אור ברסלב

פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו

חזקה

שינוי ויאוש

בחולין דף ט' ע"א איתא לא בדק מאי ר"א וכו' אמר טרפה ואסורה באכילה ובתוס' משום דרוב פעמים שוחט שפיר ושריא מדאורייתא לא החמירו לעשות נבילה ע"ש, ויש לדקדק לפי הכללא דבדאו' לא חיישינן לתרתי דסתרי וספק ממזר מותר בישראלית ובממזרת, ובדרבנן חיישינן לתרתי דסתרי דלא יהי' מחזי כחוכא ואטלולא, א"כ נהפוך הוא אם מדאו' אסורה באכילה משום חזקת איסור ולטומאה ליכא חזקה משו"ה לא הוי נבילה, ואף דסתרי אהדדי מ"מ מדאו' לא חיישינן לכך, אבל לפמ"ש התוס' דרק מדרבנן החמירו הו"ל לחוש לתרתי דסתרי דלאכילה אסורה, ולא הוי נבילה וממנ"פ או דליהוי מותרת או דתהי' נבילה, וי"ל דהאי דלא הוי נבילה איננה מתקנת חכמים רק מדינא ורבנן לא החמירו אלא לענין איסור, וזה דוחק, ונראה דהאי איסורא לר"א וכו' משום קנסא הוא וכמ"ש הש"ך הטעם דמחמירים בנאבדה הריאה, דכל אחד ישליך הריאה ע"ש וי"ל כיון דהחכמים הצריכו שיבדוק בסימנים ע"כ הוצרכו להחמיר עליו בלא בדק וזה שאלת הגמ' לא בדק מאי, אם הצריכו חכמים הבדיקה לכתחלה, בדיעבד בלא בדק אי מותרת מדינא, או הבדיקה מדינא ובלא בדק גם נבילה וע"ז אמר ר"א וכו' דאסורה באכילה ואף דמדינא בדיעבד מותר מ"מ הוצרכו החכמים להחמיר מצד חיוב הבדיקה. ובמתניתא תנא דנבילה משום דסברו דהבדיקה מדינא מחשש שלא שחט שפיר והוי נבילה, ואף דהחשש הוי מדרבנן דרוב פעמים שחיט שפיר מ"מ יהי' כתרתי דסתרו דבדרבנן חיישינן לכך והוצרכו גם לענין טומאה, ולפ"ז לתרווייהו הוי רק מדרבנן ומובנים דברי התוס', ועיין בראש יוסף דר"ל דהוי איסורא דאו' ע"ש, ולפמ"ש אינו מוכרח.

אמר רב הונא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וכו' נשחטה בחזקת היתר עומדת וכו' כדבעא מיניה ר"א מר"ה בא זאב ונטל וכו', ועיין ברשב"א דבהריאה חיישינן לבדיקה משום דשכיח איסורא. וכבר הבאתי דנאבדה הריאה מדינא מותר רק משום חומרא אסרינן וראי' מבא זאב וכו' דכמ"ש הרשב"א ריאה בכלל בני מעיים ע"ש, ולכאורה יקשה כיון דחיישינן לבדיקת הריאה לכתחלה משום דשכיח טריפות למה באמת נכשיר כל בהמה בשחיטה משום דאמרינן נשחטה הותרה והא קודם השחיטה הבהמה בחזקת איסור הי' עומדת נימא דלמא טריפה בריאה ומאי מהני השחיטה להוציא מחשש איסור הא הוי נגד חזקת איסור מחיים. וי"ל דהא דאמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת היינו אם נחוש אם נשחטה כראוי או לא, ע"ז הוי לה חזקה קמייתא דלא נשחטה דהוי בחזקת אינה זבוחה כמ"ש והאי חזקה לא נסתר עד דנדע בבירור דנשחטה כראוי, ואף לרש"י דס"ל דהחזקת איסור הוי אבמ"ה וס"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור, סברתו כיון דמיד שנסתלק האיסור אבמ"ה מאיליו ע"כ בא אחריו האיסור נבילה הוי כחד איסור הנמשך מחיים לאחר מיתה, וגם זה מקרי חזקה קמייתא. אבל דנימא משום דהוי בחזקת איסור לדבר אחד לאבמה"ח. בודאי נאסרה גם מצד דבר אחר כמו טריפה ז"א בגדר חזקה קמייתא, אדרבה אמרי' דמחיים כ"ז שלא נודע איזה איסור טריפות ליכא חזקת איסור לענין זה וי"ל ג"כ דהוי בחזקת אינה טריפה, אף דהוי חזקה שאינה מבוררת כמ"ש התוס' לקמן י"א מ"מ לענין דליהוי טריפה הוי חזקה שאינה טריפה ודאי וכמ"ש התוס' לענין טומאה ברה"י בריש נדה ע"ש ולפיכך בנאבדה הריאה ובבא זאב וכו' ל"ש לומר סמוך מיעוטא דטריפות הריאה לחזקת איסור אבמ"ה, דלאיסור טריפות ליכא חזקת איסור מחיים, ובעזה"י נדבר מזה להלאה.

בתוס' בד"ה התם הלכתא גמירי לה וכו' הקשו מפ' ב' נזירין דתנן אמר להם א' מכם נטמא שניהם מביאין ק"ט וק"ט וכו' וע"כ משום דודאי אחד מהם לא נטמא ברה"י לא דמי לסוטה וברה"ר אוקמינן אדינא אחזקתי' ע"ש והקשה במהר"ם מלובלין כיון דברה"י בכה"ג דודאי אחד לא נטמא לא נלמד מסוטה. א"כ דמי לספק טומאה ברה"ר והי' לנו לטהר שניהם ע"ש, והנלע"ד לפמ"ד ביו"ד סי' קי"א בב' שבילין היכא דנשאלו בב"א שניהם טמאים, ועיין בפליתי דהיכי דאיתשל אחד ולא סגי בלא"ה דלא ישאל גם הב' מקרי בב"א וטמאים ע"ש, ולפ"ז בנזרק טומאה בין שניהם ברה"י, אף דלא דמי לסוטה והוי ספק טומאה מ"מ אי אפשר לטהר מצד חזקת טהרה כיון דודאי אחד מהם נטמא. איך נטהר האחד משום חזקת טהרה שלו נימא להיפך מצד חזקת טהרה של שני הוא נטמא והוי חזקה נגד חזקה, מה נימא כיון דכל אחד לבדו שואל על עצמו דמי לשני שבילין, דמכריע חזקתו לבד כיון דלא דנין על השני ומשו"ה אינו מזיק חזקת השני לו, כיון דברה"י ספיקו טמא. ואם בא לשאול על עצמו לבד ע"כ דהוי טמא וע"כ צריך להזכיר כי הי' שם שניהם וא' לבדו לא נטמא ומשו"ה יש לטהרו וא"כ דמי לבת אחת ומזיק לו חזקת טהרה של השני, משא"כ ברה"ר דכל אחד יוכל לשאול על עצמו מבלי להזכיר השני, כיון דספק ברה"ר אינו ודאי טמא, שפיר יש לאוקים כל אחד אחזקת טהרה ומובנים דברי התוס'.

גמרא מתיב ר' שימי שרץ בפי חולדה וחולדה מהלכת על גבי ככרות של תרומה ספק נגע וכו' התם הלכתא וכו' מה סוטה שיש בה דעת לשאול וכו' ועיין במשניות פ"ד דטהרות הטעם משום דאין מקום לטומאה, וא"כ אף ביש בה דעת לשאול טהור ועיין ברמב"ם פט"ו מאבות הטומאה כ' וז"ל וכל אלו הספיקות שטהרו חכמים אפי' ברה"י מפני שאין בהם דעת לשאול והשיג הראב"ד אלא אעפ"י שיש בהם וכו' ע"ש ובכ"מ שנדחק לתרץ כיון דבמתני' בפ"ד דטהרות מוכח דטהור משום דאין מקום לטומאה במהלכת. והרמב"ם בעצמו בה"ז כתב השרץ בפי חולדה ומהלכת ע"ג ככרות וכו' ספיקו טהור מפני שלא נחה הטומאה ע"ש ונראה כי דבריו סותרים זא"ז ולכאו' י"ל הא דבאין בו דעת לשאול אפי' ברה"י ספיקו טהור חד טעמא הוא עם טומאה מהלכת דספיקה טהורה דמסוטה נלמד אם דנין על דבר בספק טומאה שם דבר המטמא בעת שמסופקים בטומאה, ואם יש בו דעת לשאול מיד באותו מעמד הספק איך לדונו אבל באין בו דעת לשאול ספקתינו אח"כ אם הככר נגע בטומאה ובשעה שדנין עליו אין כאן דבר המטמא ודמי למהלכת. דאין דבר הנטמא ומטמא במקום אחד אף דבשעת הנגיעה הי' במקום אחד כיון שלא נחה הטומאה הוי כאינן במקום אחד, ולפ"ז הא דצריכין דעת לשאול ברה"י עם ספק טומאה המהלכת ברה"י חד טעמא אית בהו, דבשעה שדנין אינם ברה"י שם הטומאה, ובזה יש להבין הגמ' די"ל דדא ודא אחת הוא, אבל להרמב"ם אין תי' זה מספיק כיון דכבר כתב משום שלא כחה הטומאה למה כתב אח"כ הטעם "מפני שאין בהן דעת לשאול".

ויל"ד בלשון המתני' מהלכת ע"ג ככרות, למה שנאו בלשון יחיד מהלכת ע"ג ככר של תרומה, וי"כ דהאי ספק נגע מיירי בכה"ג דודאי נגע באחד מהם והספק באיזה מהם נגע דאכל ככר וככר יש ספק אם נגע בו או לאו ודמי לדינא דב' נזירין שנזרק טומאה ביניהם דברה"ר טהור וברה"י מצד ספק טמאים, והנה בההיא דנגע ודאי אין נפקותא אי מהלכת או לא כיון דנגע ונטמא, אבל משום דאכל ככר וככר לחוד יש לדון, וכל ככר וככר מקום בפ"ע חשוב, אף דבודאי נגע באחת מהם הוי טומאה המהלכת מככר לככר, ועיין ביו"ד סי' קי"א כל מה שנפל תחת הספק הוי צירוף לענין ביטול ברוב אף א' בבית וא' בעלי' ע"ש וא"כ כיון דכל ככר וככר נכנס תחת הספק הוי כל הככרות מקום אחד כיון דמצורפים יחד. ובכל הככרות כשמצורפים יחד ודאי נגע באותו מקום ולא מקרי מהלכת דודאי נגע, וא"כ לא מהני טעמא דמהלכת לחוד לטהרה דאדרבה נימא כיון דהכל בכלל הספק וברה"י ספיקו טמא הכל טמאים ולא מקרי טומאה המהלכת בספק נגיעה, אבל אי אמרי' דאין בו דעת לשאול גם ברה"י ספיקו טהור, כל ככר וככר בפ"ע חשוב כיון דל"ש צירוף דהספק אינו מצרפם דמצד הספק כל אחד טהור מקרי שפיר טומאה המהלכת. ושפיר נתן הרמב"ם הטעם דאין בהן דעת לשאול דע"כ הוי טומאה מהלכת.

תוכן העניינים

פקודת אלעזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה