פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו
דריסה
הטור יו"ד בסי' נ"ז פסק בנתערב אפילו ודאי דריסה בין השוורים דיש להם תקנה ע"י נכבשינהו דניידי ע"ש והקושיא עליו מגמ' זבחים דמקשי נכבשינהו דניידי ותי' גזרינן שמא יקח מן הקבוע, וא"כ האיך פסק הטור דיש תקנה בנכבשינהו דניידי, ועיין בב"י הביא התוס' מסנהדרין דמחלקין בין חולין וקדשים דבחולין שרי, ורק בקדשים גזרו בפ' כל הזבחים. אבל מתוס' פ' גיד הנשה נראה מבואר דאין חילוק, וכל היכי דהוי קבוע שאינו ניכר חיישינן אף בחולין שמא יקח מן הקבוע, וא"כ קשה להבין פסק הטור כן הקשה בב"י, ונ"ל דבגמ' חולין דף נ"ג ע"ב איתא דריסה שאמרו צריכה בדיקה פרש"י כגון ספק דריסת ארי או שראינו שדרסה ואין מקום הדריסה ניכר מבחוץ ע"כ ומזה רצו התוס' להוכיח דרש"י ס"ל רק לספק דריסה מהני בדיקה אבל ודאי דריסה אין לה בדיקה וכן הוכיח הריב"ם דלודאי דריסה אין לה בדיקה דפעמים שמאדים ואינו יכול לכוין יפה ע"ש ועיין בפליתי שכתב דלריב"ם דלודאי דריסה לא מהני בדיקה הוי רק ספק טריפה כיון דהחשש הוא משום דפעמים שמאדים וכו' ע"ש, ולענ"ד נראה דלריב"ם דאי"ל ודאי דריסה אין כה בדיקה ס"ל כיון דדרס ודאי הטיל ארס וודאי מתחלחל ויורד והוי ודאי טריפה, ומ"ש שפעמים שמאדים הבשר ואינו יכול לכוין יפה, כוונתו אף דודאי טריפה ורוב פעמים ניכרת הדריסה. אבל גם בהטילה ארס פעמים שאינו ניכר ומ"מ אף באנו ניכר הוי ודאי טריפה דאמרי' דאיכא ודאי ארס הממית רק שאינו ניכר כעת – ועיין ברש"י זבחים דף ע"ד ע"ב לר"ל דמוקים להמתני' שם בנפולה דהוי ספק טריפה דאפשר בבדיקה פרש"י כיון דאתחזק ספק טריפה אין מכניסין אותה לעזרה לשוחטה משום הקריבהו נא לפחתיך ע"ש ומזה דבקדשים היכי דצריך בדיקה אסור לעזרה משום הקריבהו נא לפחתיך, ובאלה הב' הקדמות יתורץ הטור דלריב"ם כל היכי דחזינן דדרס ודאי שם דריסה. ורוב פעמים ניכרת הדריסה והמיעוט שאינה ניכרת, וא"כ שפיר יש תקנה ע"י נכבשינהו דניידי דאכל א' וא' אמרינן מרובה פריש ומדאו' מותר מה נאמר גזירה שמא יקח מן הקבוע, הא גם באם יקח מן הקבוע אין שום חשש, דהא עכ"פ צריכין בדיקה וע"כ יבדוק, מה נאמר. שמא יקח מן הקבוע ויבדוק ולא ימצא דריסה ניכרת, א"כ מותרת דודאי הי' שלא נדרסה, מה נאמר דניחוש שנדרסה ולא ניכרת הדריסה, והא רוב פעמים ניכרת ואלו נדרסה היתה ניכרת וע"כ דאינה הי' שנדרסה, ואף דבחזינן דנדרסה לא סמכינן אבדיקה, אבל הכא שאני דפריש מרובא אמרי' דהי' מותרת ואינה בכלל דריסה:
ורק חיישינן שמא יקח מן הקבוע, ע"ז לא הי' צריכין לגזור דנאמר דאם גם יקח מן הקבוע לא יבוא לידי איסור דודאי יהי' ניכר כיון דברוב פעמים ניכר, ואין להקשות א"כ נתיר גם ביקח מן הקבוע לכתחילה. זה אינו, כיון דאסרנו מכח שאינו בטל ברובא כולם בכלל דריסה שאין מועלת להם בדיקה, אבל בניידי דמותר מצד עצמו ואין לנו טעם לאסור רק משום גזירה שמא יקח מן הקבוע וגזירה ל"ש לגזור דודאי לא יבוא לידי איסור כיון דהרוב יאמר דיהא ניכר, ולפ"ז שפיר פסק הטור דאף לודאי דריסה יש להם תקנה ע"י נכבשינהו דניידי. ואין להקשות מהגמ' דזבחים דשם שאני דאיירי בקדשים, ומה שמתירים ע"י נכבשינהו דניידי הטעם כמ"ש דע"כ צריך לבדוק וע"י הבדיקה לא יבוא לידי איסור דיהי' ניכר, אבל בקדשים כמ"ש רש"י אי בעינן בדיקה אסורה משום הקריבהו נא וכו' וע"כ דנתיר בלי בדיקה, וזה אי אפשר דאם נתיר בלי בדיקה יש לגזור משום שמא יקח מן הקבוע – ולפ"ז הא דמתיר הטור ע"י נכבשינהו דניידי רק בדריסה דשייך בדיקה שייך לומר דיהי' ניכרת הטריפות אבל בשאר בעלי החיים האסורים שנתערבו באלף, דל"ש בדיקה דמי בזה לקדשים ולא מהני התקנה דנכבשינהו דניידי, דשפיר שייך הגזירה שמא יקח מן הקבוע ומתורץ הסתירה מדבריו בסי' ק"י שפסק בנתערבו דלא מהני פירש אחרי שנודע התערובת משום גזירה וכו' ולפמ"ש אין סתירה דרק בדריסה וכל היכי דשייך בדיקה ס"ל להטור דמהני התקנה דנכבשינהו ומה שפסק ג"כ באותו ואת בנו בסימן ט"ז להתיר עי' בתבואת שור מה שתירץ שם.