אור ברסלב
פקודת אלעזר בסוגיא דמצות צריכות כונה.

פקודת אלעזר· רבי אליעזר לעוו

בסוגיא דמצות צריכות כונה.

סימן קעז

בר"ה כ"ח יש בזה פלוגתא ויש להבין בכאן כמה דברים, חדא סברת גוף הפלוגתא דפליגי במצות אי צ"כ והיראה בהשקפה ראשונה יקשה למה לא יהי' בעינן כונה למצוה, (ב) יק' להבין ע"פ הסברא למה בס"ד ס"ל לרבא דלעבור בעי כונה ואח"כ חזר בו והדעת נוטה דלעבור ליבעי כוונה לפי סברת הר"י מובא לקמן בס"ד, (ג) יק' קו' התוס' במס' ברכות ספ"ק בפתח בדחמרא וסיים בדשכרא ל"י לפי שלא נתכוין לשכרא ולפ"מ דקיי"ל מצאדם למה לא יצא עש"ה, (ד) יק' לפי תי' הר"י על קו' התוס' שאם כיון שלא לצאת גרע טפי ולא יצא ע"ש קו' הטו"א דבמתן דמים יכוין שלא לשם בכור וכן בעירובין במכניסן זוג זוג וכו' ע"ש. (ה) יק' להבין סברת הר"ן על קו' התוס' דהכא אמרי' דאפי' ל"ה רק מתעסק אפ"ה יצא ולקמן ל"ב תנן מחנכין את התינוקות לתקוע וכו' והמתעסק ל"י ותי' דתוקע לשיר כיון דאינו מתכוין לשום מצוה כלל יצא למ"ד מצאצ"כ אבל במתעסק כיון שכבר הוא מכוין למצוה דהיינו לחנך התינוקות אותה כונה מעכבת מצוה אחרת שלא תחול דומיא דמאי דאסיקנא בשמעתא קמייתא דזבחים דבת מינה מחריב דלאו בת מינה לא מחריב לה ועי' בט"א שגם ע"ז תמה מאוד וגם הסברתו יק' להבין.

ואפשר ליתן טעם לע"ד בפלוגתא זאת דהנה בכל מ"ע י"ל דהקפידה התורה שתעשה המצוה זו ורק חיוב חייבתו התורה למען יקוים העשה זו כגון בשופר הקפידה התורה שישמע קול שופר וא"כ לפ"ז אפי' הוא איני מתכוין למצוה ולא עשה מצוה כלל אפ"ה נפטר מהחיוב כיון ששמע דהא התורה לא הקפידה שהוא יעשה המצוה רק שתעשה המצוה ומה לי אם עשה הוא או נעשה ממילא ולפי' לא צרכינן כונה למצוה. אמנם י"ל ג"כ דהקפידה התורה שהוא יעשה המצוה ולא שתעשה מאליו וא"כ אם לא כיון להמצוה האיך נאמר דהוא עשה מצוה והוי כנעשה מאליו ואנן בעינן שהוא יעשה המצוה ולפי' אם לא כיון לא יצא זה נ"ל לומר בפלוגתא זאת אמנם כ"ז הוא בכל המצות שייך לומר למדס"ל מצאצ"כ דלא הקפידה התורה רק שתעשה המצוה ולא איכפת לן אם הוא לא עשה אבל בברכת הנהנין ליכא כאן חיוב מצוה כלל שיברך דאי בעי לא אכיל ורק אם רוצה לאכול אינו יכול להנות ממנו דאסורה עליו כ"ז שלא ברך וכדאי' בירושלמי ר"פ כיצד מברכין הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות ע"ש והברכה מתיר החפץ ולא הקפידה התורה כלל שיעשה הברכה רק שהוא יעשה שהוא יברך והחפץ ניתר לו בעבורו וא"כ לפמ"ש אפי' למדס"ל מצאצ"כ הטעם משום דלא איכפת לן אפי' נעשית מאליו אפי' אם אם הוא לא עשאו אבל הברכה ע"כ צריכין שהוא יברך ואם לא כיון ודאי ל"ה כאלו הוא מברך דהא אינו מתכוין לה כלל וכנעשית ממילא דמיא ואנן בעי' שהוא יברך והתם בברכות בברכת הנהנין איירי ולפי' צ"כ. ולפ"ז יצא לנו דין חדש בברכת המצות לא בעינן כונה וצ"ע.

אמנם אם קיימי' אליבא סברת ותי' הר"י דבכיון שלא לצאת לא יצא אפשר ליישב קו' הט"א ובתחלה נדבר בסבר' הר"ן, והנה לפמ"ש אפי' למ"ד מצאצ"כ לי"ל דהוא עשה מצוה רק דלא בעינן שהוא יעשה המצוה ולכאו' לפי"ז י"ל בכל מצות אם אינו מתכוין לצאת ג"כ ליהוי כאן כונה שלא לצאת דלפמ"ש אפי' אם יצא ג"כ הוא ל"ע המצוה וא"כ אם יצא עי"כ לא יוכל הוא לקיים המצוה דעתה הוא לא קיים ורק נפטר ולאח"כ לא יוכל לקיימו דהא יצא וא"כ נימא דניח"ל שלא לצאת עתה למען יוכל לקיים המצוה אח"כ והוי כאלו מתכוין להיפך שלא לצאת ולסברת הר"י לא יצא, אולם ז"א דהא היה יכול עתה לקיים המצוה דהי' יכול לכוין ומה שלא כיון ע"כ דלא איכפת לי' המצוה ול"ש לומר דניח"ל שלא לצאת, ולפ"ז תלוי סברת המ"ד מצאצ"ם אי איכפת לי' המצוה או לא דאי איכפת לי' ל"י דהוי כאלו איכא כונה שלא לצאת ואי לא איכפת לי' המצוה יצא ומה שאינו מתכוין עתה ראי' דלא איכפת לי' המצוה ולפי' יצא. אמנם אם נראה ממנו דאיכפת לי' המצוה ל"י דהוי כאלו איכא כונה שלא לצאת ומה שאינו מתכוין עתה אינו ראי' דהרי כראה דרוצה במצוה זו ולפ"ז יובן סברת הר"ן דהתם כיון שמחנך את התינוק הרי דניח"ל מצות שופר דהרי לתינוק מחנך במצות שופר וכ"ש בעצמו וא"כ החינוך ראי' שרוצה במצות שופר ולפמ"ש הוי כאילו איכא כונה שלא לצאת ולסברת הר"י לא יצא ומובן דעת הר"ן ומיושב ג"כ קו' הט"א עש"ה.

ולפ"ז ג"כ יתו' מה שהק' לי ח"א לפי סברת הר"ן למה הביאו ראי' בגמ' בקורא ק"ש דמוכח דמצ"כ דלמא אצ"כ ובק"ש שאני דהא קעביד מצוה דת"ת בלא"ה ולס' הר"ן גרע, (ואעפ"י שיש ליישב בלא"ה ולק"מ מ"מ לפי דברי ג"כ מיושב היטב) ולפמ"ש ניחא דהתם ע"י החינוך נראה שרוצה במצות שופר אבל הכא ע"י מה שרוצה במצות ת"ת אינו ראי' דרוצה במצות ק"ש וא"כ מה שאינו מתכוין עתה לצאת נראה דלא איכפת לי' המצות ק"ש ולפי' יצא וכן במטבל בחזרת ג"כ הק' קו' זו וגם התם מתו' אמנם בכל לעבור נימא דבעי' כונה דודאי לא ניח"ל לעבור וכקו' הט"א ואפשר לע"ד לחלק ולומר דדוקא בלצאת מהני כונה להיפך אבל י"ל דל"מ הכונה להיפך דהנה לפמ"ש הטעם דמאצ"כ הוא משום דהקפידה התורה שתעשה המעשה ולפי' ל"ב כונה משום דהקפידה התורה שלא תעשה המעשה ואפי' אינו מכוין מ"מ המעשה נעשה אמנם יש חילוק בין לצאת ולעבור דבלצאת אם מכוין שלא לצאת אמרי' דבכה"ג לא פטרתו התורה ולא יצא אפי' נעשה המעשה אבל בלעבור אפי' מכוין שלא לעבור והא מ"מ הקפידה התורה על המעשה שלא תעשה והמעשה נעשה והאיך נאמר ד"מ בעושה מלאכה בשבת אפי' א"מ לשם איסור מ"מ אסור דהקפידה התורה שלא תעשה המלאכה וה"ה הכא הקפידה התורה שלא תעשה ומאי מהני כונתו להיפך ולפ"ז י"ל דבס"ד באמת ס"ל לרבא דלעבור בעי' כונה כפי קו' הט"א דבכל לעבור הוי כאלו איכא כונה שלא לעבור וכפי סברת הר"י אבל אח"כ חזר בו דס"ל דבלעבור ל"מ כונתו להיפך וגרע טפי מלצאת כמ"ש וא"כ לפי"ז מתו' קו' הט"א דבעירובין ג"כ איירי בלעבור ע"ש.

תוכן העניינים

פקודת אלעזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה