פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן רמח
ש"ך סק"ג הבריא שנתן והוא הדין בש"מ וכו'. כוונתו לומר דאפילו המקבל הוא יורש זכה השני אם אמר לראשון יזכה מהיום ואחריו וכו' והגם דשם במור"ם איירי באמר יזכה השני מהיום עיין להרב פתחי תשובה שתמה תמיהא זו ועכ"ז כתב דהדין הוא כמ"ש הרב כאן וק"ל:
סמ"ע סק"ז לפיכך וכו'. ומלשונו משמע דלא ס"ל כתרוץ ראשון דהר"ן וכו'. לאו כוונת הסמ"ע לומר דלא ס"ל כתרוץ ראשון אבל סבירה ליה כתרוץ שני זה לא יתכן. דהא באומר תנו שקל בכל שבת אמר דצריך לומר ולא משום ירושה וכו' אלא כוונת הסמ"ע הואיל וראה בדברי הרב"י שכתב דהרמב"ם יש לו שני תרוצים התירוץ דבאומר לאו משום ירושה וכו' וגם תרוצו של הר"ן דנתן ביד שליש לכן כתב כאן הסמ"ע דמלשון הש"ע כאן נראה דמר"ן חזר בו ממה שכתב בב"י דהרמב"ם ס"ל גם הוא דבנתן ביד שליש אין צריך לומר לאו משום ירושה אבל תרוץ שני דהרי אליבא דהרמב"ם אפילו לדעת הרב"י לא נראה לו וזה מוסכם אפילו לדעת הש"ך כאן סק"ה דגריס בדברי מר"ן לפיכך אם נתן מעות ביד שליש או אמר תנו וכו' דמדבריו מוכח דפליג על הסמ"ע דלפי גרסא זו נראה דהש"ע ס"ל כמו שכתב בביתו הנאמן דהרמב"ם ס"ל כתרוץ ראשון דהר"ן ג"כ עכ"פ בתרוץ השני דהר"ן לכ"ע אליבא דהרמב"ם לא נראה ודו"ק:
ש"ע ס"ד בד"א כשמכר הראשון או נתן לאחרים וכו' עיין בס' תוש"י סימן ס"ג יע"ש:
ש"ע ס"ט האומר נכסי לאמי ואחריה ליורשיה וכו' נלע"ד דצריך לקרות ואחריה ליורשי וכו'. דאל"כ לא יתיישב הלשון שכתב אח"כ והיה לו בת וכו'. והגם דבספרים ישנים כתוב בהן והיה לה בת וכו'. הרי בספרים חדשים כתוב והיה לו וכו' גם לא יתיישב מה שכתוב בכל הספרים בחיי אם אביה וכו' גם מה שכתב אח"כ והרי הם של בתו מעכשיו וכו' על כן נראה להגיה ולגרוס ואחריה ליורשי ואזי עולה כל הלשון כהוגין וכן מוכח נמי מדברי הסמ"ע סקכ"ו וכן היא גרסת הרמב"ם ולא כתבתי זה אלא משום דראיתי להש"ך סק"ז שכתב ליורשיה גרסינן וכן הוא בהרמב"ם ועיין במ"מ דאל"כ תקשה אמ"ש מור"ם בהג"ה וכמ"ש הסמ"ע סקכ"ד ולפ"ז בחיי אם אביה אינו מובן וצ"ל בחיי אמה ואין בידי להגיה הספרים עכ"ל. והנה פירוש הרב הש"ך הוא דרצה לומר ליורשיה ולא ליורשי דאל"כ תקשה על מור"ם והקושייא שיש להקשות על מור"ם היא למה כתב דין זה לעיל בהג"ה דס"ז הו"ל לקבוע דבריו על דברי כאן דס"ט והיא קושיית הסמ"ע בסקכ"ו ועל זה הוצרך לגרוס ליורשיה ולא תקשה קושיית הסמ"ע הנז' ומה שכתב הש"ך דכן היא הגירסא בהרמב"ם אפשר כך היתה הגירסה בהרמב"ם שלפנינו אבל בהרמב"ם שלפנינו ראיתי דגירסתו היא ואחריה ליורשי וכו' ודו"ק. כל זה כתבתי קודם שבא לידי ספר קצות החשן וספר נתיבות המשפט שאח"ז ראיתי להם דרך אחרת ע"ע ודו"ק:
ש"ע סי"ג הנותן לחבירו כל נכסיו מטלטל' אגב מקרקעי וכו'. עיין להש"ך מה שהקשה ומה שיישב ועיין הרב מאמר קדישין ומאי דתמיהא לי הוא דבשכיב מרע היאך יוצדק מטלט' אג"ק תפוק לך בלא אגב קנה הואיל וכל דבר כתיבה הוי ככתוב ודבר דצריך טלטול הוי כמסור ולמאי הוצרך השכ"מ לאגב ואולי דהאי אגב אפשר דהוו פירושה כלומר מטלטלי עם מקרקעי ולאו בדקדוק נקט אגב דבלאו הכי דברי השכ"מ ככתובין וכמסורין דמו גם איכא למימר דלא נקט אגב בשכ"מ אלא אגב דבעי למתני דין הבריא וכו' ועיין בטור דהתחיל עקר הדין בבריא יע"ש וק"ל. ועיין מ"ש לקמן בס' ר"נ סי"ז יע"ש ודו"ק: