פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
מצות מבטלות זה את זה
הנה סתם ביטול ברוב או בששים המוזכר בגמרא ובפוסקים, הוי ביטול איסור בהיתר, איסור באיסור פלוגתא דר"ל ור"א בזבחים דף ע"ח וע"ט (ולהירושלמי בפ"א מחלה גרסינן תחת ר"א ר"י,) ר"ל ס"ל הפגול והנותר והטמא שבללן וכו' איסורין מבטלין זא"ז, ור"א ור"י ס"ל אין מבטלות זא"ז, מצוה במצוה בשוין במדרגתן, בפסחים קט"ו הלל ס"ל אין מבטלין זא"ז ורבנן אליבא דר"י לפירשב"ם, ס"ל דמבטלות זא"ז, היתר בהיתר דעת הראב"ד מובא בתשובת הר"ן סי' נ"ז דאין מבטלות זא"ז ובספר תמים דעים נתן טעם לדבריו נלמד ממצות דאין מבטלות זא"ז, עיין בברוך טעם בריש שערה"ת ועיין בר"ן נדרים בסוגיא דדשיל"מ ועי' ביו"ד סי' רצ"ט וצ"ח, ההלכה פסוקה ברמב"ם בפ"ח מחו"מ דעבדינן זכר למקדש וכו' דאין מצות מבטלות ובפרק י"ח מפה"מ פסק דאין איסורין מבטלין זא"ז, בטור או"ח סי' תע"ה פסק כהרמב"ם דאין מצות מבטלות וביו"ד סי'צ"ח פ' דג' מיני איסור שנתערבו ביבש ואכלן פטור על שלשתן הרי דמבטלין זא"ז וכבר תמהו האחרונים על סתירתו ואין לחלק בין מצות לאיסורים דהרי ר"א אמר כשם שמצות וכו' כך איסורים וכו' ובירושלמי ר"י אמר כשם שאיסורים וכו' כך מצות וכו' וגם למה לא הביא ביו"ד דעת הרמב"ם, עיין בחק יעקב סי' תע"ה ובפליתי סי' צ"ח.
בתוס' מנחות (דף כ"ב ע"ב) הקשו לרבנן דגמרו מולקח מדם הפר ומדם השעיר מכאן לעולין שאין מבטלות זא"ז תפ"ל דהוי להו מצות ואין מצות מבטלות זא"ז ותירצו שמא אכילה שאני ע"ש ונראה לפרש כונתם כמש"כ הרשב"ם בבלע מצה יצא דלכתחילה צריך לעיסה וא"כ בלעיסה הוי התחלת מצוה א"כ התערובת בשעת לעיסה הוי התחלת מעשה המצוה ע"כ אין מבטלות זא"ז, אבל בתערובת דם הפר ודם השעיר בתערובת דמים עוד לא התחילה מעשה המצוה כ"א אח"כ בשעת הזאה א"כ ליכא עוד בשעת התערובת מצוה ולכך מבטלין זא"ז וצריכי' לטעמא דאין עולין מבטלין זא"ז.
ולענ"ד נראה לתרץ קו' התוס' דאם נאמר מצות אין מבטלות זא"ז, ע"כ דאיכא על כל אחת ואחת שם מצוה. ואם יתערבו בו מצות ע"ז נאמר מצות אין מבטלות זא"ז, והנה במצה ומרור אף דאיכא מצות כריכה, מ"מ אם אכלן כל א' בפ"ע יצא וקיים המצוה ע"כ יש על כל א' שם מצוה וע"כ בנתערבו היינו באכלן יחד אין מבטלות זא"ז דהוי תערובת מצות אבל בדם הפר ודם השעיר לר"י דמערבין לקרנות וכו' או כמ"ש התוס' יומא (דף נ"ח) בז' על טיהרו לכ"ע מערבין ועיין ברמב"ם בפ"ח מעיוה"כ דמוכח באם לא עירב ליכא מצוה, ע"כ א"כ על דם הפר לחוד ועל דם שעיר לחוד במקום דמערבין אין על אחד בפ"ע שם מצוה, בעירבם מבטלין זא"ז דלא הוי מצוה רק ע"י תערובת, ואם בטלין בתערובת ליכא אלא דם פר לחוד וליכא מצוה, ואין לומר דאם לא נתבטל הוי מצוה ע"י תערובת. דאדרבה אמרינן להיפך כמו בכל דוכתא דבטלי' וליכא מצוה – וראי' לדברי מירושלמי פ"א דחלה בעירב מינים הרבה ועשה מהם עיסה מתו שילקה על חלתן דבר תורה ר"י בשם שמואל ר"י רב אבהו בשם ר"ל אין לוקין על חלתן ד"ת ארב"א רשב"ל כדעתי' דאתפלגין הפגול והנותר ששחקן ר"י אומר לא ביטלו זא"ז רשב"ל אמר ביטלו זא"ז אמר ר"י ולא דמיין תמן אמר זה אסור וזה אסור ברם הכא שני דברים רבו על אחד ומבטלין אותו כבר ביטלו עד שלא נעשו איסור, אלו אחד עשה חמשה עסיות מה' מינים וערבו ואמר רשב"ל אין לוקין על חלתן יאות ע"ש הרי דמחלק בין היכי דהי' על כל או"א שם איסור קודם התערובת ונתערבו אז אמרינן איסורים אין מבטלין זא"ז ובין היכי דלא חל עלייהו שם איסור אלא אחר התערובת דבטלים וכ"כ לענין מצות דמ"ש, ולפי"ז בדם הפר ודם השעיר במקום דמערבין אין על כל אחד שם מצוה קודם התערובת אינו בגדר מצוה ע"כ אין מבטלי' זא"ז ולכך צריכי' לטעמא דאין עולין מבטלין זא"ז ומיושב קו' התוס' – אבל עוד קיימא קו' התוס' על הגמ' זבחים (דף פ"א) דגמרינן מקודש תם, וכן מדם דם בתערובת דם עולה ובכור דאין עולין מבטלין זא"ז ע"ש ושם על כל אחד שם מצוה קודם התערובת ולמה לי' למימר דאין עולין וכו' ולא אמרו אין מצות וכו' וי"ל דההי' תנא ס"ל כרבנן דחולקי' על הלל, ומדויק האי תנא מהכא נפקא לי' ע"ש, והיינו טעמא דמר נפקא לי' מהכא ומר מהתם ודו"ק.
בתוס' זבחים (דף ע"ח) הקשו ל"ל טעמא דמיעוטו של זה בטל ברובו של זה כמ"ש רש"י תפ"ל דהוי ב' רבו על א' דכל בטל הוי מבטל ע"ש – הטעם דמצות אין מבטלות זא"ז לא מצאתי זולת בדברי ירמי' לאאמו"ר הגאון ז"ל בפ"ח מחו"מ שנתן טעם לזה א') משום דהוי מב"מ כמ"ש הר"ן בדבר שיל"מ, וכן מצאתי בשמן רוקח באמו"ז ז"ל ח"ג הנדפס מחדש, וכן נראה מס' חמים דעים דמדמה היתר בהיתר למצות, ב') כסברת הרמב"ן המובא בר"ן פ' השוכר את הפועל דהא דקמא קמא בטל הוא רק באיסור בהיתר אבל לא היתר באיסור, דאיסור עשוי להתבטל ואין היתר עשוי להתבטל ומחלק אאמו"ר הגאון ז"ל בין היכי דנאמר דהוי מצות כריכה אינו עשוי להתבטל דמצותו בכך ובין אי נימא דכל אחד אפשר בפ"ע אין מצותו בכך י"ל דעשוי להתבטל ובזה מפרש היטב הגמ' פסחים קט"ו עש"ה ותמצא נחת, ולענ"ד נראה הטעם דמצות אין מבטלין זא"ז, משום חשיבות המצוה, כמו דמצינו בדבר חשוב בדבר שבמנין וחהר"ל דלא בטל כ"כ נאמר דבר מצוה חשוב המצוה ולא בטל, ואין לדחות משום הא דדבר החשוב לא בטל הוי רק מדרבנן ואנן קיימי' מדאורייתא שיקיים מצוה מדאו' דבאמת יל"ד למה דבר חשוב רק מדרבנן לא בטל והא סברא הוא דחשוב לא יתבטל, ובכ"ד אמרי' ל"ל קרא סברא הוא, א"כ מה שהוא סברא דאו', וי"ל דבאמת דבר חשוב לא בטל מדאו', אך יש לדון על החשיבות דתלוי בזמן וכן במקום דאפשר דבזמן ובמקום אחר אינו חשוב, ועוד דהחשיבות לדעת בנ"א שחשוב ביניהם, א"כ אין החשיבות בעצם הדבר רק חוצה לו וע"כ מדאו' בטל אבל היכי דהחשיבות בעצם כמו בדבר מצוה דהתורה מחשיבתו משום המצוה הוי חשיבות בעצם אה"נ דגם מדאורייתא לא בטל וזהו סברת הלל דמצות אין מבטלות זה את זה.
אבל ב' תשובות בדבר, חדא דאם המצוה אינו בטלה מצד החשיבות, א"כ גם בדבר הרשות לא תתבטל, ואנן אמרי' אתי מרור דרבנן ומבטל למצה דאו' וכ"ש דבר הרשות, ב') דא"כ אסורים דגרועי מהיתר רשות כדאיתא בתוס' חולין ק', א"כ איסורי' לבטלו זא"ז ור"א ור"י אמרו כשם שאין מצות וכו' כך אין איסורי' וכו' – על התשובה הב' י"ל כמ"ד שבת (דף ע"ה) כל הכשר להצניעו וכו' ובגמ' ח"א לאפוקי דם נדה וח"א לאפוקי עצי אשרה ובדף צ' אמר ר' יהודא אף המוצא ממשמשי ע"ז כ"ש חייב שנאמר לא ידבק וכו' ופי' בתוס' ע"ה כיון דמצותו בשריפה חשוב להצניעו ע"ש אבל ברש"י צ' פי' שנאמר לא ידבק אלמא דאחשבי' קרא לאיסורי' ע"ש ועיין תוס' ע"ה ורש"י צ' דמ"ד לאפוקי עצי אשרה ס"ל דהמתניתן דלא כר"י, ונראה דפליגי על ר"י כמ"ש התוס' צ"ד במוציא המת במטה דלר"י משאצל"ג חייב מדמחייב במוציא ממשמשי ע"ז ע"ש ולפ"ז רבנן דס"ל דמשאצל"ג פטור, אבל בהא דאחשבי' לאיסורא ליכא פלוגתא וכ"ע מודו בזה ופלוגתת ר"י ורבנן בהוציא כשיעור. אבל בהא דאם חייב חייב גם על כ"ש ליכא פלוגתא, ומזה מה דהתורה אסרה דבר בזה אחשיבתו לאיסורי' ואין לדחות דרק במשמשי ע"ז משום שנאמר לא ידבק וכו' מחשיבתו לאיסורי' אבל לא כן בשאר איסורין, ז"א. דהא דבעי' טעמא דלא ידבק וכו' היינו להחשיבו לענין הוצאה שיהי' כ"ש חשוב להוצאה לזה בעי' הטעם דלא ידבק וכו' דהתורה אסרה להיות ברשותו א"כ אחשבי' לענין הוצאה, אבל בביטול איסור דדנין לאכילה סגי באיסור אכילה לבד להחשיבו שלא יתבטל לענין איסור אכילה ועכ"פ מצינו דע"י האיסור נעשה חשוב וחשיבתו באה ע"י התורה והוי חשיבות בעצם הדבר ודמי למצות ולפי' גם איסורים אין מבטלין זא"ז, אבל לפ"ז יקשה יותר אם תמהתנו במצות נימא דלא תתבטל גם ברשות, כ"כ יקשה אם איסור חשוב לא יתבטל בהיתר וא"כ דין ביטול איסור ברוב היתר נפל בבירא.
אבל י"ל גם התשובה הא', דעיין באו"ח סי' תרע"ג הביא הרמ"א מהתה"ד נר חנוכה שנתערב בשאר נרות כיון דמוסיף והולך הוי דבר שבמנין ולא בטל והרש"ל וטו"ז השיגו ע"ז והביאו ראי' מתוס' חולין ק' שהקשו בחהר"ל דהוי איסורא ולא חשוב ותירצו כיון דאם נאמר דבטלה מותרת והוי חשוב ולכך לא בטל ע"ש, ולפי"ז מוכח דדייני' לי' כלאחר הביטול וכן בנר חנוכה אמרי' להיפך כיון דלאחר הביטול ליכא חשיבות ולכך בטל ע"ש והאחרונים פליגי בזה שם אי דייני' כקודם או כלאחר הביטול ומסקנת רוב הפוסקים כרש"ל וטו"ז דדייניני' כלאחר הביטול ול"ח ובטל, וא"כ י"ל לפי דברינו מצוה חשוב מצ"ע משום חשיבות המצוה ואיסור חשוב משום דאחשבי' קרא לאיסורי', אבל אם נתערב מצוה ברשות או איסור בהיתר אם נימא דבטלים נסתלק חשיבותם מנייהו וע"כ בטולי, אבל איסור באיסור או מצוה במצוה גם אי בטולי נשאר עלייהו שם איסור או מצוה נשארו בחשיבות ע"כ לא בטולי ונשאר בחשיבתם על שם הראשון, וזה סברת מצות אין מבטלות ואיסורין אין מבטלין וכו', והנה בדם הפר ודם השעיר אם נימא דדם השעיר בטל בדם של פר ליכא מצוה כלל דדם פר לבד ליכא מצוה ע"כ בטל ול"ש לומר מצות אין מבטלות וצריכין לטעמא דאין עולין מבטלין זא"ז ומתורץ קו' התוס'.
והנה באיסור בשיעור שלם דלוקין עליו ודאי אחשבי' לאיסורא, וכן לר"ש דכ"ש למלקות גם כ"ש חשוב, וי"ל גם לרבנן דלא לקי אכ"ש, לר"י דח"ש אסור מה"ת ג"כ חשוב. דאחשבה קרא מכל חלב ולא בטל אבל אי חצי שיעור מותר מה"ת לא אחשבה קרא ובטל ולפי"ז לר"י (כגי' הירושלמי) ור"א דהוי תלמידו דח"ש אסור מה"ת לפיכך אם נתערב מיעוטו של זה ברובו של זה לא בטל דהוי חשוב ולפיכך ס"ל אסורי' אין מבטלין זא"ז אבל לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת בנתערב מיעוטו של זה ברובו של זה דהוי ח"ש דמותר מה"ת ולא הוי חשוב ובטל אף דנעשה אח"כ ע"י הביטול חשוב ע"י איסור שני א"כ נתבטל ממנו שם איסור ראשון ולפיכך ס"ל איסורים מבטלין זא"ז, וכ"ז אי נאמר דהביטול משום מיעוטו של זה ברובו של זה, אבל אי נאמר כקו' התוס' דשניהם מבטלים הג' דכל בטל מבטל, בא לבטל שיעור שלם וזה חשוב וגם לר"ל אין מבטלים ומתורץ קו' התוס' זבחים – אבל שתי תשובות בדבר א') עיין בשערי תשובה או"ח סי' תע"ה הביא בשם השבות יעקב ובני חיי דח"ש מצוה לא הוי מצוה כלל ע"ש, וא"כ במצות דמיעוטו של זה בזה הוי ח"ש וליכא מצוה ולמה מצות אין מבטלות זא"ז, ב') באיסורים גם לר"י דח"ש אסור מה"ת להחכם צבי סי' פ"ו דרק משום דאחשבי' באכילתו אסור וזה באכל רק ח"ש:
אבל הכא אוכל שיעור שלם רק דע"י לעיסה מיעוטו של זה מעורב ברובו של זה לא שייך לומר אחשבי' וא"כ גם לר"י אינו אסור מה"ת וליכא חשיבות ע"י איסור ולבטל.
ויש ליישב אלה הקו' ועי"ז יצא לנו דאין אנו צריכין לטעם זה ואיכא טעם אחר דמצות ואיסורים אין מבטלים זא"ז ויצא לנו עוד הטעם דאחת באחת מצות אין מבטלות וכן באיסורים וב' רבו על הא' מבטלות דעיין בתוס' זבחים הקשו מנ"ל דהתראת ספק לא שמה התראה דאף דשמה התראה, לא מהני דגם אח"כ נשאר בספק ע"ש– וי"ל דאיתא בגמ' אתי מרור דרבנן ומבטל למצה דאו' וברש"י וברשב"ם ומבטל לטעם מצה, ונראה כונתם כמ"ש התוס' זבחים ע"ט שהקשו למאן דס"ל טע"כ דאורייתא אף אי מצות מבטלות זא"ז מ"מ הא איכא טעם ותי' דחוזק המרירות מבטל לטעם מצה ועוד דליכא טעם כזית מצה ע"ש, וא"כ לא סגי מה דמבטל מרור המצה אם נשאר טעמו וע"כ פירש "לטעם מצה", עוד י"ל בכונתם כמ"ש הגאון מהר"ם בנעט ז"ל ספרו ביאור מרדכי בציון קכ"ח דגם לרבנן דס"ל מצות מבטלות זא"ז היינו רק היכי דמשונים בטעמם אבל בשוים בטעמם גם המה ס"ל דאין מבטלות ע"ש וא"כ פלוגתת הלל ורבנן רק כמו במצה ומרור דאיכא שינוי טעם ע"כ פירש לטעם מצה, והנה לכאורה נסתרו דבריו מדברי התוס' שהבאתי דהם אמרו להיפך דיותר יש סברא לומר דגוף הדבר בטל, מטעמו, ואין זה קו' כלל דהתוס' כתבו ככה לקושיא דאיכא נותן טעם אבל למסקנא דליכא נו"ט עדיף משינוי בטעמו כיון דטעמו בטל ואינו נרגש ניכר הביטול עדיף משוים בטעמם דאינו ניכר הביטול כ"כ, אבל זה סתירה לדברי עה"ג סי' ל' שכ' דגם להלל דמצות אין מבטלות רק היכי דאיכא נו"ט אבל היכי דליכא נו"ט גם להלל מבטלות ע"ש וכדברי עה"ג נראה דס"ל לעט"ז הובא בש"ך יו"ד סי' רצ"ט דס"ל אף דהיתר בהיתר לא בטל היכי דבטל טעמו הוי כנאבד מעולם ע"ש וכפי דברי התמים דעים שהבאתי, היתר בהיתר דלא בטל נלמד ממצות אין מבטלות זא"ז וע"כ דס"ל לעט"ז בליכא נו"ט מצות מבטלות זא"ז גם להלל, וקשה לדבריהם מדברי התוס' שכתבו בליכא נו"ט בטל אליבא דרבנן משמע דלהלל גם בליכא נו"ט אין מבטלים, וכן הקשה אזמו"ר הגאון ז"ל בשערי תורה ח"ג האיך נאמר לדברי עה"ג מצות ואיסורים אין מבטלות נאמר דמיעוט כזה נתערב ברובו של זה שלא נשאר בו טעם כלל וחסר משיעור האיסור והמצוה ע"ש, גם קשה להמג"א סי' תע"ה שכתב בבלע מצה יצא ובמבושל לא יצא משום דבעי' טעם מצה וליכא כדאיתא בברכות (דף ל"ח) ותירץ במבושל החסרון במצה אבל בבלע איכא טעם במצה רק שאינו מרגיש בפיו ע"ש, ומעתה לפי תירץ התוס' דחוזק המרירות מבטל לטעם י"ל דאיכא טעם במצה רק דמשום כח המרירות אינו מרגיש טעם מצה ודמי לבלע מצה דיצא למאן דס"ל מצות אין מבטלות אבל לתירץ הב' דליכא טעם כזית מצה א"כ אותו המיעוט דבטל בטעמו לא עדיף ממבושל דכמו שכתב העט"ז הוי כנאבד מן העולם ועכ"פ מאותו המיעוט ניטל הטעם לגמרי ולמה יצא למאן דס"ל מצות אין מבטלות זא"ז דמה לי אם הלך הטעם ע"י בישול או ע"י ביטול.
ויש לומר דעיין בשערי תורה ח"ג כלל ב' לאזמ"ו הגאון ז"ל הקשה להתוס' בכורות כ"ג דמחלק בין טומאת משא ובין טומאת מגע. ואכילת איסור דבמשא נושא בב"א ליכא ביטול משא"כ בנגע או באוכל, דבאכילה נכנס בבית הבליעה מעט מעט ע"ש, א"כ לר"י דהנאת גרונו מחייבו איך איסורים מבטלין, והא נהנה גרונו בבת אחת ותירץ כמ"ש המהר"י קורקוס הובא בכ"מ פ"א מאבות הטומאה ובמל"מ בפ"א ממשכב ומושב דרק בבעין ועומד במקומו אמרי' בטומאת משא דלא בטל אבל לא בנימוח ובלח, וכן הכא במיעוטו של זה ברובו של זה נבלל הוי כלח בלח ע"ש, והנה קמח בקמח כדאיתא יו"ד סי' ק"ט בש"ך ובאו"ח סי' תע"ה במג"א הוי לח בלח ועיין בטו"ז דע"י טחינה הוי לח בלח ע"ש וא"כ הלעיסה דמי לטחינה והוי לח בלח. ובלח בלח אמרי' דנתפשט בשוה, וא"כ איך נאמר מיעוטו של זה בטל ברובו של זה, ואף דנאמר מצות ואיסורים מבטלין זא"ז לא יתבטל, והנה באיסורים י"ל דלמא לא לעס אלא חלק, והשאר לא לעס יפה ושייך ביטול במיעוט הנלעס יפה ברובו של זה, אבל במצות מאן יימר דע"י חיוב כריכה נדע דמצות אין מבטלות. נימא דילעוס יפה יפה וליכא ביטול דשוים מצה למרור, וי"ל דדנין על תחילת הלעיסה דאז אפשר דמיעוטו של זה בטל ברובו של זה. ואם ילעוס השאר אח"כ אתינן לענין חוזר וניעור וזו הוא פלוגתת הראב"ד ורמב"ן הובא ביו"ד צ"ט וקל"ד להראב"ד קמא קמא בטל אף בנו"ט אח"כ, ולרמב"ן בנו"ט אמרינן חוזר וניעור ועיין בש"ך הביא בשם לבוש כהרמב"ן משום חומרא, והש"ך ס"ל דמדינא כהרמב"ן משום חומרא, והש"ך ס"ל דמדינא כרמב"ן, ובפר"ח דמדאו' אסור כרמב"ן שטעמו משום דבנ"ט הוי ניכר האיסור שנרגש ובניכר האיסור ל"ש ביטול ע"ש, ואי חוזר וניעור בדבר שנ"ט מדאורייתא יקשה ילעוס מצה ומרור יפה והוי לח בלח ומתפשט בשוה וליכא ביטול ולמה לן הא דמצות אין מבטלות.
ונראה לחלק בין איסור ובין מצוה דבעינן שיעור וחיוב מלקות דבעי' שיעור, דהטעם דחוזר וניעור מדאו' משום שניכר האיסור מחמת הרגשת טעמו. וכ"ז לענין איסור אבל לענין היכי דבעי' שיעור כיון דנתערב חלק שנרגש ע"י הטעם וניכר האיסור. אבל המיעוט סוף שיעור מהזית אינו ניכר דלאיה נרגש כבר טעמו, וא"כ אינו ניכר אם הוא כשיעור וכיון דאינו ניכר שיש בתערובתו שיעור לא אמרי' על המיעוט המשלים השיעור חוזר וניעור, דזה אינו ניכר ובזה להפר"ח גם הרמב"ן מודה דאינו חוזר וניעור, וא"כ לענין קיום המצוה ולענין חיוב מלקות צריכין לטעמא דאין מצות ואיסורים מבטלות דאל"כ יש ביטול מיעוט ברוב לענין זה, (ויש לעיין להפר"ח היכי דנרגש הטעם למה בעי' לחוזר וניעור אותו המיעוט דנו"ט אינו בטל כמו דאמרינן בתבלין דאפי' באלף לא בטל משום דטעמו נרגש) וי"ל דבמצות ואיסורים בלא"ה אמרי' חוזר וניעור גם באין נרגש הטעם וניכר האיסור דיל"ד דמצינו מצות אין מבטלות, ואיסורים אין מבטלין, ועולין אין מבטלין, בעולין השם עולין מורה על החפץ בהמה או עוף שהוקדש לעולה מקרי עולה אבל מצוה ואיסור אינם מורים על חפץ דיש מצות שאינם תלוי בחפץ כמו שבתון, ואהבת וכו' וכי"ב וכן איסור שייך בהרבה דברים בלי שצריכי' להעבירה איזה חפץ.
והנה בטעם ביטול ברוב א' כ' הרא"ש חולין (דף צ"ט) דמיעוט בטל ברוב ונהפך האיסור להיות היתר ע"ש, ב' כתב רש"י ריש סוכה דמיעוט בטל ברוב וכאילו אינו וכן במנחות (דף כ"ג) כ' כמאן דליתא דמי. ויל"ד דנראה סתירה בדברי רש"י במנחות שם כתב דלא הוי ריבה סלתה דמיעוט כמאן דליתא ולא אייתר ע"ש ובזבחים (דף ע"ח) כ' והבטל בכל מין נוסף על המבטל ע"ש, ויש לתרץ דנראה לומר דענין חוזר וניעור תלוי באלה הב' טעמים, דאם נאמר כסברת רש"י דמיעוט רק כמאן דליתא והיינו דמיעוט אינו נחשב כנגד הרוב אם מצטרף למיעוט אח"כ שיהי' שוה לדבר המעורב בו חוזר וניעור דהרי איכא כך כמו בחבירו, אבל אי נימא דאיסור נהפך להיות היתר כיון דכבר נעשה היתר שוב א"א להיות נאסר כיון דנתוסף כבר על ההיתר אינו חוזר וניעור, ומעתה י"ל בתערובת דברי מצות כמו מצה ומרור, אף אי נימא דאיסור נהפך להיות היתר מ"מ אינו נעשה עוד מצוה אחרת, וא"כ אף דמצה בטל ברוב מרור אין על המיעוט עוד שם מצות מרור, וכן באיסור אם מיעוט נותר בטל בפגול אין עוד עליו שם פגול וזה דאמרינן אין מצות מבטלות זא"ז ואי איסורים מבטלין זא"ז, דאף דהדבר המעורב במיעוטו בטל מ"מ אין עליו שם מצוה השני' או שם איסור השני, כי אין ללמוד מדבר היתר, ורשות, דלעשותו מצוה אחרת או איסור אחר לא אמרינן ודמי בזה למה דאמרינן לרש"י מיעוטו כמאן דליתא, ובכה"ג כמ"ש דלא נהפך אמרינן חוזר וניעור, וא"כ כשלועס הכל חוזר וניעור וליכא ביטול ואיכא שיעור שלם ומיושבים הקו' על העה"ג ועל המג"א כי התוס' כתבו דליכא טעם כזית מצה לרבנן דחולקין על הכל וס"ל מצות מבטלות, דגם במצוה אמרי' נהפך למצוה השני' וליכא למימר חוזר וניעור ליכא טעם שיעור, אבל להלל איכא טעם שיעור שלם דאמרי' חוזר וניעור, והנה המפרש בירושלמי פ"א דחלה כתב דבמצוה ואיסורים י"ל הסברא לכאן ולכאן. י"ל דחמירי ואין מבטלות גם י"ל משום דחמירי מבטלי' יותר ע"ש. ולפ"ז אף למאן דס"ל ביטול ברוב משום מיעוט כמאן דליתא י"ל במצוה ואיסורים נהפך להיות מצוה שני' או איסור שני, ולר"ל דאיסורין מבטלין לדרכינו נהפך לאיסור שני ולכך פרש"י והבטל בכל מין נוסף על המבטל אבל במנחות דאיירי בשירים וטבלא בהיתר באיסור י"ל דהיתר לא חמור כאיסור ולא נהפך כתב כמאן דליתא ולא הוי ריבה סלתה, גם י"ל דהגמ' דמנחות למאן דס"ל איסורים אין מבטלין ולכך רק כמאן דליתא אבל הכא לר"ל באיסורין אמרי' נהפך ולכן נוסף על האיסור ונקרא בשמו.
והעולה מזה הא דמצות אין מבטלות ואיסורין אין מבטלין יש להם סברא משום דהוי רק כמאן דליתא וחוזר וניעור ואיכא שיעור שלם. וכ"ז באם שוה בשוה בסוף אכילה, והנה באיסורים אם לא ילעוס הכל בטל כמ"ש, ונראה דיש שיעור בלעיסה ואכילה דהרי משערין בכדי אכילת פרס ודרך אכילה בלעיסה וא"כ יש שיעור לדעת בבועם אם לעס הכל, אבל בשעת אכילה א"א לידע אם ילעוס הכל או לא, ואם לא ילעוס הכל בטל ברוב, והוי התראת ספק דאף דלעס הכל דלמא לא ילעוס ואי שמה התראה בלעס הכל חייב, ואי לאו שמה התראה פטור, ומתורץ קו' התוס' דאי אמרי' שמה התראה ליכא ביטול ברוב ואיכא ודאי איסורא. אבל זה לא סגי דאליבא דר"ל קיימינן והוא לרש"י ס"ל דנוסף על איסור השני, וע"כ דס"ל נהפך ולא הוי חוזר וניעור, ובטל אף בכעס אח"כ הכל ואף אי שמה התראה פטור, וי"ל לפימ"ר יו"ד סי' קי"א בנפל לב' קדירות ואינו ידוע לאיזה נפל אפי' אחת בבית ואחת בעלי' מצטרפים היכי דעתיד להתערב מכ"ש שנאמר צירוף כזה שלא לבטל וא"כ הכא דהכל בספק דאינו ידוע בשעת לעיסה, איזה חלק מעורב בו, ודרך האכילה ללעוס הכל ועתיד להתערב, וי"ל עוד אם למס הכל הוברר דמתחילה הי' עתיד להתערב, וא"כ לא נתבטל מעולם. ולפ"ז י"ל דרש"י ס"ל דהמיעוט נוסף על המבטל קודם שלעס הכל, אבל אחרי שלעס הכל הוברר דמתחילה לא נתבטל אבל אינו ידוע אם ילעוס הכל או לא הוי ה"ס, וכיון דהתרת ספק לא שמי' התראה נאחז בצד שלא ילעוס ואיכא ביטול. ומעתה אי ה"ס שמה התראה איסורים אין מבטלין ואי לא שמה התראה מבטלין ועיין בפליתי שכתב דהרמב"ם ס"ל שמה התראה אבל אין ראי' דס"ל דאסורין אין מבטלין. ויש לתמוה דהרי הרמב"ם כתב בפירוש שאין איסורים מבטלין זא"ז אבל כמ"ש הא בהא תלי' וכיון דליכא ביטול בלעס הכל איכא שיעור שלם וכמש"ל בלא"ה אינו בטל משום חשיבות ונפ"מ בין טעם החשיבות גם בג' מינים לא בטל ובין טעם משום דחוזר וניעור רק באם אח"כ שוה בשוה אבל בג' מינים ב' רבו על א' ומבטלים. ולפ"ז בדמו של פר ידוע דמרובה משל שעיר בטל אי לאו משום דעולין וכו' ומתורץ קו' התוס', ולולי דרש"י דנוסף וכו' י"ל לר"ל ג"כ ס"ל רק כמאן דליתא באיסורים כר"י, רק דה"ס לא שמה התראה וממילא בטל כמש"ל.
עיין בתוס' זבחים דכונת ר"ל דאכל ב' מאלו הג'. ומלשון הגמ' שלא ירבה מין על חבירו ג"כ נראה ככה, וברש"י הביא ג"כ רק נותר ופגול, ועיין בירושלמי פ"א דחלה הביא רק הפגול והנותר ששחקן זב"ז ולא הביא הטמא, מזה נראה ראי' להתוס' והנה הרמב"ם נקט כלשון הגמ' וידוע שפוסק כהירושלמי היכי דאינו סותר הבבלי ודאי פירושו כמו שפי' התוס' וכונתו דאכל ב' מאלו הג' ולפיכך פ' דחייב אבל הטור הביא דינו ג' מיני איסורים וכו' פטור על שלשתן מיירי באכל שלשתן והוי רוב נגד כל או"א ולפי' פטור דבכה"ג לכ"ע מבטלין ולפי"ז הטור כהרמב"ם ומסולקים הקו' מעליו – אבל מעתה יקשה להלל דהי' כורך פסח מצה ומרור דהוי ג' מינים ואפ"ה ס"ל דאין מבטלות. אמנם הרמב"ם בפ"ח מחו"מ ס"ל דהכריכה הוי רק מצה ומרור לחוד ניחא. אבל הראב"ד השיג עליו וברש"י אבל "פסח מצה ומרור" וכן במרדכי משמע דהכריכה מג' מינים ובירושלמי מפורש הכל כורך ג', וי"ל אף דהכריכה הי' מג' מינים שאני ולא דמי לאיסור פגול נותר וטמא.
בגמרא מתקיף לה רב אשי אי הכי מאי אפי' ופירשב"ם מיהו חולקין וכו' אבל מהכח לא משמע, ועיין בתוס' שהקשו ע"ז דמשבש דברי ר"י, גם הקשו בתוס' מנ"ל להלל דמצות אין מבטלות זא"ז דלמא שאני הכא דגלי קרא, וכן לרבנן צריכין לומר דאין מבטלין, גם יל"ד דהלל דרש מעל מצות ומרורים יאכלוהו וכן לרבנן ובמה פלוגתיהו, עיין ברשב"ם דרבנן דרשו מיאכלוהו דלא כתיב יאכלו אותו ע"ש וא"כ הלל דרש מעל דמשמע כריכה, ועיין במרדכי דמיאכלוהו משמע כ"א בפ"ע ואתי על להיתר כריכה ואין סתירה בדרש רק אחת מפרש חברתה מעל הי' נשמע חיוב כריכה אתא יאכלוהו דאפשר בפ"ע, מיאכלוהו לחוד משמע חיוב כ"א בפ"ע אתי על להתיר כריכה כן נשמע מדברי המרדכי, ולדידי קשה על פי' הרשב"ם דאי הוי כתיב יאכלו אותו הי' לנו ללמוד מיתור לשון דאפשר לקצר ולכתוב יאכלוהו אבל דנאמר להיפך כיון דכתיב בקיצור נשמע ללמוד ממנו יקשה, גם יל"ד מיש יכול יהא כורכן כדרך שהלל הי' אוכלן. יכול לא יצא ידי חובתו אא"כ כורכן כדרך שהי' הלל אכלן, באיזה דרך הי' הלל אכלן, בכריכה. וזה כבר אמרו יכול יהא כורכן יכול לא יי"ח אא"כ כורכן ומה עשה הלל יותר והיל"ל או יכול יהא אכלן כדרך שהלל הי' אוכלן לומר שיאכל בכריכה כמו הלל או לא הי' לו למימר אלא יכול יהא כורכן, או יכול לא יי"ח אא"כ כורכן ותו לא, ואם רוצים לומר דעת הלל היל"ל כהלל ותו לא.
ונראה דשניהם מקרא אחד למדו מעל מצות ומרורים, ואומר דעל משמע כריכה ונמשך על בשר הפסח שיאכלוהו על מצות ומרורים אבל אפשר שיהי' כריכת בשר הפסח על מצות ומרורים יחדיו או שהכריכה תהי' על מצות בפ"ע ומרור בפ"ע דלא נאמר שתהי' מצה על מרור וי"ל דתלוי בפלוגתת ר' יאשי' ור' יונתן בגמ' סנהדרין (דף ס"ו ופ"ה) ובהרבה דוכתי, איש אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא שיקלל אביו ואמו. אביו שלא אמו אמו שלא אביו מנין ת"ל אביו ואמו קלל וכו' דברי ר"י ור' יונתן אומר א"צ ומשמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפ"ע עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו. ובדברי ר' יאשי' ת"ל אביו ואמו קלל פרש"י בתחילתו סמיך קללה לאביו ובסופו סמוך לאמו ע"ש, וכן הכא כתיב על היינו כריכת בשר פסח על מצות ומרורים לר' יאשי' פירש על ב' כאחד ולר' יונתן משמע על כל אחד על מצה בפ"ע ועל מרור בפ"ע. ועיין ב"מ (דף צ"ה ע"ב) דאביי ס"ל כר' יאשי' ורבא כר"י ועיין תוס' ב"ק (דף נ"ד) ותוס' זבחים (ק"ז) דיש לנו לפסוק כר' יונתן דרבא כר' יונתן ואביי כר' יאשי' ואנן קיי"ל כרבא לגבי אביי ע"ש וא"כ יש לפסוק הכא כר' יונתן והכריכה על מצה בפ"ע ועל מרור בפ"ע, דהוא אמר עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו. אבל נראה דעד שיפרוט לך הכתוב יחדיו א"צ לכתוב הפרט באותו מקום אף אם נכתב במקום אחר כן הוא, גם נראה מה שהוא נגד הדין הוי כפרט לך הכתוב, ומעתה נחזי אנן אם נאמר מצות אין מבטלות זא"ז ויכרוך בשר פסח עם שניהם מצה ומרור לא עשה נגד הדין, אבל אם יאכל בכריכה בשר רשות עם מצה או מרור, הרשות מבטל המצוה ויעשה נגד הדין, וא"כ ע"כ כוונת הכתוב שהכריכה תהי' על שניהם יחדיו דאי יכרוך כ"א בפ"ע. אם יכרוך בשר פסח עם מצה כבר יצא ידי פסח ואם יכרוך אח"כ בשר פסח על מרור בשר פסח רשות ורשות מבטל מצוה וא"כ לא יצא ידי מרור והוי כאילו פרט הכתוב שניהם יחדיו וזה להלל אבל לרבנן אם נאמר מצות מבטלות זא"ז, א"כ אין חילוק בין יכרוך שניהם יחדיו דהוי מצות מ"מ מבטלות. או כל אחד בפ"ע דג"כ רשות מבטל מצוה דמ"ש דסוף סוף מבטלת. וא"כ לא פרט הכתוב יחדיו אמרינן כר' יונתן כ"א בפ"ע, ומה דיצא משום דגלי קרא הכא, ולפ"ז באמת אמרינן הכא גלי קרא אבל רק על כריכת בשר פסח על אחד משניהם, אבל שניהם יחדיו תלוי באם נאמר מצות אין מבטלות או מבטלות ומתורץ קושי' התוס', ולפי"ז לכ"ע בעי' כריכה רק דפלוגתא אם הכריכה פסח עם אחד בפ"ע או בשניהם יחדיו ומדויק לשון הגמ' יכול וכו' כורכן כדרך שהי' הכל אכלן דודאי בעי לכרוך אבל אם הכריכה תהי' כדרך שהלל אכלן.
ויל"ד במ"ש יכול לא יי"ח אא"כ כורכן הפי' הפשוט שלא יי"ח במצות כריכה, וא"כ אינו מדויק הלשון יכול לא יי"ח אא"כ כורכן שלא נזכר מטרם זה מצות כריכה, אבל לפמ"ש נכון כמו דאמר ר' גמליאל כל שלא אמר ג' דברים בפסח לא יי"ח ואלו הן פסח מצה ומרור, מכ"ש דלא יי"ח באם לא קיים אלו הג' מצות וכמ"ש להלל באכל כ"א בכריכת בשר הפסח לא יי"ח מצוה אחת או מצה או מרור מדויק היטב ומעתה לא יי"ח קאי על מצוה אחת משום דבשר הפסח במצוה הב' רשות ומבטל המצוה ומובן לשון אפי', דאם אכלן כהלל הסברא יותר שלא יבטל בשר הפסח דהוי מצוה אבל כ"א בפ"ע הוי רשות ולרבנן אפ"ה גלי קרא דלא יבטל ולפיכך אמרו לשון אפי' וא"כ אין מזה ראי' דגם יחדיו יצא דנהפך הוא כיון דרק בבשר פסח גלי דאפי' כל אחד בפ"ע לא יבטל, באוכל הג' יחד מצה ומרור מבטלין זא"ז דמצות מבטלות זא"ז לרבנן, וכ"ז באם אמר לא יצא ידי חובתו, אבל ביהא כורכן אין לפרש ככה דאז להלל מותר בכל גוונא וא"כ מאי אפי', ולפ"ז רב אשי משביש הברייתא ומפרש דברי ר' יוחנן דרבנן חלוקין על הלל ומתורץ קו' התוס' ולפמ"ש גבי פסח מצה ומרור גלי קרא, אבל במצה ומרור לא שייך גלי קרא ותלוי אי מצות מבטלות או לא וא"כ דמי לשני מיני איסורים, דלענין ביטול ליכא לדון אלא על שניהם מצה ומרור דהג' בשר הפסח קיימא כקו' התוס' דגלי קרא ומתורץ הכל בס"ד, ומדויק הירושלמי גבי איסורים נקט רק שנים פגול ונותר, ובפסח להלל נקט כורך שלשתן.