אור ברסלב

פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו

סימן ז

סימן ו

ב"ה אונגוואר ב' קרח תרס"ז לפ"ק. שוכ"ט וישע רב לכבוד הרב המאוה"ג זית רענן כש"ת מו"ה יצחק ווייס נ"י רב בקאדלבורג יע"א, (כעת מו"ץ בווערבוי)

(א) מה שנראה למע"כ נ"י סתירה ברמב"ם דבפ"ד מק"ש ה"ו כתב קברו את המת כו' וכל העם הולכים כו' אם יכולים העם להתחיל ולגמור אפי' פסוק אחד יתחילו, והלא פסק בפ"ב דבפסוק ראשון כשהוא מהלך צריך לעמוד, אנכי אינני רואה שום סתירה דמובן מעצמו שיעשו כדין, והלא ב"ה אמרו קורין כדרכן שנאמר ובלכתך וכו' ובגמ' י"ג אי' דבפסוק ראשון צריך לעמוד ועיי"ש ברש"י ובתוס', ואף דבקרא כתיב ובלכתך, העמידה בפסוק ראשון אינו משום הקריאה משום הכונה, ואולי כמ"ש התוס' שהוא רק מצוה מן המובחר וא"כ בכה"ג דאיכא מצות ניחום אבילים אפשר דגם לעמוד אינו צריך. (ב) מה שתמה על הרמב"ם שלא מנה תעניות בין הימים שמתפלל בהם ד' תפלות עיין ברש"י בריש מתני' דשלשה פרקים דנוהגין היו להתפלל נעילה בתעניות כמו שאנו מתפללין ביוה"כ ע"ש. א"כ בזמנינו ובזמנם לא היו מתפללין נעילה בתעניות, וע"כ הביא הרמב"ם רק ביוה"כ חמשה ובתוכן נעילה. וג) על הרמב"ם פ"ג מפרה אדומה ה"ב שכ' ואומר לעומדים שם ארז זה וכו' ולא הזכיר השלך וכו' כמו שהביא התוספתא בשם ראב"צ, ובעומר אמר אקצור וכו' ובתוספתא נאמר ראב"צ מוסיף השלך וכו' וא"כ המתני' סתמא דלא כראב"צ, הרמב"ם פסק כסתמא דמתני' גם יש טעם לזה כמ"ש הרמב"ם דכך אומר להודיע להם ולגלות להם כי אלו המינים האמורים בתורה ע"ש, וזה ל"ש בהשלכה, גם פסק דגם בהשפיך א' א' כשר, בודאי ל"ש לומר הן הן כיון דלכתחילה צריך איגוד וע"ש אין מקום לשאלה זו, ובעומר כתב שם הרמב"ם הטעם מפני הטועים ע"ש.

(ד) ומה שתמה דהרמב"ם שם כתב ז' מיני ארזים הן ובר"ה דף כ"ג אמרינן י' מיני ארזים, נראה לתרץ הרמב"ם. דבגמ' ר"ה שם איתא אר"י ד' מיני ארזים ופליגא אדרבה בר"ה אמרי בי רב י' מיני ארזים הן, ועיין בתוס' שכתבו לרב יודא רק לענין מקח וממכר ד' מינים, ובכפ"ת סוכה ל"ז הניח התוס' בצ"ע דמנלן דרב יודא פליג אדרבה בר"ה דרבה בר ר"ה אי' ארזים נאמרו בכתוב קאי ע"ש ולי נראה דדברי התוס' אינם מוקשים, דבאמת יש לדקדק דאמרו הוסיפו עליהן ג' וא"כ בכתוב רק ז' ומנלן להוסיף על הכתוב בהכתוב, וי"ל דמה דהוסיפו היינו לענין מקח וממכר דכך מובן בלשון בני אדם, וא"כ שפיר פליג רב יודא אדרבה בר ר"ה ומתו' קו' הכפ"ת ומזה דלענין פרה באמת רק שבעה מיני ארז. (ה) תמיהני על אביי בגמ' גיטין איתביה אל יאמר לו בחובי אלא שלי הן ובמתנה אני נותן ולאבא בר מרתא שאמר רק אם אמר אעפי"כ וגם אמר אמטינהו נהליה ואמר אעפי"כ ולא ציוהו לומר שלי הן ובמתנה אני נותן נראה פשוט באם אמר משמט אני והוא אומר אעפי"כ סגי דהוי כאמר בפירוש לשם מתנה, דהרי הוא אמר משמט אני אך רבה אמר ותלי לי', לרש"י תלויה ממש. ולהתוס' הובא ברשב"א בשם הרב ר' ברוך דעיניו תלויות אליו וידיו פתוחות לקבל ע"ש מ"מ נראה ככופהו או כמבקש חובו ע"כ צ"ל שלי הן ובמתנה אני נותן ובברייתא כך נאמר משום דידעינן דינא דרבה דתלו לי', והיינו דהשיב רבה עד דאמר לי' הכי, אבל רבה בלא ספק לא הראה מאומה לאבא בר מרתא שיאמר אעפי"כ, דא"כ הי' אבא בר מרתא עושה כן, ואינו נראה מאומה דמשום החוב מבקש ממנו רק אביי עורריהו ע"ז די באומר אעפי"כ דזה הוי ממש מתנה אני נותן לך. הדוש"ת אוהנ"פ אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.

תוכן העניינים

פקודת אלעזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה