פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן ח
ב"ה אונגוואר א' בהעלותך תרנ"א לפ"ק.
שוכ"ט וישע רב לכבוד ידידי הרבני הנגיד הנכבד והנעלה כ"ש מו"ה שמואל צבי קליין נ"י בליסקא יע"א.
מכתבו היקר הגיעני בשאלתו אודות כהן שקילל מיד אחר יציאה מבהכנ"ס ביו"ט, ואמר כי בעת ברכתו כיוון לקלל מה דינו, דבר פשוט כי לא יקל ממנו העבירה שעבר לקלל יען שהוא כהן, אבל פשע יותר במה שכיוון בברכתו לקלל ואף דאין אדם משים עצמו רשע, מ"מ כיון דמיד בעת יציאתו מבהכנ"ס קילל והודה כי כיוון לקלל בעת ברכתו הוכיח סופו על תחילתו כי כן הי', והנה בגמ' חולין מ"ט איתא כה תברכו וכו' ר' ישמעאל וכו' ור' עקיבא וכו' לר' ישמעאל הברכה לישראל רק מפי הכהנים, ואני אברכם אכהנים קאי, אבל לר"ע ואני אברכם אישראל קאי. ואף כי לא ברכו הכהנים בכוונתם, י"ל דמ"מ נתברכו ישראל, ובספרי זוטא הובא בילקוט יכול אם רצו לברך את ישראל הרי הם מבורכים ואם לאו אינם מבורכים ת"ל ואני אברכם בין רוצים בין לא רוצים אני אברכם מן השמים, וכנראה דברי הספרי בשיטת ר"ע נאמרו – ובעטרת זקנים או"ח סי' קכ"ח הביא הזוהר בכהן ששונא או שונאים אותו לא יעלה לדוכן ואם עלה יש לכהן הזה סכנה גדולה, ג"כ כהנאמר בשיטת ר"ע, דאין סכנה להמתברכים. רק להכהן והטעם כי מברכך לשיטת ר"ע למדנו ברכה לכהנים ואברכה מברכך וכו' והמברך מתברך והאינו מברך אינו מתברך וע"כ חוששין בשונא וע"כ אין לדאוג ע"ז אם הכהן מכוין לברך או שלא לברך כי הקב"ה אמר ואני אברכם. אך את הכהן הנ"ל יש לקנוס משום דהחיוב עליו שלא יסיח דעתו כדאי' באו"ח סי' קכ"ח סכ"ג ואין לך היסח הדעת יותר מכוונה לקלל, וקרוב להזכרת ש"ש לבטלה, אבל לעכבו מלעלות לדוכן אי אפשר ועיין במג"א שם כהן רע מעללים ובליעל ועז פנים אין למנעו ע"ש והטעם כי הנשיאות כפים מצוה ולמה יוסיף רשע על רשעו, רק על הכהן הנ"ל יש לחוש לסכנת עצמו וכמ"ש בזוהר, ע"כ עליו החיוב לפייס האנשים וישוב מחטאו ושב ורפא לו. הדורש שלום תורתו אוהב נפשו אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.