אור ברסלב
פעמוני זהב סימן תכ

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן תכ

סימן תיח

ש"ע ס"א והמרים ידו על חבירו אפע"פ שלא הכהו נקרא רשע ע"ך. ע"ש לעיל סל"ד ס"ד ששם פסק מור"ם דהוי פסול לעדות יע"ש. ובאמת בזמנינו זה לא ראינו דייני ישראל נזהרים לפסול זה לעדות והוא ודאי לפי מה שראיתי מליץ טוב על זה הרב מאמר קדשין בסל"ד ז"ל המגביה ידו על חבירו פסול לעדות ולשבועה עד שישוב מרשעתו ויקבל עליו דין אפילו לא תבע זה אלא אחר ותמיה לי מאד שלא ראיתי נוהגים כן בזמנינו ואפשר דבזמן הזה אין יכולין להעמיד הדין על תלו כמו שכתב הסמ"ע גבי חרמות בס"ה בזה הלשון אבל המועיל בחרמות תקנות הקהלות אין לפסול לעדות דאל"ך לא יוכשר אחד מאלף הכא נמי דלא יוכשר אחד מאלף מעון זה בעה"ר ואף על פי כן מי שיש לו כח ליסר הרשעים העושים כן עכ"פ בעונש שלא יקבל עדותן ולא עשה. עתיד ליתן הדין עכ"ל הרב הנז' המליץ יושר וק"ל:

סעיף ל"ח ש"ע רקק בחבירו או שביישו וכו' וי"א שמנדין וכו' עיין להרב מש"ה מערכת ב' או"ח שכתב וז"ל בושת פלוגתא דרבוואתה במבייש חבירו בדברים אי בר עונשין הוא או לא כמ"ש בש"ע סת"ך וכתב כנה"ג ז"ל בהגה"ט משם מהר"ש יונה ז"ל דדוקא כי ירבון שני אנשים אומנם הנשים כי זה דרכם לחריף ולגדיף בדברי הבל וכזב ואין דבריהם מעלים ולא מורדים הניחו הדברים ע"פ הדין דהמבייש את חבירו בדברים פטור ומסיים בה דמן הטעם האמור אפילו ביישה לאיש וסיים הרב מש"ה מדידיה ואמר ואנן בדידן מנהגינו להחרימה בשכינותיה שלא לדבר עמה ואם היא עומדת במרדה לעשות כדבר הרע הזה חובשין אותה במקום אשר הנשים אסורן למען יווסרון כדת מה לעשות לא שנה אשה עם רעותה כ"ש עם איש. סופא דמילתא בהני אין לדיין אלא מה שעניו רואות ולפי המבייש והמתבייש ולשעתו ולמקומו ובלבד שיכווין לבו לשמים ועיין בתשב"ץ ח"ב סר"ד ע"ש אלה היו דברי הרב מש"ה אמת ועיין לקמן בסמ"ע סתכ"א ס"ק ז"ך דלדעת מהר"ם הושוואה אשה לאיש יע"ש אך יכולני לומר דהתם בבזיון שעשתה מעשים בידים איירי ולא בדברים ולא פליג מהר"ם על מהר"ש יונה הנז"ל וק"ל:

סמ"ע ס"ק מ"ח וע"ל סס"א וגם המחבר סתם וכתב שם כן בס"ו וכאן תנו בשם י"א וכבר כתבתי כמה פעמים דאין הוכחה מלשון י"א דפלוגתא היא אלא דבמקום דמצא שיחיד כתב כן ואינו מפורסם בשאר פוסקים רגיל המחבר ומור"ם לכותבו בלשון י"א עכ"ל. לכאורה יש לתמוה דהואיל והיא סברא יחידאה מביאה בשם י"א א"ך למה לעיל בס"א ס"ו כתבה בסתם הו"ל גם שם לכותבה בשם י"א אלא דאפשר לתרץ ולומר דהואיל ועקר דינים אלו הם בסימן זה לכך לא נחית לגלוי שהיא סברא יחידאה אלא במקום עקר הדינים דידהו וזה מסתייע נמי מדברי מור"ם שכאן הגי"ה וכתב וי"א דמכין אותו מכת מרדות ולעיל בס"א לא הגי"ה לכתוב סברת י"א אלו אלא כתב שם ז"ל. ועיין בסו"ס ת"י וכו' דכוונתו לומר דשם כתבתי סברת המרדכי בשם י"א דדוקא מכין אותו מכת מרדות וכוונתו לומר דשם במקום עקר דינים אלו שם כתבתי סברת החולקים לא כן כאן בס"א אינו עקר מקומו זהו מה שנראה ליישב כעת:

שוב ראיתי להרב בנ"י חי"י בסימן זה הגה"ט שכתב משם כנה"ג דמור"ם שכתב י"א דמכין אותו מכת מרדות לאו לחלוק על דברי מר"ן שכתב משם רבינו שרירא גאון אתא אלא דמור"ם קשתיה למה מר"ן כתב דין זה דמנדין אותו בשם י"א לזה כתב איהו דיש אומרים דמכין אותו מכת מרדות וכו' וא"כ הואל והדבר הוא במחלוקת שנוי לכך מר"ן לא כתבו בסתם אבל בעקר הדין מודה מור"ם למר"ן ולא בא מור"ם אלא לתרץ הקושייא על מר"ן דכתב בשם י"א ונסתייע לזה מדלא מצינו מור"ם הגי"ה לעיל בס"א ש"מ דאזיל ומודה לסברת מר"ן דס"א יע"ש וזה שלא כדברי הסמ"ע וכמ"ש איהו עצמו בדבריו דזה שלא כדברי הסמ"ע יע"ש בסוף דבריו שהניח הדבר בספק אם מור"ם לחלוק אתא או לתרץ הקושייא כמש"ל יע"ש ואנן בדידן הואיל ובתר מר"ן גרירי לא נפקא מינה לדינא הואיל ומר"ן כבר סתם בס"א וגם בס' זה לא הביא כי אם סברת רבינו שרירא בודאי הכי נקטינן ותו לא מדי וק"ל:

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה