אור ברסלב

פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו

סימן ט

סימן ח

ב"ה אונגוואר עש"ק תרומה תרס"ז לפ"ק

שוכ"ט וישע רב לכבוד הרב החריף ובקי כש"ת מו"ה יצחק ווייס נ"י, רב בקאדלבורג יע"א וכעת מו"ץ בווערבויא).

(א) על תמיהתו על הטור דבאו"ח סי' קמ"ט כתב להחזיר הס"ת ואח"כ לומר אשרי ובא לציון ובסי' תכ"ג בר"ח כתב לומר אשרי ובא לציון ואח"כ להחזיר הס"ת, נראה פשוט דבכל יום אמרינן קדיש עם תתקבל אחר ובא לציון ותתקבל על התפלה, ואשרי ובא לציון ג"כ לסיים נוסח התפלה, ואם יאמרו אשרי ובא לציון ויחזרו אח"כ הס"ת לדעת הטור הוי תפסק בין קדיש דתתקבל לתפלה, ולדעתו החזרה גם לאמירת המזמור להפסק יחשב. משא"כ ליש מקומות דס"ל דלא הוי הפסק, אבל בר"ח דאמירת הקדיש דתתקבל לאחר הלל, אומרים אשרי ובא לציון מקודם ואח"כ מחזירין דליכא משום הפסק. ומה שאומרים קודם להקל טרחא דצבירא כיון דליכא משום הפסק. ובא על תמיהתו על הכ"מ פ"ד מה' סוטה שהקשה בה' י"ב למה השמיט רבינו כתבה קידם שתקבל שבועה פסולה, והא בה' ז' כתב כן רבינו בפירוש. הנה הדבר נראה לעינים, שברמב"ם אשר הי' לפני הכ"מ הי' חסר דין זה, ובה' ז' הביא הכ"מ כתבה למפרע וכו' כתבה אגרת וכו' ולא הזכיר שם כתבה קידם שתקבל שבועה וכו', הרי דלא הי' דין זה כתוב לפניו, זה האמת ובלתי ספק, וגם מעלתו ני' הרגיש בזה. רק רצונו לדעת ממני איזה חידוש יתירה, ואנכי לא מצאתי שינוי לשון, רק במ"ש הרמב"ם "והשביע וכתב" ובמה שהביא הכ"מ בה' י"ב הגמ' "והשביע ואח"כ כתב" ועיין בתוס' שהביאו פלוגתא בירושלמי אם משביע ואח"כ כותב או כותב ואח"כ משביע, דיש סברא לכתוב ואח"כ להשביע לסמוך שבועה להשקאה עי"ש, וא"כ י"ל כתבה קודם שתקבל עליה השבועה פסולה רק בכתבה כולה קודם, אבל בכתבה בבת אחת עם השבועה וקבלה השבועה קודם גמר הכתיבה או אפי' בב"א כשירה, דהוי תרתי לטיבותא. "דהשביע וכתב", וגם סמוכה השבועה להשקאה, כן י"ל הרמב"ם שכתב "והשביע וכתב" אבל בגמ' נאמר והשביע ואח"כ כתב, א"כ כל השבועה צריכה להיות קידם, וזה יש לכוון בדברי הכ"מ ג"כ. (ג) מה שתמה למה לא אמרי' בהיתר נדרים ושבועות במתיבתא דרקיעא ובמתיבתא דלמטה כמו שהביא המנהג בפי' המשניות להרמב"ם פ"י דנדרים – המלות מחול ושרוי לך במתיבתא דרקיעא אינם מענין התרת הנדר, דמענין התרת הנדר רק מ"ש בפי' המשניות "מחול לך שרוי לך" והשאר מחול ושרוי לך במתיבתא דרקיעא וכו' ונסלח וכו' הוא רק דברי מרגוע להפיס דעת המבקש התרה מהגדול בב"ד כמו שאינו מענין התרת הנדר מה שהגדול חוזר ואומר ולא יהי' לך למנהג לפרוץ בנדרים וכו'. (ד) מה שהקשה על הגמ' ר"ה דף כ' דמשום ירקאי לא עברוה משום דאפשר דטרח ומייתי, ממה דאיתא בשבת קי"ד ובאו"ח סי' תרי"א בהיתר קניבת ירק משום עגמת נפש. התירו רק שבות וגם יש חילוק בין טרחא לטרחא, ואולי עגמת נפש שייך רק במה שלפניו וצריך לטרוח ועכ"פ אין לעבר משום זה. הדוש"ת ואוהנ"פ אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.

תוכן העניינים

פקודת אלעזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה