פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן תכא
סעיף וא"ו במור"ם וכן מי שיש לו משרת וכו'. לא ידעתי כיצד יהיה הקיום לפועלים הרי כל בעל הבית יכול לומר חששתי שיגנוב לי ויציאו קודם הזמן אלא דראיתי להרב מאמר קדשין שכתב דדוקא היכא שיש אומדנא שיגנוב והאומדנא נראה שהיא כמ"ש הרב שבות יעקב הביאו הרב פת"ש סרל"ב סק"ה דהיינו שכר שפת"ה ואח"כ נודע לו שהיא גנבה יע"ש:
ש"ע סי"ג במור"ם וכן הוא לענין גדופין וביושין המתחיל פורע הקנס וכו'. פשט דברי מור"ם שבא להשוות חרופין וגדופין להכאות וחבלות נראה דכוונתו לומר דכמו דבהכאה היכא שלא היה יכול להציל עצמו בפחות מזה חייב במותר הכי נמי בחרופין וגדופין ואע"ג דלא שייך ביהו לומר אם היה יכול להציל כמו בהכאה מ"מ הא דהשני פטור דוקא שלא חרפו וגדפו יותר מהחרוף והגידוף שאמר לו הראשון אבל אם חרפו יותר משלם במותר זהו מה שנראה לפרש משמעות מור"ם מלשונו שסיים על דברי הש"ע וכתב וכן אך עיין להרב בני חי"י בס' זה שדחה פירוש' וכתב ז"ל ולכווין הנכון שכוונת הרב בע"ל המפ"ה דכי היכי דבחלה היכא דהוא להציל את עצמו פטור אף בחרופין וגדופין בכל אופן פטור אף שחרפו וגידפו של זה גדול משל זה מטעם כי יחם לבבו וכן יש לפרש בהגה"ה דה"ק אם שנינו במשנה דמשלמים המותר היינו דוקא בהכאה והכאה חבלה וחבלה אבל אם הראשון הכה והשני חריפו וגדיפו אף שיהיה זה הבושת של שם רע יותר מבושת של חבלה פטור שאין אדם עומד על צערו שנאמר כי יחם לבבו וכמו שכתב רש"ל בפרק החובל סמ"ב וכן מוכח מהגהות מרדכי שנדפס בקראקא בהגהו"ת מור"ם מטיקטין זלה"ה ויהיה פירוש הגמרא כך על דברי חבלות וגדופין כלומר שניהם כאחד שזה הכה וזה חירף המתחיל פורע הקנס לבדו דלא שייך לומר פורע הקנס אלא במשלם כפועל אבל כאן הכוונה לומר שהשני פטור משום כי יחם לבבו כלומר מ"ש שהראשון פורע הקנס הכוונה לומר שהשני פטור כשחריפו של זה יותר מחבלה של אחר וציהו יש צד ששייך לומר הראשון פורע הקנס לבדו והוא כשחריפו כשהחבלה של זה יותר מחרופו של זה וזהו שאמר הראשון פורע הקנס לבדו כלומר אם חבלתו מרובה מבושתו של זה ואיך שיהיה דוקא בחבלה משלם במותר ולא בחירופין וגדופין וכן דעת מהראנ"ח בח"א ס"ן וקי"א ובח"ב ע"ז וצ"ב דלא נאמר משלמים במותר אלא בחבלה לא בחרופין וגדופין והביא שם כמה רבוואתא דסברי הכי וכן כתב הרב מהרימ"ט בחיור"ד סר"ט ומהר"ש יונה בתשובה סכ"א ורש"ל בפרק החובל ע"כ לשון הרב בני חיי עיין עליו ודו"ק:
ש"ע סי"ד שנים שחבלו וכו' ומשלשין בניהם וכו' לשון זה של משלשין הוא לשון המשנה בפ"ק דמכות ד"ה ע"א ופירשה רש"י שם ד"ג ע"א דפירוש משלשין היינו הב"ד להוו שליש ביניהם לומר כמו מגיע לכל אחד מה לשלם גם פירשו עוד לשון משלשין היינו אם היו שלשה משלשין ואם ארבעה מרבעין יע"ש: