אור ברסלב
פקודת אלעזר בסיום המסכתא גיטין

פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו

בסיום המסכתא גיטין

בענין מילי לא ממסרן לשליח

בדף צ' ע"א במתני' בש"א לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה שנ' וכו' ובה"א אפי' הקדיחה תבשילו ור"ע אומר וכו' ע"כ ואמרינן בגמ' כי שנאוי שלח רי"א אם שנאתה שלח רבי יוחנן אומר שנאוי המשלח ופרש"י אפי' לב"ה ולא פליגי הא בזיוג ראשון והא בזיוג שני דאר"א וכו' מכ"ז מוכח דלב"ש הוי איסור דאו' לגרש את אשתו בין בזיוג א' בין בזיוג ב' אא"כ מצא בה ערות דבר ולב"ה יש חילוק בזיוג א' אסור ובזיוג ב' מותר מדאו' אמנם בכנה"ג חי"ד סי' רל"ט כ' וז"ל הנשבע שיוציא את אשתו שבועה כאלו נשבע שלא לפרוע לבע"ח שאין בדבריו כלום הרשב"א בתשו' סי' תשל"ד, ולא ידעתי מה הדמיון יש בנשבע להוציא את אשתו לנשבע שלא לפרוע לב"ח דבשלמא פריעת ב"ח מצוה מה"ת כדאמרי' בפ' הכותב לדידך דאמרת פריעת ב"ח מצוה וכו' והנשבע לבטל מצות מה"ת אין שבועה חלה עליו אבל שלא לגרש את אשתו אין כאן שום מצוה לא מדאו' ולא מדרבנן דאפי' לב"ש דאמרי לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר עצה טובה קמ"ל ולא שהוא מוזהר ע"ז לא מדאו' ולא מדרבנן ואפי' נימא שמוזהר מדרבנן שלא יגרש את אשתו הסכמת כל הפסקים דשבועה חלה על מצות דרבנן עכ"ל ע"ש והק' המ"ל עליו כמה תמיהות הנראות לעינים מהגמ' דילן ומירושלמי דלב"ש עבר על איסור דאו' ולב"ה ג"כ בזיוג הא' מודו לב"ש ודוקא בזיוג ב' פליגי ב"ה על ב"ש ע"ש שק' כמה קו'.

ולע"ד י"ל דהכנה"ג ג"כ ס"ל דהא דאמרינן לא יגרש אדם את אשתו הוי איסור דאו' אמנם הוא דוקא אי אמרינן דעצה טובה קמ"ל דאל"ה הי' לנו לומר בהקדיחה תבשילו דמותר לגרשה דלכאו' יש לעיין בכ"מ, ד"מ אם יהיה לא' רעה בדבר ולהב' יהיה טובה יותר אם נהיתה יותר א"כ בודאי לא נאמר להא' שיעשה להב' הטובה דהא לעצמו נעשה רעה על ידי כך, ולפ"ז ה"ה הכא אי הקדיחה לו תבשילו א"כ נעשה לו רעה אי לא יגרשה ואם יגרשה יעשה לה רעה גדולה יותר וא"כ אם אינה מגרשה נעשה לו רעה ולה יש טובה גדולה והאיך נאמר דלא יגרשה בשביל שיעשה לה רעה בגרושין דמדעתה מותר לגרשה וע"כ צ"ל דאיסור גרושין הוא משום טובתה] ולו יהיה רעה ולא יגרשה ועוד שהיא עשתה בעצמה הרעה לבעלה דיש לה לשמור את עצמה וא"כ היה לנו לומר דמותר לגרשה אלא דאי אמרינין דבשביל אהבת נעורים ואשת בריתו טוב לו יותר שלא יגרשה ואפי' דהוה לו רעה מצד אחר מ"מ מצד זה יהיה לו רעה בגרושין וא"כ אין לו טובה בגרושין ואין לו רעה אי יקיימנה ואפשר להיפך וא"כ אם יגרשה עבר על איסור דאו' ואין להקשות האיך נעשה לו רעה בשביל טובתה דהא אין לו רעה בגוה דאהבת נעורים טוב לו יותר ולפיכך אסור לגרשה ולפ"ז אמרינן דאסור לגרשה כיון שטוב לו יותר בלא גרושין אם יקיימנה אבל אי אמרינן דרעה הוא לו מותר לגרשה כמבואר וא"כ לפי שאמרינן דהתורה אמרה לנו עצה טובה שטובה הוא לו ולא רעה ולפיכך עבר על איסור אם מגרשה אבל בלאו עצה טובה אי לא היינו יודעין בעצה טובה הנ"ל היה מותר לגרשה, ולפ"ז מובן החילוק בין זיוג ראשון ובין זיוג שני דבזיוג ראשון התורה קמ"ל עצה טובה וא"כ אסור לגרשה אבל בזיוג שני לא אמרה התורה דעצה טובה היא הילכך מותר לגרשה אמנם י"ל דהוה עצה טובה דוקא היכא דתליא בהנאתו כגון בהקדיחה תבשילו ולהנאתו הוא רוצה לגרשה אמרה התורה דעצה טובה היא לו שלא יגרשה וא"כ אסור לגרשה דהא בהא תליא אבל אם רוצה לגרשה משום איסור בזה אין שייך לומר דעצה טובה הוא לו שלא יגרשה דאדרבה התורה אמרה שמצוה לגרשה. והאיך נאמר שאמרה התורה שטוב לו שלא יגרשה אפי' אם היא פרוצה וליכא עצה טובה הלכך מותר לגרשה. ולפ"ז י"ל אם נשבע לגרש את אשתו א"כ אם לא יגרש יעבור על שבועתו ואיכא איסור בדבר בכה"ג ליכא איסור דלא יגרש כלל כיון דליכא עצה טובה לעבור על שבועתו ולפמ"ש אם אין כאן עצה טובה אין כאן איסור דלא יגרש דהא בהא תליא כמבואר כיון דעיקר האיסור לגרשה הוא משום טובתה דהרי מדעתה מותר לגרשה וכתבתי לעיל דאם יש לו רעה אם יקיימנה מותר לגרשה דאין שייך כומר משום טובתה יהיה לו רעה, אמנם מבואר לפי שעצה טובה קמ"ל ולא רעה היא לו ולפיכך אסור לגרשה כ"ז הוא אי תליא בהנאתו אבל באיסור או לעבור על שבועתו ובודאי רעה היא לו וליכא כאן עצה טובה ולפיכך אין כאן מצוה אפי' מדרבנן וז"ש הכנה"ג דאין כאן מצוה לא מדאו' ולא מדרבנן אלא עצה טובה קמ"ל ושבועה חלה עליו ולפמ"ש ס"ל באמת דלא יגרש אדם את אשתו הוא איסור דאו' אלא דס"ל דדוקא אי איכא כאן עצה טובה דבלא"ה אין כאן איסור כלל וכמ"ש ובשבועה שנשבע לגרש ליכא כאן עצה טובה שלא יגרש ויקיימנה ולפיכך ליכא כאן איסור ומתורצים כל הקושיות המ"ל על הרב הכנסה"ג הנ"ל כנלע"ד.

תוכן העניינים

פקודת אלעזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה