אור ברסלב
פקודת אלעזר זה וזה גורם

פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו

זה וזה גורם

אין חוששין שמא גיררה חולדה

(פסחים כ"ו ע"ב).

מהגמרא מוכח דיש חילוק בין זה וזה גורם ובין שבח עצים בפת, והיינו אף למ"ד דזוז"ג מותר, בשבח עצים בפת דאבוקה כנגדה מודה דאסור – בזוז"ג יש ד' מדרגות א') מה שאסור רק לגבוה, כמ"ש בתוס' תמורה אף לר"א דזוז"ג אסור מה שאסור לגבוה לבד מותר. ב') איסורי אכילה ג') איסורי הנאה ד') איה"נ דלי"ל ביטול, והוא בנדרים להרמב"ם כמ"ש הכ"מ פ"ה שם, בחמץ בפסח להש"ך יו"ד סי' קמ"ב והמג"א סי' תמ"ה, ובע"ז להטו"ז – גווני דזוז"ג א') היכי דהגורמים מענין אחד ואין בכח גורם אחד פעולה שלימה, כמו בשאור של תרומה ושל חולין ואין באחד מהם כדי להחמיץ, ב') ביש בכל אחד כדי להחמיץ. בפסחים כתבו התוס' דהוי זוז"ג ובע"ז כתבו דלא הוי זוז"ג ואסור, ג') בשבח עצים דאיסור ואיכא גורם דהיתר בהדיא להמרש"א. וכן הרמ"ק והב"י ס"ל דהוי זוז"ג ולהר"ן ע"ז והש"ך יו"ד סי' קמ"ב וכן נראה מרוב הפוסקים דלא הוי זוז"ג ד') דאי איכא שבח עצים דאיסור ושבח עצים דהיתר להמג"א סי' תמ"ה הוי זוז"ג ומותר זולת בחמץ בפסח וכ"כ בפ"י דיש להוסיף עצים דהתירא ע"ש, ה') בליכא שבח עצים רק גחלת בהנקברין דגחלתן ואפרן אסור ואיכא גורם היתר בהדי' להש"ך לא הוי זוז"ג ואסור, ולהטו"ז הוי זוז"ג רק בע"ז משום לא ידבק בידך וכו' ובס"ד אברר דלא נוכל לומר כדעת הש"ך רק כהטו"ז, ו') היכי דהגורמים מב' ענינים כמו צל וקרקע כתבו בתוס' ע"ז שם דל"ה זוז"ג, וכ"כ הרמב"ם ורש"י והרמב"ן, והר"ן והריטב"א ס"ל דהוי זוז"ג. ועיין באבני מלואים שהקשה להתוס' דב' ענינים לא הוי זוז"ג והא תנור ועצים הוי ב' ענינים ולמה חדש יותץ ותי' כמ"ש התוס' לקמן (ע"ה) דהתנור מצרף החום א"כ לא הוי ב' ענינים וזה תמוה דהפנ"י הקשה להתוס' דהתנור רק מצרף החום א"כ לא הוי גורם כלל ע"ש ואם נאמר דהוי גורם א"כ הוי ב' ענינים, ובס"ד אתרץ קו' זו, ז') היכי דהגורמים עומדים בפ"ע בעת הפעולה ואח"כ כמו אילן וקרקע להרמב"ן לא הוי זוז"ג ולהר"ן וריטב"א הוי זוז"ג במסקנא ע"ש. ח') היכי דכל חדא לחודי' שריא כמו בפרדות כתבו התוס' חולין (נ"ח) דלא הוי זוז"ג ואסור ע"ש, ט') היכי דאפשר לגורם היתר לשוב לאיסור ולגורם איסור א"א לשוב להיתר הר"ן ע"ז (מ"ט) כתב דלא הוי זוז"ג ואסור ע"ש, י') בביעי דספנא מארעא קצת מהראשונים מדמין לאגוז וקרקע והוי זוז"ג והריטב"א (ע"ז מ"ט) מחלק דארעא רק מחמם והוי כמזון התרנגולת והוי גורם איסור לבד ע"ש, יא') היכי דהגורם איסור מעורב כבר ברוב היתר קודם הפעולה כמו בטבל קיל משאר זוז"ג וגם ביש לו מתירין מותר והוא מירושלמי הובא בתוס' יו"ט פ"ז דנדרים ע"ש ועיין בתוס' חולין (ס"ט) בד"ה תלתא והא קיי"ל דזוז"ג מותר. מוכח דאי אמרינן זוז"ג אסור שפיר והא בגורם האיסור דבן פקועה ואבר יוצא לפמ"ד מבלבל זרעי' הוי איסור מועט מעורב ברוב היתר ואף למ"ד זוז"ג אסור מותר ואולי הבלבול זרעי' הוי הפעולה וקודם לזה אינו מעורב וצ"ע, ויותר י"ל דלמדס"ל זוז"ג מותר ובישל"מ החמירו במעורב ברוב מקודם קיל אבל למדס"ל זוז"ג אסור אין חילוק, יב') היכי דאיכא כפילא בזוז"ג עיין בב"י יו"ד סי' קט"ז ובמג"א סי' תמ"ב והוא מירושלמי פ"ב דערלה וכבן הוא בתוספת לאחר פעם ג' מותר, יג') היכי דבצד אחד גורם איסור והיתר וכן בצד השני ג"כ אותו חלק איסור והיתר כמו בבן פקועה ויוצא דאזיל אבן פקועה דכוותי' להמרש"א לא הוי זוז"ג ולמהר"ם מלובלין הוי זוז"ג ע"ש, בהמרש"א מתו' קו' התוס' שהקשו והא הוי זוז"ג ומותר כיון דאזיל אדכוותי' לא הוי זוז"ג אבל אבן פקועה לגמרי הוי זוז"ג ולע"ד י"ל קי' התוס'. וגם באזיל אבן פקועה מעלי' לא הוי זוז"ג ודלא כמהרש"א.

בתוס' לקמן (ע"ה) הביאו הירושלמי שדייק כשהפסח נצלה בתנור והגחלים תחתיו והלא חום התנור ג"כ מבשלו והוי צלי מחמת ד"א ותי' כיון דאיכא אש האש נוצח, והקשה אזמ"ו הגאון בס' שמן רוקח והא הוי זוז"ג, וי"ל דבפסח זוז"ג אסור משום דכתיב כי אם צלי אש או דמוכרח לומר דהירושלמי ס"ל זוז"ג אסור ע"ש, ולי נראה דל"ש לומר בפסח זוז"ג דהנה אם נאמר זוז"ג מותר. ע"כ דחצי גורם לא מקרי גורם ואין בכחו לאסור כן נימא להפך דחצי גורם היתר אין בכחו להתיר דאינו גורם אבל ז"א דמצ"ע מותר ואין אנו צריכין לגורם היתר להתיר רק דנימא שיהי' אסור משום הגורם איסור וחצי גורם ליה גורם שיהי' בכחו לאסור, אבל בפסח דאיכא גורם איסור חום התנור מה נימא דאין בכחו לאסור דהוי רק חצי גורם, כן נימא להפך צלי אש הוי רק חצי גורם היתר ואין בכחו להתיר, דאין לבדו גורם, מה נימא דלא בעי' גורם היתר להתיר הכא אם אין צלי אש גורם ליכא צלי אש ואסור, וע"ז אפשר להשיב דאפשר דחצי גורם מקרי גורם, רק כמ"ש הר"ן דזוז"ג מותר משום ביטול וכמ"ש הרמב"ן איסור עשוי להתבטל ואין היתר עשוי להתבטל, משו"ה הגורם דחום התנור דאיסור בטל בגורם היתר ואין צלי אש בטל בתוך האיסור. אבל לע"ד אין זה בגדר זוז"ג כלל, דענין זוז"ג כך הוא, דודאי אין לומר דחצי גורם אינו עושה פעולה, דא"כ גם הגורם היתר אינו עושה פעולה וזה א"א דהרי חזי' דאיכא הפעולה, כמו בטרפה שעוברה דאיכא הפעולה היינו הולד, וע"כ דלאיסור חלק בהפעולה כמו לההיתר. רק בהפעולה בעצמה ליכא איסור דהולד אינה טרפה, ואנן אתי' לאסרו משום הגורם דאיסור האם וע"ז אמרי' זוז"ג ואין בכח החצי גורם לאסור אבל אם בהפעולה בעצמה האיסור לא מהני הזוז"ג, והנה בפסח דליכא גורם איסור כלל, דהתנור אינו איסור וגם הצלי מחמת ד"א אינו גורם איסור, דדל מהכא הגורם איסור, כל בשר הפסח חי אסור משום נא, והצבי מחמת ד"א לא הביא איסור כלל רק דאינו ניתר, והיתר הפסח רק בצלי אש, וע"כ דאיכא פעולת חום התנור דהרי נצלה ואיכא חלק שאינו ניתר בצלי אש, א"כ האיסור בהפעולה (וכיון דאיכא פעולה אסורה בפעולה ל"ש ביטל גם להר"ן, כמ"ש הר"ן בתשובה ע' דבתערובת ממש ל"ש זוז"ג ע"ש, וכמ"ש שם דאי אמרי' חזותא מלתא הוא הוי כגופו של איסור ולא אמרי' זוז"ג ע"ש) ולא משום הגורם, ויותר י"ל דהאיסור בפסח דחסר לו חלק צלי אש ואין זה בכלל זוז"ג, והנה בבהמה החיוב שחיטה ואסור עד שלא נשחטה, וכמו בבהמה כן בחלק מבהמה כמו ביוצא, דודאי אין לומר דבהמה או חלק מהבהמה אסורי' בלא שחיטה משום דאיסור אב ואם גורמים חיותה שאסורי', דמה לי הולד או האב והאם, התורה אסרה כל בהמה, והולד איסור מחמת עצמו וכן חלק מהולד, וכמ"ש בזוז"ג איכא הפעולה, ויש בהולד חלק מצד חלק היוצא ואין הטעם חיוב בשחיטתו משום הגורם, רק מצ"ע א"כ אינו בכלל זוז"ג ומתורץ קו' התוס' וגם באזיב אבן פקועה מעליתא ליכא משום זוז"ג דלא כמהרש"א, יד') היכי דהגורמים מענין אחד ושוים אך אינם בב"א אלא בזא"ז לא מקרי זוז"ג ואסור, והוא מהרמב"ם פט"ו מה' מאכלות אסורות בעצי איסור ועדיין לא בא עצי היתר נמצא מקצת הבישול בעצי איסור ומקצת בעצי היתר ע"ש, ובכ"מ תמה ע"ז מהיכן הוציא הרמב"ם דין זה.

ברמב"ם שם כתב גרף כל האש ואפה בו הפת מותר. וכן פירש"י בבשלה ע"ג גחלים כ"ש בתנור גרוף ע"ש, ועיי' בכ"מ שפי' דברי הרמב"ם גם בחדש ובהסק ראשון, ותמה עליו דהוי רק גורם איסור לבד, ותי' דהרמב"ם מתיר משום דהאיסור כלה ונאבד ע"ש. ובש"ך יו"ד סי' קמ"ב תי' כיון דנשרפי' אפרן מותר לא גרע חום התנור מגחלת, ולתרווייהו יקשה, כיון דבגורם איסור לבדו לדידן מותר. א"כ לר"א דס"ל זוז"ג אסור לא עדיף לר"א זוז"ג מלדידן גורם אחד איסור ואיך נפרנס לר"א חדש יותץ כן הקשו גדולי האחרונים ז"ל.

ולעד"נ דהרמב"ם הוציא דינו מהברייתא דילן ומסוגי' הגמ' דת"ר תנור שהסיקוה בקליפי ערלה ובכ"כ וכו' אפה בו את הפת רבי אומר הפת אסורה וחכ"א הפת מותרת בשלה ע"ג גחלים ד"ה מותר ובגמ' פליגי אי איירי בלוחשות או בעוממות, ולמאן דס"ל בלוחשות מותרי' מיירי באבוקה כנגדה וכן פירש"י אפה בו את הפת ובגמ' מוקי לה באבוקה כנגדה דכל שעה שהי' הפת בתנור הי' דולק ואופהו ע"ש, ולולי פרש"י הי' נראה לפרש בפשיטות דאיתא בבבא קמא עצים אין צריכין ביעור משום דאין הנאתן וביעורן שוה, ועיי"ש ברש"י ובתוס' וכן בתוס' (כ"ז) הכא, משום דעיקר הנאתן בגחלת והא איכא עצים דמשחן אמר רבא סתם עצים להסקה קיימו ופי' להסיק התנור ולאפות בו ע"ש וא"כ סתם הסקה בשלהבת וגחלת והעיקר בגחלת. ואם נאמר תנור שהסקוה וכו' איירי בודאי כדרך הסקה וכן האפוי' כדרך האפוי' ואם אמר רבא סתם עצים להסקה קיימו שהנאתן אחר ביעורן ופי' בעיקר הנאת הגחלת, וכן הכא הפי' שהסקוה כדרך הסקה והאפוי' כדרך האפוי', וא"כ איירי בשלהבת וגחלת, ומה דאמרו באבוקה כנגדה, היינו שגם האבוקה כנגדה, ותלוי בזה אם נאמר לוחשות אסורות מיירי שהניח הפת אצל הגחלת, ואי לוחשות מותרים, וצריך להסיר אבוקה כנגדה איירי דהניח הפת בעת השלהבת ואבוקה כנגדה ג"כ כי כמה לן לאוקים שלא כדרך ההסקה והאפוי' ומה דרש"י לא פי' כן, ופי' שכל שעה שהיתה הפת בתנור הי' דולק ואופהו משום דקשה לי' דהוי זוז"ג השלהבת דאסורה וגחלת דהתירא דהנשרפין גחלתן מותר וע"כ פי' שכל שעה וכו' דהוי גורם דאיסורא לבד, אבל הרמב"ם מפרש כפשוטו כדרך הסקה בשלהבת וגחלת, ואי משום דהוי זוז"ג השלהבת דאיסור באה קודם הגחלת דהתירא ובזא"ז לא מקרי זוז"ג ולפיכך הפת אסורה וא"כ יצא לו להרמב"ם דין זה מברייתא דלן ונפקא לן מזה. א' דרש"י פליג ארמב"ם, דלרש"י אין חילוק בין הגורמים באו בב"א או בזא"ז מקרי זוז"ג ומותר, ב' נשמע מתרווייהו דשבח עצי איסור ושבח עצי היתר הוי זוז"ג וכמ"ש המג"א ופ"י, ג' נשמע מתרווייהו דשבח שלהבת ושבח גחלת שוים.

והנה כמ"ש באפה בו הפת באבוקה כנגדה היינו גם באבוקה כנגדה ונעשה האפוי' משלהבת וגחלת ואסורה משום דבא איסור דשלהבת קודם גחלת דהיתר, כן הוא בתנור שהוסק בעצי ערלה וכ"כ, אבל בגרף האש וכמ"ש הכ"מ פירושו דגרף עצים הדולקי' ע"ש א"כ התנור אסור אבל כמ"ש רש"י תנור לאו אוכל, ואם אפה הפת אח"כ בחומו, לענין הפת באו ב' הגורמים בב"א הוי שפיר זוז"ג ומותר ושפיר פסק הרמב"ם דהפת מותרת, וכ"ז לדידן דזוז"ג מותר אבל לר"א דזוז"ג אסור שפיר חדש יותץ – אבל להרמב"ם יקשה הא דתנן שאור וכו' וחכ"א בין שנפל איסור לכתחילה ובין שנפל איסור לבסוף לעולם אינו אסור וכו' הרי אף דנפל האיסור תחילה הוי זוז"ג, ובאבני מלואים מתרץ דבבישול ניכר מקצת הבישול, אבל בשאור לא ניכר רק בנפל ההיתר אח"כ מתעורר הראשון והוי בת אחת, וזה אם קבלה הוא נקבל.

עיין בפנ"י דהקשה על הגמ' אימור דשמעת לי' לר' משום שבח עצים בפת זוז"ג מי שמעת לי', למה דחיק לאוקמי' כך. ולאוקמא באבוקה כנגדה ולרבנן לא משכחת עצים דאיסור אלא בשרפיפא, וגם הא דחדש יותץ דלא כמאן וצריכין לומר הלכה כר' גם מחביריו דלא מצינו בשאר דוכתא כן וצריך שמואל לאפוכי, הלא פשוט יותר לאוקמא פלוגתתם בזוז"ג דלרבי אסור וחדש יותץ כר', ואין הלכה מחביריו ולא צריך שמואל לאפוכי ע"ש – גם יש לדקדק דאמרו אימור דשמעת לי' לר' משום שבח וכו', נאמר בפירוש שאסור וטעמו משום וכו', וגם שבח עצים בפת, ג"כ מורה האיסור, דאם שבח בפת הרי דאסור, ובזוז"ג לא נאמר רק זוז"ג מי שמעת לי', במלות זוז"ג לא נשמע שום איסור, הו"ל למימר או משום זוז"ג, או זוז"ג דאסור מי שמעת לי'.

ונ"ל דאיכא ב' גוני דזוז"ג. א' זוז"ג דשבח עצים איסור, ושבח גחלת כמ"ש ב' אם אין שבח עצים בפת מ"מ איכא גורמים אי' והיתר והחילוק לענין דינו של הרמב"ם. די"ל הא דבעינן גורמים בב"א אבל בזאח"ז אסור. לא שייך בזוז"ג כיון דאיסור מצד הגורם הוא מבחוץ, אין האיסור בהדבר בעצמו רק שהאיסור גרם, שנתהוה ע"י והתהוות הדבר ע"כ בגמר הפעולה ובגמר באי' בב"א דב' יחדיו גורמים הגמר, ודינו של הרמב"ם רק בשבח עצים. כיון דגורם שבח עצים כמ"ש הר"ן הוי הנאה ניכרת, וכמ"ש הפנ"י הוי כהנאה בעין ע"ש, א"כ האיסור בהדבר בעצמו, וכשבא זא"ז מיד דאיכא פעולת שבח עצים דאיסור הנאה ניכרת בו, אף דלא נגמר הבישול מ"מ הפעולה ניכרה אף קודם לזה מה לי אם ניכר הבישול או החום מ"מ יש בו הנאה ניכרת ולפי' אסור, משא"כ בבאו בב"א אין הנאה ניכרת משום דהפעולה גם מגורם ההיתר ואין שעה שתהי' ניכרה בפ"ע, ואין להקשות א"כ גם בלא בא גורם הב' ולא נגמר הבישול ג"כ יהי' אסור. דאם לא נגמר הבישול, הוי כנסתלק האיסור, משא"כ אם נגמר הבישול אח"כ הוי למפרע הנאה ניכרת, וע"כ בבאו בזא"ז אסור, ולפ"ז אם נאמר דטעמי' דר' דאפה בו הפת אסור משום דיש שבח עצים אף דזוז"ג מ"מ כיון דגורם האיסור דשלהבת בא בתחלה כמ"ש הרמב"ם אינו בגדר זוז"ג. וז"ש אימור דשמעת לי' כר' משום דיש שבח עצים בפת א"כ ליכא זוז"ג כלל, זוז"ג מי שמעת לי' פי' דליכא זוז"ג כלל ומתורץ קו' הפ"י כיון דיש לומר דס"ל שבח עצים בפת, ע"כ דליכא זוז"ג ואי אפשר לאוקמי' פלוגתא בזוז"ג, ודינו של הרמב"ם מוכח גם מסוגי' דגמ', אבל להבנת האבני מלואים אין חילוק בין זוז"ג דשבח עצים בפת ובין שאר זוז"ג, וכמ"ש הרמב"ם דינו רק בבישול משום שבח עצים, ולא בשאר גורם ומתורץ הקו' מגמ'.

גם נוכיח דע"כ כל הפוסקים צריכין לדינו של הרמב"ם דאל"כ יסתרו הפסקים אהדדי, דעיין באו"ח סימן תמיה וביו"ד סימן קמ"ב מדמי חמץ בפסח לערלה וכ"כ, בענין הסק התנור והפת, ולכאורה בחמץ בפסח דינו הפוך מבערלה וכ"כ, דעיין בפנ"י דמתמה על הפוסקים מאיזה מקום הוכיחו הפוסקים לפסוק בהסק בחמץ בפסח כמו בשאר איסורי הנאה דלמא שאני לן בערלה ובכ"כ דהוי דרך הנאתן דעומדין להסקה, אבל בחמץ בפסח אין דרך הנאה בפת ובתבואה בהסק התנור ע"ש, ולדידי לק"מ דהאמנם בחמץ בפסח בעין, ההסקה אינה מדרך הנאה, אבל כאשר כבר נשרף ונעשה גחלת, מה לי גחלת מפת או גחלת מעצים גם הגחלת מפת, אינם עומדי' רק להסקה. והוי דרך הנאתן וחמץ בפסח הוי מן הנקברין דאפרן וגחלתן אסור, וא"כ נאסר התנור מהגחלת דאיסור דהוי דרך הנאתן ולפ"ז בחמץ בפסח הפוך מבערלה וכ"כ, בחמץ בפסח השלהבת מותר דהוי שלא כדרך הנאתן, וגחלתן אסור, דהוי מן הנקברין ודרך הנאתן, ובערלה וכ"כ, השלהבת אסורה דהוי דה"נ וגחלתן מותר דהוי מן הנשרפין דגחלתן מותר, ולפ"ז גם פלוגתא דר' ורבנן הפוכה בחמץ בפסח מבערלה וכ"כ דעיי' בתוס' כתבו טעם פלוגתתן לר' אסור משום דשלהבת באה מבעין לפיכך אסור, ולרבנן השלהבת מחלק הנשרף, וגחלת מותר. ולפ"ז לר' דשלהבת באה מן הבעין בחמץ בפסח דהוי שלא כדה"נ כמ"ש הפנ"י מותר:

והגחלת דמן הנקברין אסור, ולחכמים דשלהבת באה מן חלק הנשרף אסור, ובערלה וכ"כ לרבי דשלהבת באה מן הבעין דהוי דה"נ אסורה, ולחכמים דמן חלק הנשרף דהוי מן הנשרפין מותר, א"כ מה שאסור בערלה וכ"כ מותר בחמץ בפסח, ומה שמותר בחמץ בפסח אסור בערלה וכ"כ, וביותר קשה דאפכי' שמואל ר' לדרבנן משום שלא יטעו בהלכה מה הועיל בזה דמה שאוסר בערלה וכ"כ מותר בחמץ בפסח, (ועיין בכ"מ בפ"ג מחו"מ הביא בשם הרמ"ך הא דאוסר הרמב"ם הפת איירי באבוקה כנגדה וכמ"ש נהפוך הוא דהאבוקה מותר רק הגחלת אסור). ואם נחזיק להשומעין דברי ר' לרבנן. א"כ בחמץ בפסח יהי' להיפך אבל לדינו של הרמב"ם מ"מ בכולם אין הגורמים דהשלהבת וגחלת באין בב"א אלא בזא"ז ע"כ אין חילוק ביניהם.

אבל יש לעיין בזה כי נ"ל דדינו של הרמב"ם רק בבא גורם שבח עצי איסור קודם, והטעם כיון דכבר נאסר, במה נפקע האיסור, בבא גורם ההיתר אח"כ, אבל בבא גורם היתר קודם מה יזיק, דפעולת הגורם נמשכה עד בא גורם האיסור ופועלים יחד וגומרים יחד והוי זוז"ג, ולפ"ז סברת הרמב"ם הפוכה מדר"א דאמר אחר אחרון אני בא. ולדידן בבא היתר באחרונה אסור – עיין באבני מלואים הקשה על המרדכי דאם לא נתפטמה כל ימיו באיסור מותרת, להרמב"ם אין הגורמים בב"א ע"ש שהניח בצ"ע, מזה נראה דס"ל דהרמב"ם כ' דינו גם בשל זוז"ג שלא כמש"ל, ב' דאין חילוק בין בא גורם איסור בתחלה, או גורם היתר בתחלה ולא כמש"ל, ולי נראה כמ"ש. ואפשר לומר להרמב"ם בכל זוז"ג כיון דבאו בזא"ז איסור או ההיתר, הוי הנאה ניכרת דע"כ עשה איזה פעולה, רק בבאו בב"א אין הנאה ניכרת דהי' מאיסור, דגם ההיתר פועל. – והנה לדידי קשה קושי' חמורה, ולא ראיתי מי שנתעורר ע"ז, דהדין פשוט להפוסקים דזוז"ג מותר כר"י זולת בנדרים להרמב"ם ובחמץ בפסח להמג"א, ובע"ז להטו"ז וטעמייהו משום דל"ש בהו ביטול, ובירושלמי פ"ב דערלה על מתני' דשאור של תרומה וכו' בעי לר"א בנפל שאור של תרומה ושל חולין בב"א מהו, ופשטו מברייתא דחמצן של כותיים לאחר הפסח וכו' בג' תנורים, והלא בתנור אחד הוי זוז"ג, חמץ שעבר עליו הפסח והעיסה ראשונה ואמוראי פסקו התם בג' תנורים כר"א, ומקשו ופסקו כיחידאה ותי' לא לכל דבר. ועיין במפרש מהר"א פולדא, וע"כ צריך לפרש כן, דחמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה ובאיסור הנאה פסקו כר"א וכו' ע"ש, ומוכח בגמ' דגם לר"י דחמץ שעבר. עליו הפסח דאסור מדאו' בטל בששים קודם זמנו וכן לאחר זמנו, ועיין במג"א סימן תמ"ז שברור לו כן, וא"כ חזי' דבאיסור הנאה גם בשייך בי' ביטול זוז"ג אסור, וא"כ כל הפוסקים נגד הירושלמי. ונ"ל אלו הב' קושי' דיש לחלק בין זוז"ג דשאור לשאר זוז"ג, דעיין פסחים (מ"ג) בשיאור ישרף, דנוקשה ואינו ראוי לאכילה הואיל והחמיץ קצת ולא גמר ע"ש, ומזה דחימוץ גמור מטיב המאכל, אבל מקצת חימוץ מקלקל המאכל ולו נניח כהרמב"ם דבזא"ז בזוז"ג אסור היינו אם בראשון איכא גורם, אבל בשאור באין בו כדי לחמץ, הראשון אינו בגדר גורם כלל, דלבדו מקלקל המאכל, ולא מקרי גורם אלא במטיב המאכל וזה בצירוף השני וכשנגמר החימוץ חימוץ גמור, וא"כ באו הגורמים בב"א, וא"כ דינו של הרמב"ם אמת, ובגמ' דאיירי בשאור, וגם בזא"ז הוי באיסור בבת אחת, ולפ"ז אפשר לומר דהא דר"א דאמר אחר אחרון אני בא, ג"כ רק בשאור, כיון דע"כ האחרון עיקר דבלעדו ליכא גורם כלל, דע"י הראשון לבד מקלקל המאכל, אבל עיין בגמרא (ע"ז ע"ג) מדמי האי דשאור להגדילו באיסור ביי"נ, וזה סותר דברי, וי"ל דלמסקנא דברואין קמופלגי, קיים החילוק שכתבתי.

בזה יש לפרש הגמ' דלמא טעמא דר"א משום דאחר אחרון אני בא. דמנא הוכיח דלר"א זוז"ג אסור משום דאביי, דלא שנו אלא קדם וסלקו את האיסור ומיד בא ההיתר דמשמע אם האיסור שנפל בראשונה לא נסתלק אסור ומשום דזוז"ג אסור. דלמא ס"ל לאביי דזוז"ג מותר לר"א, ומה דאסר בנפל איסור בראשונה ולא סלקו. היינו משום דינא דהרמב"ם דבזאח"ז לא הוי זוז"ג. אלא ע"כ דס"ל דבשאור אף בנפל תחלה הוי כבאי' בב"א, משום דהראשון מקלקל ולא הוי בגדר גורם עד דנפל הב', א"כ ע"כ דהאחרון עיקר דע"י נתהוה הטבת המאכל וא"כ דלמא טעמא דר"א משום אחר אחרון אני בא, הא דזוז"ג מותר כ' הר"ן הטעם משום ביטול, ונראה דסברת ביטול שייך בנפרדים דזה בטל בזה, ועיין במרדכי סוף חולין בנולד בתערובת ל"ש ביטול ועיין במל"מ ה' מטמאי משכב ומושב, ואם בביטול בדבר בעין אמרי' כן, גם בביטול גורמי' זה בזה י"ל כן, וזה בשאר זוז"ג, כל אחד שם גורם בפ"ע י"ל דבטל זה בזה, אבל בשאור כמ"ש גורם אחד באין בו כדי לחמץ לא מקרי גורם כלל דמקלקל המאכל, ולא נעשה גורם רק בהצטרפות ב' גורמים יחד לגמור החימוץ הוי נולד בתחלת התערובת. כאשר כבר נתאחדו יחד, ל"ש בי' ביטול. והוי כשאר איסור הנאה דל"ש ביטול, ושפיר פסק הירושלמי בשאור של חמצן של כותים שעבר עליו הפסח דאסור בהנאה דאסור בזוז"ג.

ועוד יש לעיין בהסיק בחמץ בפסח דשלהבתו היתר כמ"ש הפ"י דהוי שלא כדרך הנאתן, וגם על הגחלת יש לעיין, דהנה הב"י יו"ד סי' קמ"ב פסק בשלה ע"ג גחלים של אליל אסור רק לכתחלה, ובשעה"מ הקשה ע"ז והמבשל בעצי אשרה דלוקה ע"ש והן קו' זו לא קשה לדעתי, דשאני במבשל דנהנה מעצים בעין, שמבשל בהם אבל באם באנו לדון על התבשיל או על הפת. לא נהנה מאיסור בעין, (הגה"ה במה שתרצתי קו' השעה"מ דבמבשל לכך לוקה דנהנה מגוף העצים ונוטלם לבשל בהם, וקמשתרשי לי', מה הקשו בגמ' לרבנן עצים דאיסורא היכי משכחת לי', ותי' בשרשיפא והלא יש איסורא לנטלם להסקה ולבישול, אמנם גם בלא"ה יקשה על הגמ' מהמל"מ פ"ה מיסודי תורה דמכירה ונתינה הוי דרך הנאתן ע"ש, א"כ שייך איסורא בעצים במכירה או נתינה, וצריכין לומר דהגמ' כיוונה היכי משכחת לי' שיהי' בכל גוני איסורא, וכן בשימוש העצים ותבשיל הוי רק לי' אסורא, אבל אחר מותר להנות לבשל שם ולהתחמם) אבל הביא שאר ראיות לסתור דברי הב"י, ועיין בש"ך ובטו"ז דגחלת של ע"ז איסור דאורייתא ע"ש – ולכאורה י"ל בגחלת חמץ בפסח, אף דהנקברין תהי' מותרת, דיקשה הטעם במה נאמר הנקברין גחלתן ואפרן אסור. והלא נשתנה מכמות שהי' לגמרי, ובטומאה כה"ג אמרי' פרחה לה טומאתה, וכן בקידושין סוף האיש מקדש, במקדש בערלה וכ"ב אינה מקודשת. והקשו בתוס' וברשב"א והלא אפרן מותר ויש בו שוה פרוטה, ותירץ הרשב"א דגחלת ואפרן כדבר אחר לגמרי הוא ע"ש. ואם לענין קדושין אמרינן דדבר אחר לגמרי, למה לא נאמר כן לענין איסורא, ובתוס' תמורה (ל"ג) הקשו מ"ש נשרפין דאפרן מותר והנקברין דאפרן אסור, ותירץ הרמ"ר בנשרפין נעשה מצותו ובנקברין משוך איסורייהו ע"כ ונראה בכוונת התוס' כמ"ש הריטב"א בקידושין במיתת הבעל מנלן מאלמנה לכ"ג. מכלל דלכ"ע שרי והקשו בגמ' דלמא לכ"ג בלאו ולכ"ע בעשה, ובתוס' דכתיב ודבק באשתו ע"ש ובריטב"א משיג ע"ז ופי' היכי דאסרה תורה, אף דליתא לטעם האיסור מ"מ כ"ז שלא התירה התורה לא יצא הדבר מעצמו להתירא, וזה פי' אף דאיכא מיתת הבעל ליכא למימר דהוי אשת איש, מ"מ איסורא איכא וזה לכ"ע בעשה, עד שנדע שהתירה התורה ע"ש שכן כוונתו, כן י"ל כוונת הרמ"ר, דבנשרפין נעשה מצוותו, המצוה מתרת. משא"כ בנקברין, דלא נעשה מצוה להתירו, ע"כ משוך איסורייהו אבל שאלתינו בנקברין, באפרן למה צריכין היתר, והלא כדבר אחר לגמרי, כמ"ש הרשב"א ואותו דבר אחר לא נאסר מעולם, ובפשיטות נוכל לומר דטעם איסור בנקברין ששרפו דנהנה בבעין במה ששרפו שיהנה מהם אח"כ וכמ"ש לתרץ קו' השעה"מ. אבל אי נאמר דאסור לא הי' נהנה בבעין. משא"כ בנשרפין דמצותו בכך, אבל בגחלת של חמץ בפסח ל"ש זה, דהשלהבת מותר כמ"ש הפ"י דהוי שלא כדה"נ, וא"כ מותר להנות בבעין בשריפה, ורק הגחלת האיסור. וגחלת דבר אחר וקו' במקומה עומדת, גם בנעשה אפר ע"י קבורה ל"ש שנהנה בבעין.

אבל יש לומר טעם אחר למה גחלת של הנקברין אסור דהנה אף להפנ"י דבחמץ השריפה שלכדה"נ מ"מ לענין לאסור משום שאיסור גרם לו ונתהוה ע"י, אין נפקותא באם הוא כדה"נ או לא דאין אנו צריכין להנאה ולנהנה, ועיין בר"ן ע"ז בכביי' דבגורם אין חילוק בין הגורם ע"י מעשה או שנעשה ממילא, וכן בירקות אף דנעשה ממילא, ובממילא ודאי לא נעשה איסור. אבל הגורם לא נ"מ באיזה אופן נעשה, מ"מ נתהוה ע"י דבר איסור, ולפ"ז מה לי אם נעשה התנור ע"י גורם איסור או שנעשה גחלת ע"י גורם איסור, ואין לך גורם גדול מהחמץ בפסח שנעשה ממנו הגחלת, ואם כן הגחלת אסורה משום שנתהוה מגורם איסור ואין לומר דגורם מקרי, רק אם נתהוה מגורם איסור אבל בהגחלים לא נתהוה דבר חדש רק חלקים מעצים נשרפו והלכו בהם ע"י השלהבת והגחלים נשארו, ז"א דלהרשב"א גחלת ואפר כדבר אחר דמיא, א"כ הוי כדבר חדש שנתהוה ע"י גורם איסור ואסורים, ולפ"ז הוי להפך מן המובן בראשונה דהיינו טעמא דגחלת ואפרן אסור בנקברין משום דהוי כדבר אחר לגמרי. אבל בלעדי זה הי' מותר, ולפ"ז טעם גחלת דנקברין דאסור משום דאיסור גרם להם ולפ"ז נסתר דינו של הש"ך בשבח גחלת וגורם היתר בפת אסור, דלפמ"ש איסורו רק משום גורם איסור. ואי איכא גורם היתר בהדי' הוי זוז"ג ולמה יהא אסור, ואין להקשות א"כ גם בנשרפין נאמר כן, דשאני נשרפין דמצותו בכך המצוה גרם – ועיין בפ"מ סי' תמ"ב כ' דכרכו בזמן איסור אסור משום דנקברין אפרן אסור, ולפמ"ש נקברין אפרן אסור משום גורם האיסור, ובלא"ה הי' מותר משום השתנותו והכא נשתנה שנפסל מאכילת כלב ודבר אחר לא נתהוה אין שם גורם עליו.

עיין באבני מלואים נתקשה להר"ן דזוז"ג מותר משום ביטול והא דאין זורעין תחתי' ירקות כ' הר"ן ג"כ משום מבטל איסור לכתחילה, א"כ למה נאמר דאופין בו הפת, משום פסידא שיופסד התנור והא בסי' צ"ט מבואר דאין מבטלין איסור לכתחלה אף היכי דאיכא פסידא ע"ש שהרחיב הדיבור. ולעד"נ לדמות להא דכ' הר"ן (בתשו' כ"ט והי' מתני' כלאים פ"ט ע"ש) בתערובת צמר רחלים וצמר גמלים אף דבשעטנז לא בטיל. מ"מ קודם האיסור בתערובת צמר בטרם שנעשה בגד בטל, וכן הביא המרדכי לדמות חמץ לפ"ז דבטל בס' ואינו חוזר וניער בפסח עי"ש א"כ בעת הבערת עצי היתר הגורמים מהתנור ועצים אפשר בכחם לפעול מעורבים בטרם נתנו הפת בתנור, והיכי דנתערבו הגורמים ליכא גורם איסור כלל דכבר בטל האיסור משא"כ בשאר ביטול איסור לכתחילה דאף אם נאמר בטל מ"מ ביטל מתחלה איסורא בהיתר.

עיין בלח"מ שהקשה על הא דבגד שצבעו בקליפי ערלה וכו' והא הוי זוז"ג, ובשעה"מ תי' כמ"ש הר"ן בתשובת סי' ע' דשבח סממנים הוי שבח עצים בפת ולא הוי זוז"ג ע"ש, והנה הר"ן כ' זאת על תערובת חומץ סתם יינם עם סמנים ובמסקנא כתב דבאמת הוי זוז"ג דשניהם עושים פעולה ביחד כמו שאור וכו', וקו' הלח"מ דליהוי זוז"ג מצד אור מעצי היתר דא"א דעבידי סממנים בלי חום האור ע"ש אבל הקושי' ליתא להריטב"א בביעי דספנא מארעא לא מקרי זוז"ג משום דחום הקרקע מזון התרנגולת, והביעי פעולת תרנגולת לבד, כן הכא האור מחמם הסממנים, וסממנים עושים פעולת הצביעה, והגע עצמך אם יבשל סממנים תחלה בלי צביעה הכי מתיר הבישול הצביעה והצביעה נעשית על ידי סממנים לבד.

בב"י יו"ד סוף סי' קט"ו הביא בשם ר' ירוחם ובשם בעל העיטור דמדמי גבינה שנעשית מחלב של כותים להאי דחמצן של כותים לאחר הפסח דמותר לאחר ג' פעמים, והובא בטו"ז שם, ובדג"מ השיג דאפשר דהכא דהוי רק ספק קיל ע"ש, ולדידי צ"ע דבירושלמי אמרו ככה על חמצן שעבר עליו הפסח משום דאסור בהנאה זוז"ג אסור אבל בגבינה דהוי רק איסור אכילה גם בפ"ע ליהוי מותר משום זוז"ג.

תוכן העניינים

פקודת אלעזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה