פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
סימן ב
לרב אחד
(א) מה שרוצה לתרץ קו' המג"א בסי' ח' ס"ק י"ח בפשט טליתו ודעתו לחזור ולהתעטף דחוזר ומברך ובסי' תרל"ט ביצא מהסוכה ודעתו לחזור דאינו חוזר ומברך ותי' דבסוכה הוי חיוב מצוה על הגברא. משא"כ בציצית אי פשט טליתו אין מצוה עליו, והמצוה רק באם לבש בת ד' כנפות, ולכך בסוכה אף דיצא מ"מ לא חשיב הפסק משום דעוד חיוב מצוה עליו, משא"כ בטלית דליכא עליו מצוה כלל הוי הפסק. ולדידי אין החיוב מצוה מועיל שלא ליהוי הפסק רק קיום המצוה, ולכך מחלקין שם בין טלית קטן עליו או לא ואדרבה מצינו להיפך דעיין בטו"ז יו"ד סי' י"ט בשחיטה דאי בעי לא שחיט, לא הוי שיחה הפסק ובתפילין דהוי חיוב הוי הפסק ע"ש.
(ב) מה שתי' קו' הטו"ז בסי' צ' על המהרי"א דבכלים לא בעינן מקום גבוה ג' משבת מהנכנס לבקר את החולה וכו' ותי' דמטה כסא וכו' דרכם לישיבה לא מנכר שיהי' גבהות ולכך צ"ל דבגבוה ג' לא ישב, משא"כ בעמידה לתפלה אין דרך לעמוד ע"ג כלים, ואף דלא הועיל בתירוצו מה דלא מחתינהו בחדא מחתא, דגם במחתינהו בחדא מחתא הוי ידעינן זה, גם מצ"ע אין תירוצו עולה יפה דע"כ הטו"ז לא ס"ל דהישיבה בעצם הוי גבהות, דאל"כ לא הקשה מידי, ובאמת בזה מתרץ הא"ר קו' הטו"ז. וא"כ רק גבהות הישיבה הוי גבהות לפני השכינה, וכמ"ש שם בתוס' דאיירי דהחולה שוכב בנמוך ומ"ש בדרכם לישיבה או לא מ"מ נמצא הוא גבוה, והגע בעצמך באם מקום גבוה בארץ דודאי אורחי' לישיבה, ומ"ש כלי דאורחי' לישיבה או קרקע דאורחי' לישיבה, וא"כ למה פלגינהו לתרי בבא. (ג) מה שרצה לפרש דברי הטו"ז בסימן צ' סקכ"א דבר הקבוע כגון ארון וכו' רצונו לומר קבועין לתפלה ובזה מסלק קו' המג"א שם, זה אי אפשר לומר, דמקור דין זה מתוס' ברכות ה' וז"ל אבל מלתא דקבועי כגון ארון ותיבה אין זה הפסק אבל מטה נראה שאין זה קבוע ע"ש, ואם פי' הקביעות לתפלה מה זה שכתבו במטה, נראה שאין זה קבוע, בודאי מטה איננה נקבעת לתפלה, אלא פי' הקביעות למקום שהם שם. או קביעות בכותל, או גם באפשר לטלטל אבל הענין קובעם. כמו מיוחדים לתפלה משוי אותם לקבוע, ושפיר הקשה המג"א כיון דגם לתפלה מטלטלין וכמ"ש הטו"ז ג"כ לא מקרי קבועי. (ד) מה שכתב לתרץ קו' הטו"ז סי' קנ"ח על הרמ"א שפסק לברך אחר הניגוב, דלא הוי עובר לעשייתן, ושאני לן במצות שיש להם משך לקיומם, אבל בנט"י אחר הניגוב נגמרה המצוה, ומעלתו נ"י מדמה זה למל ולא פרע כאלו לא מל, וע"כ מברך אחר החיתוך, וכן הכא אי לא אכל אין מצות נט"י, אין דמיונו עולה יפה, דשם הפריעה חלק ממצות מילה. משא"כ נט"י מצוה בפ"ע, רק דתלוי חיוב מצות נט"י באכילה. (ה) על קו' הפנ"י בסוגיא דיכיר דיש חילוק בין ירושה למתנה בחזרה ביובל וא"כ מאי מקשו בגמ' יכיר ל"ל וכו' ותי' מעלתו נ"י להרא"ש בתשובה כלל ע"ז, והובא הדין בחו"מ ס"ז היכי דהתנה שלא ישמוט מהני דהחיוב על הגברא, א"כ גם במתנה אינה חוזרת, דבריו תמוהים, דרק בחוב נאמר דבר זה דהלוה התחייב א"ע והוי חיוב גופו אבל חזרת שדה הוא ממילא ביובל והתנאי ע"מ שכתוב בתורה, ועוד דתנאי שלא ישמוט הוי אגברא ומשו"ה מתהני תנאו זה רק על עצמו, ולא על יורשיו ואין בכחו עתה שלא ישמוט אח"כ רק בשעה שבאה השמיטה אז חיוב עליו שלא ישמוט וא"כ צדקו בזה דברי הפנ"י. אלעזר לעוו בהגאון מוהר"ר ירמי' זללה"ה.