פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
נערה שנתארסה
בכתובות דף ל"ח ע"א מ"ט דריה"ג אשר לא אורסה הא אורסה אין לה קנס ור"ע הא אורסה לעצמה אלא מעתה נערה ולא בוגרת ה"נ דלעצמה בתולה ולא בעולה ה"נ דלעצמה וכו', הנה לר"ע דאי"ל דלעצמה יקשה במפותה דג"כ כתיב אשר לא אורסה ובמפותה דמחלה איך נאמר דלעצמה, ואין לומר דבאמת שם אין לה כלום רק דבעי' קרא דלא ליהוי לאביה ז"א דמ"מ ל"ל הדיוק כה"ג דכנגד הדין כיון דאין לה, וביותר קשה קו' הגמ' ה"נ דלעצמה דג"כ מאי ס"ד כיון דלעצמה לי"ל כלל דמחלה, וי"ל דזה באמת קו' הגמ' אלא לגמרי משמע, אבל יקשה מ"ש בעולה ממאורסה דלענין זה חד סברא אי"ל והיותר קשה למסקנא דמקשו דלמא בתולה לגז"ש יקשה נימא דמחלה, ונלע"ד לומר במה דאמרי' מפותה מדעתה מחלה וכמש"ל משל דמפותה למה היא דומה לאומר קרע שיראין וכו' לא נימא להיפך, דלפי דעת הרמב"ם שכ' דאם הכינה עצמה לכך ליכא קנס כלל, וע"כ במפותה דחייב דתלי' דהוי באקראי ומשום דהוא פיתה אותה לכך, ולא משום דהי' ברצונה בטרם לזנות, וכן נראה מכמה דוכתי דפתוי שאני מרצון, דהרצון בא מעצמה והפתוי הוא הבועל הגורם, ולפ"ז יש לעיין כמו דאמרי' בכמה דוכתי דאדעתי' דתורה נחית, כן נימא הכא כיון דהתורה אמרה קנס למפותה, נימא דהיא נתפתית רק על חיוב התורה שחייבתו חמשים כסף וממילא לא הוי קנס רק ממון כמו באתנן [ועי' בקצה"ח סי' של"ב] ויהי' ממון גמור, ולפ"ז בכל מפותה דהוי לעצמה ביתומה וכי"ב נימא דעדיף מאנוסה, וממפותה היכי דהוי לאביה דשם קנסא והכא ממונא דהוי כמו תנאי, ואין לומר דהוי תנאי להיפך מצד הבועל דלא יהא חייב, דז"א דהא אמרי' דפתוי לא הוי רצון מצדה רק משום פתויו זנתה, ויש לדון דהיא רק בתנאי זה נתפתית וסמכה עצמה על חיוב התורה ואין צריכה תנאי בפירוש וצ"ע.
וי"ל לאבוה דשמואל דתחלתו באונס וסופו ברצון, ואף דלא קיי"ל כוותי' באונס מ"מ בפתוי הסברא דסופו ברצון גמור, ואם נימא כפסק הרמב"ם וכדאי' בגמ' סנהדרין (ע"ג) דקנס על השרת בתולים דוקא, א"כ בשעת העראה ליכא קנס, רק על שעת גמר ביאה ובההיא שעתא הוי רצון גמור מצדה ול"ש דהוי כהתנית על חיוב התורה כיון דהוי ברצונה גמור אמרי' כמו דהיא יכולה להתנות כן הוא יכול להתנות ומ"ש היא מבועל ומשו"ה שייך שפיר המשל דמפותה למה היא דומה וכו' אבל לפמ"ש דרצונינו לומר כאן דגם בבעולה ליהוי קנס ורק לעצמה. א"כ ע"כ לא בעי' השרת בתולים דהרי היא בוגרת או בעולה ואפ"ה יש לה קנס ואע"ג דלי"ל בתולים כלל, וא"כ ע"כ החיוב גם משעת העראה דמ"ש, ובכה"ג הוי פתוי ולא רצון אמרי' להיפך דבמפותה הוי כהתנית על חיוב קנס והוי ממון גמור ולא מחלה – והנה בלא אורסה הא אורסה לעצמה י"ל דס"ל לר"ע דבהעראה מחויב קנס ול"ש מחילה ושפיר דרשי' הא לא אורסה לעצמה, וכן בבוגרת ובעולה כיון דאי נימא דיש להן קנס ע"כ דלא בעי' השרת בתולים, ל"ש דמחלה לכן אמרי ה"נ דלעצמה, וכן לקמן דבתולה לגז"ש ניחא דיש לחייבו קנס דל"ש מחילה, העולה מזה הא דאמרי' מפותה דמחלה היינו רק אי החיוב קנס בא בשעת גמר ביאה, אבל אי נאמר דמחויב בשעת העראה ל"ש דמחלה, ולפ"ז בסנהדרין (ע"ג) שהקשו בגמ' והא ניתן להצילה בנפשו ואמרוה רבנן קמי' דר"ח דמיתה בשעת העראה וקנס בשעת גמר ביאה, ור"פ מוקי' לה במפותה וד"ה ע"כ דאית לי' דבשעת העראה מחויב קנס:
ואם בשעת העראה מחויב ל"ש מחילה כמ"ש ומיושב בזה קו' התוס' במתני' דר"פ בד"ה ועל אשת אחיו וכן בסנהדרין שם, האיך מוקים ר"פ למתני' דבמפותה מחלה ולפמ"ש לר"פ ע"כ ל"ש דמחלה.
בגמ' ה"נ דלגמרי משמע ועי' במהרש"א שהקשה ע"ז כיון דצריך קרא לעצמה ליכא לגז"ש, ועי' ברש"י לקמן דמ"ע הוי לאפנוי' כיון דלי"ל פרכא, והקושי' מבואר דמ"ש באם נימא דלגמרי ליכא למילף גז"ש ואם נלמד לעצמה יש לדון גז"ש, ונלע"ד לומר הא דילפי' לגז"ש, היינו באם דמי לענין אחד, אם הדבר ההוא לנדון זה כמו הכא דדנין לחייב קנס, ונימא קרא דאשר לא אורסה בא למילף חיוב קנס דנין גז"ש ג"כ לכל חיובי קנס לענין חמשים כסף ושקל אבל אם נימא דאשר לא אורסה בא למעט מדין קנס אין לומר דבא לגז"ש לחייב דין קנס דזה סתירה בעצמו. ולפ"ז אם נימא דבא לחייב לעצמה. א"כ אשר לא אורסה בא לחיוב דנין גז"ש אבל אם נימא לגמרי משמע בא לפטור ל"ש גז"ש כלל ומובן בזה פרש"י ומתו' קו' המהרש"א אבל לפ"ז יקשה לפי הגמ' דלקמן אשר לא אורסה ארוסה בת סקילה סד"א חידוש היא שחידשה תורה בקנס אע"ג דמיקטול משלם ע"ש ולפ"ז בא אשר לא אורסה למעט מקנס ואפ"ה אמרי' בי' לגז"ש, ע"ז י"ל דהנה ע"כ הגמ' ס"ל בכל דוכתי אין קנס ומיתה דאם רק הכא אין לה קנס ובכל מקום יש קנס ומיתה ל"ש להקשות ולרבה וכו' דעיקר דינא דרבה בקנס דד' וה' וע"כ דבכל קנס ומיתה קלב"מ, וא"כ יקשה אשר לא אורסה ל"ל, וצריך ע"כ לומר דבכל קנס גמרי' מהכא ואין הכתוב בא ללמדינו לענין קנס דאנוסה ומפותה לבד אלא לענין כל קנס, ומשו"ה לא הוי מיעוט לענין קנס רק לענין פטור דכל קלב"מ בקנס, ויש לומר הגז"ש, ובזה ניחא מה שיש להקשות מאי הקשו ולרבה וכו' דלמא באמת לרבה רק בד' וה' וכיו"ב אי"ל קנס ומיתה אבל לא הכא דאיכא ריבוי דאשר לא אורסה ואין לומר דנלמוד מיני' דלמא לרבה לא ילפי' קנסא מקנסא כיון דהסברא נותנת דבחידוש שחדשה תורה ל"ש קלב"מ, וג"כ יקשה מאי הקשו לעיל לרבה קשי' בתו, ולפמ"ש ניחא דאם אשר כלא אורסה בא לפטור מקנס דהכא ל"ש לדון הגז"ש וע"כ צ"ל כר"ע דמתני' דקנס לעצמה וכא אמרי' קלב"מ.
בגמ' ואימא בתולה לגז"ש, ונ"ל דסברת הגמ' דיותר יש לאוקמא הגז"ש לבתולה משום דהיא עודנה ברשות האב והחיוב יהי' לאביה אבל בארוסה ונתגרשה די"ל דיצאת מרשות אביה לענין זה והקנס לעצמה, ולר"ע דברייתא דלא ס"ל לעצמה, י"ל לענין זה דמי סברתו לריה"ג דאם קנס אין לאביה גם לה אין קנס כיון דלא חייבה התורה רק לאב, ומשו"ה יותר ניחא לדרוש בתולה לגז"ש. ולבעולה יהי' קנס כיון דיהי' לאביה, אבל באורסה דיש לומר לעצמה וצריך לדרוש מזה חיוב חדש טוב למעט מהכל ואמרי' דבתולה לגז"ש, וכן יש סברא להיפך לפמד"ל בתולה ולא בעולה לגמרי משמע, ע"כ דס"ל דמצד הסברא לגמרי משמע והתורה לא אמרה קנס לבעולה אבל במאורסה לפי המתני' דקנסה לעצמה, וא"כ לפמש"ל כיון דאיכא קנס ואיכא חיוב שייך לדון הגז"ש, אבל בבתולה ולא בעולה דלגמרי משמע ואתי לפטור ל"ש הגז"ש, ויהי' מדויק לשון הגמ' "שאני קורא בה נערה בתולה" כיון דלעצמה גם באורסה יש קנס וכמ"ש וקו' הגמ' אדרב וכו' י"ל דבתולה לא מקרי מיעוט לפטור, רק בא לומר על איזה נערה נאמרה קנס, אבל לא אורסה הוא תנאי דבאותה נערה יש מקום חיוב ומקום פטור והוי מיעוט לפטור, והשקלא וטריא דגמ' לפ"ז מובן על נכון.
בגמ' הא אשתני גופא ופרש"י דפגמא אין כ"כ רב ע"ש ודבריו צריכין ביאור ולפמ"ש נ"ל דלא בא הגמ' לפרש דאין פגמא כ"כ אין לה קנס. רק כן דעתם, כיון דלפמ"ש וכן בס"ד דגמ' בבעולה י"ל דאי"ל קנס מצד דעשה איסור זנות, ואף דליכא למשמע מהכתוב דבתולה לא נשמע עכ"פ בעולה, אבל מ"מ יש לומר דהוא כיון דעבר על האיסור, אבל זה רק אם לא נימא הגז"ש וי"ל דשייך בי' קנס וכפי אשר יעריכו הב"ד אבל זה קשה לומר דנלמד מיני' הגז"ש וע"כ שיהי' בבעולה הקנס שוה כמו בבתולה וזה נגד הסברא דפגמא אין כ"כ רב ומשו"ה אמרי' דאשר לא אורסה לגז"ש. וכיון דאיתא גז"ש ממילא אין בבעולה קנס כלל דל"ש לחייבו כ"כ כמו בבתולה דאין לה פגם, ופחות מזה לא נוכל כיון דאיכא גז"ש, ולפמ"ש מתו' קו' התוס' דלמא תרווייהו לגופייהו ע"ש דלדידי אף דלגופי' מ"מ נוכל ללמוד מהם הגז"ש:
בגמ' מה כסף קדושיה לאביה וכו' ולכאורה מנלן לדמות לכסף קדושין, וי"ל דטעמא דבו"פ וכן קנס צריכין לימוד ולא גמרי' מבנעוריה כמ"ש התוס' לקמן דדמי למציאה דממקום אחר בא השבח, וא"כ הכא דכסף קדושי' שנייה ע"י שנתגרשה, גם זה הוי כמציאה, כיון דאין בידה ולא ביד האב להתגרש, ומשו"ה מדמי קנס לקדושי' שנתארסה ונתגרשה:
בגמ' ת"ר קנסא למי לאביה וי"א לעצמה אמאי אר"ח הכא בנתארסה ונתגרשה עסקי' וקמיפלגי בפלוגתא דר"ע דמתני' ור"ע דברייתא ע"כ, וצ"ע דלא נשמע מברייתא דתלי' בפלוגתא כי לא נזכר מזה מאומה, ונ"ל דהא דסבר ריה"ג לגמרי משמע ור"ע דלעצמה תלוי באם החיוב שחייבה התורה קנס הוי לאב, או לנערה ורק דבזכותה בא להאב, אם החיוב לאב גרידא, ממילא בנתארסה אם נאמר לא אורסה בא למעט ע"כ לגמרי משמע וצריך לומר לר"ע דיש לה קנס ע"כ לאביה לחוד, דאי נימא לעצמה אין סברא דהתורה עשתה חיוב חדש. ואי נאמר דהקנס לעצמה ובזכותה בא לאב י"ל דלא אורסה בא למעט מהאב והחיוב נשאר לעצמה, וי"ל לפ"ז דבברייתא סתמא קתני "קנסא למי" אם החיוב גרידא לאביה או לעצמה ובזכותה לאביה, ובזה פליגי לאביה י"א לעצמה וממילא הנפ"מ בפלוגתא דר"ע דמתני' ור"ע דברייתא.