אור ברסלב
פעמוני זהב סימן שח

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן שח

סימן שז

ס"א מור"ם י"א דוקא לכתחילה וכו' ויש חולקין וכו' ולכ"ע אם מנהג וכו'. לכאורה נראה דיש להסתפק בדין זה היכי לדיינו דייני בהאי דינא דהגם דקי"ל דלעולם נקטינן כי"א בתרא וא"כ נראה לכאורה דיש לנו לפסוק כאן כדעת היש חולקין שהביא מור"ם באחרונה אלא דיש לנו להסתפק הואיל ומור"ם כאן אחר שהביא סברת י"א בתרא הוסיף לכתוב ולכ"ע אם מנהג להתייקר וכו'. א"כ מחזי דדעתו נוטה אדרבא לפסוק כי"א קמא ועל זה ספיקה נקיט ואתי:

אך באמת בודאי דאין לנו לפסוק בזה אלא כהכרעת הש"ך כאן בסק"א שמכח קושייתו על מור"ם הוכרח להכריע דכאן דבר מר"ן ומור"ם בדאמר השוכיר להשכיר לו לרכיבת איש והואיל והמשכיר לא קפד להתנות פטור אבל אם המשכיר הוא שאמר שהוא משכיר לו לאיש היינו דינא דמר"ן דס' ס"ט ס"ג דחייב וחלוק זה של הש"ך כך מוכח מדברי הסמ"ע ג"כ כאן סק"ג דכך הוא ג"כ מפרש דברי הש"ע דמיירי בשוכר הוא דאמר לרכיבת איש ולא במשכיר דכך פירש בסק"ג וכתב ז"ל אינו חייב לשלמו וכו' אע"ג דזה השוכר אמ"ל שירכוב עליה איש וכו' הרי לך דגם הוא מפרש בדיוק דדוקא באומר שוכר מיירי כמו שמוכח מדבריו יע"ש. וכן חזר ופירש שיחותיו ג"כ בסקי"א ששם חלק בפירוש בין שאמר שוכר לאמר משכיר יע"ש וא"כ איכא דגם מור"ם לזה נתכוון כאן אחר שהביא י"א וי"א חזר וכתב ולכ"ע אם מנהג וכו' נימא דגם הוא כוונתו לחזור ולהכריע כאן כדעת י"א קמא הואיל ובכאן באמר שוכר איירי:

ומה גם הואיל ומצינו למר"ן בב"י בסוף סימן זה הביא סברת תלמידי רשב"א דמחלקי בין אמר שוכר לאמר משכיר ואיהו ז"ל הכריע כוותיהו אין לנו לזוז כלל מדבריו וכמו שהביא הרב ויאמר יצחק זלה"ה בלקוטיו משם אשלי רברבי אשר אנחנו שותים בצמא את דבריהם שכתבו דכך קבלנו עלינו דאזלינן בתר הכרעת מר"ן בב"י אף על הדבר שהכריע כן בב"י אפילו לא ערכו על השולחן מדבריו לא נזוז מהכרעתו בב"י או בש"ע יע"ש בלקוטיו בספרו דר"ט ע"ב וכן ג"כ ראיתי להרב שד"ה האר"ץ שכתב כן יעו"ש בספרו וא"כ הואיל והרב"י בביתו הנאמן הכריע דבמקום דאמר שוכר פטור כוותיה נקטינן אפילו אי הוה מור"ם פוסק בפשיטות כדעת הי"ח כאן עכ"ז הואיל ומר"ן בב"י לא כן היא דעתו בתר הרב"י אזלינן הואל וקבלת רבותינו היתה על הש"ע וב"י דשקולים הם ושניהם שוים לטובה ודאי כמו דאזלינן בהכרעתו בש"ע נגד מור"ם הוא הדין דאזלינן בהכרעתו בב"י אפילו נגד מור"ם ופשוט מכ"ש בכאן דנראה דגם מור"ם עצמו הגם שהביא סברת יא' וי"ח הואל וחזר והוסיף ולכולי עלמא וכו' ברור דלא היתה כוונתו אלא להכריע כי"א קמא כמו שכתבנו וא"ך הכי נקטינן והגם שראיתי כאן להטו"ז שכתב ז"ל ויש חולקין נראה דכן קי"ל וכן משמע פסק המחבר בס"ה. בהוסיף על משאו ע"ך אין מדבריו סתירה למ"ש שהרי תשובתו בצדו במה שכתב מנ"ר ז"ל דכן פסק המחבר בסעיף הא' וכו' הרי המדמה דין זה דס"א לדינא דס"ה ומצינו להסמ"ע סקי"א דפירש דברי מר"ן שם דבהתנא משכיר איירי וא"כ יש לומר דגם הטו"ז כך מפרש דברי הש"ע כאן דס"א דבהתנא משכיר איירי ואז דעתו שוה גם הוא ז"ל לכל מאי דכתיבנא ופשוט וק"ל:

ש"ע ס"ג השוכר את החמור וכו' וכן יש לבעל החמור להניח עליה תבן ושעורים יתר על כן השוכר מעכב וכו'. לכאורה נראה מזה הואיל והשוכר מעכב מחזי דמזונות הבהמה לאו על השוכר רמי אלא על המשכיר והאמת לא כן הוא וכמו שתראה בפסק הש"ע ס' של"ח ס"ד ומדברי הסמ"ע שם דמשם באירה דמזונות על השוכר וכן נראה מדברי מר"ן סש"י ס"ד ומדברי הסמ"ע שם יע"ש. אלא נראה דכאן ג"כ איכא למימר הגם דהמזונות הם על השוכר יכול השוכר לומר למשכיר אין רציני להכביד על הבהמה אלא עליך מוטל לקנות מכל מלון ומלון ועלי לשלם במטבא או יש לומר דכאן איירי במקום שיש מנהג דהמשכר נותן המזונות או בדהתנו ביניהם ודו"ק:

סעיף זיי"ן מור"ם הלוקח חמורו וכו' הוי כשואל והוי גזלן ע"ך. ולענין אם צריך לשלם שכר החמור הרי שם בסימן שס"ג ס"ג נתבאר דינו דאם לא פחיתה פחת שאינו חוזר אומר הרי שלך לפניך ואם פחתה פחת שאינו חוזר הרי שם מבואר דיני כדין התוקף ספינתו עיין בטור שכתב ספינה או מטלט' וגם החמור כוותייהו דדינו הוא הואל ולא קיימא לאגרא וירד שלא ברשות דהדין הוא שישלם לו הפחת אך בנדו"ד הואל וירד אדעתא לשלם שכר החמור אפילו הוא אינו קיים לאגרא יש לצדד שאפילו לא פחתו צריך לשלם וכמ"ש בס' שס"ג ס"ח יע"ש וק"ל:

שם ואם החמור עומד לשכור וכו' לא גזלן וכו' בזה ג"כ הדר דינו כדין ספינה האמור בס' שס"ג ס"ג דאם נפחת משלם פחת אם ירצה בעל החמור או אם ירצה יקבל שכרו ואם לא נפחת פשוט דישלם לו ג"כ שכרו דהואל ולא מקרי גזלן מכ"ש אתי מדין חצר דקיימא לאגרא שאינה נגזלת ופסק שם הש"ע בס"ו דאפי' הוא גברא דלא עביד למיגר חייב ליתן שכר מכ"ש זה דעביד למיגר ודו"ק:

שם ומיהו אם מיחו בני ביתו וכו' בזה הדר דינו ג"כ לענין שכירות לדין הגוזל בהמה בסימן שס"ג ס"ג ולדין התוקף ספינתו האמור שם יע"ש:

ולא דמי התוקף עבדו האמור שם בס' שס"ג ס"ג דאם בטלו ממלאכתו משלם לו שכרו יע"ש דשאני עבד הואל ודין קרקע יש לו כמ"ש בס"א ובסמ"ע סק"ג יע"ש א"כ לא יוצדק בו גזל והוי כדר בחצר חבירו דקיימא לאגרא דפסק שם ס"ו לא כן חמור דדינו כמטלטלין אומר לו הרי שלך לפניך אך הואל וירד אדעתא לשלם השכירות כבר מלתי אמורה דיש לצדד לחייבו בשכירות כמש"ל ודו"ק:

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה