ק, יכלו להרויח ע"י זריזות בהתחלת הבנין ובעתי הבנין, גם ימחול לדבר על לבם, ואם ימצא מעכ"ת נ"י לטוב בעיניו לבקשם גם בשמי, שישתדלו ברוח אמיץ להביא הבנין מקוה לידי גמר, בלי שום חילול שבת. כי אין זה לכבוד הקהלה שיחושו על ברצי כסף. דאין עניות בציבור, ויתר מזה נגד כבוד הקהלה שלא יחושו על כבוד ש"ק ועל כבודם, ואקוה כי דברי מעכ"ת נ"י יכנסו בלבבם, ובנין המקוה יוגמר אי"ה בזריזות, ולא יבואו ח"ו לידי מכשול. אך אם אם יראה מעכ"ת נ"י שאין בכחו להניע לבבם, מה שלא אחשוד אותם. ועיניו יחזו חשש ביטול בנין מקוה לגמרי, דאז בודאי יש לחוש שיכשלו רבים באיסור נדה ח"ו, אין החיוב על מעכ"ת נ"י לעכבם בזרוע אם הוא בקבלנות, והי"ת יהי' בעזרו להסר כל מכשול מקרב עמו לבנות הנהרסות ולגדור כל פרצות. הדוש"ת אוה"נ החפץ בהצלחתו אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.