אור ברסלב
פעמוני זהב סימן רמה

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן רמה

סימן רמג

ש"ע ס"א במור"ם אבל אם אמר נתתי לשון הודאה יש אומרים דקנה ע"כ הנה ידוע דהג"ה זו היא מדברי הר"ן הביאו הרב"י יע"ש וראיתי להרב פת"ש בסימן זה שכתב וז"ל עיין בתשובת הר"מ מרטבורג חח"מ ס"ח שעמד על דברי הרמ"א ז"ל דכאן כתב י"א דקנה ובס' ס"ו עמ"ש המחבר שטר שכתוב בו מחמת שנתתי וכו' וטוען שלא היה ברשותו וכו' כתב הרמ"א ז"ל מיהו כל זה לסברת הרי"ף אבל רבים חולקים ע"ז וס"ל דכל האומר נתתי לפלוני כו"ך הודאה הוי והודאת בע"ד כמאה עדים ובסי' קצ"א ס"ג כתב המחבר שטרי דידן שטרי קנין הם פירש בסמ"ע אף דכתב מכרתי ונתתי לשון עבר מ"מ מקנה עכשיו וגם בקרא מצינו נתתי כסף השדה והרמ"א לא הגי"ה שם כלום דלדעת החולקים הוי לשון הודאה ושטר ראיה הוא כל זמן דלא ידעינן שמקנה לו עכשיו ויצא לחלק וכתב נלע"ד ברור דאף החולקים על הר"ן בלשון נתתי לאו דס"ל דלשון נתתי לאו לשון הודאה הוא אלא דס"ל דמשמע לשון הודאה וגם לשון קנייה משום דמצינו בקרא נתתי כסף השדה וכלל גדול אמרו הממע"ה א"כ כל זה בטענת ע"פ אבל כשמוצא שטר על חבירו אף דאמרינן בו ג"כ בכל לשון מסופק המע"ה אבל היכא דנתבטל השטר לגמרי אמרינן יד בעל השטר על העליונה כמבואר בש"ע סמ"ב ס"ט ובזה עולין פסקי רמ"א כהוגין ובס' ס' איירי בשטר ואי נימא דלא הוי לשון הודאה יתבטל השטר ובס' רמ"ה איירי בעל פה כתב י"א והוא דעת הר"ן וכו' עכל"ה ואני הפעוט לא ירדתי לסוף דעתו בזה חדא במאי דכתב דהחולקין על הר"ן לאוד ס"ל דנתתי אינו לשון הודאה אלא דמשמע לשון הודאה וגם לשון קנין כדמשמע מהקרא וכו' א"ך לפי דבריו אלה משמע דלהר"ן לשון נתתי דוקא הוי לשון הודאה ולא לשון קנין א"ך מה יענה הר"ן לפי דעתו בקרא דכתב נתתי כסף השדה דאיירי בלשון קנין ולא הודאה:

גם יש לי לדקדק עליו דלפי דבריו דכתב דהחולקין על הר"ן ס"ל דנתתי משמע הודאה וקנין ובמקום שלא יתבטל השטר דיינין ליה להודאה וכו' א"ך תקשה ליה הרי החולקים הוא הרי"ף וסיעת מרחמוהי דהא לא מצינו חולקים אחרים כדי לומר דשלשה חולקים בדבר דהיינו להרי"ף לא הוי אלא לשון קנין ולהר"ן לא הוי אלא לשון הודאה והחולקים ס"ל דמשמע לשון הודאה ולשון קנין זה לא מצינו דיש חולקים אחרים דס"ל סברא זאת השלשית וא"ך החולקים על הר"ן הם הרי"ף ולפי דבריו דס"ל דהחולקים ס"ל דבמקום שטרא דיינין ליה להודאה כדי שלא יתבטל השטר א"ך תקשה להרי"ף היאך פסק שם באומר מחמת שנתתי וכו' דבטל השטר כמ"ש מר"ן שם בס"ס ס"ו והוא תמוה על כן נלע"ד דאין כאן קושייא והעקר הוא דמחלוקית הרי"ף והרבה פוסקים שהביא מור"ם בס' סס"י היינו דוקא אם כתוב בשטר לשון נתתי סתם דלסברת הרי"ף ס"ל דנתתי סתם דיינין ליה לשון קנין ולא לשון הודאה וקרא מסייע ליה והחולקים דהקרא לא איירי אלא בידעינן ליה דבא להקנות עכשיו ואמר נתתי הוי לשון קנין אבל נתתי הכתוב בשטר סתם דיינין ליה להודאה והר"ן איירי באומר נתתי ולא היו דברים סתומים אלא ידעינן ליה דללשון הודאה אכוון בזה ס"ל הר"ן דאפילו בדבורא בעלמא מהני וזה מדוקדק מדברי הר"ן עצמו שהביא מור"ם שכתב וז"ל אבל אם אמר נתתי בלשון הודאה י"א דקנה ע"ך למה הוצרך לומר אם אמר בלשון הודאה לא הול"ל אבל אם אמר נתתי סתם י"א דקנה ואנא ידענא דהטעם הוא משום דס"ל נתתי הוי לשון הודאה אלא בודאי דהר"ן צריך לדעת דכוונתו היא להודאה אכווין בזה איירי וס"ל אפילו בע"ף מהני ואל תקשה אם כוונת הרן כך היא דבידעינן בברור דלשם מתנה אכווין תקשה פשיטה. זה אינו דהוצרך להשמיענו דין זה כדי שלא תטעה לומר דצריך לדעת כיצד נתן. על זה כתב דבהודאתו סגי דכן מצינו לרבינו הטור סי"ד וז"ל ומי שהעיד על עצמו שנתן אין בודקין אחריו כיצד נתן יע"ש וא"ך גם הר"ן כאן לזה נתכוון:

והשתא יבוא על נכון דשם בסימן ס' איירי בהוציא שטר בלשון נתתי סתם ולא ידעינן אם היה דרך קנין או הודאה בזה נכנס במחלוקית דלדעת הרי"ף והיא סברת מר"ן ס"ל דהוי לשון קנין וכו' ומור"ם הביא דהרבה פוסקים ס"ל דהוי דרך הודאה על כן לא יוצדק להביא שם סברת הר"ן אבל בכאן ס' רמ"ה איירי בידעינן דלשם קנין הוא בא ופסק דנתתי הוא לשון קנין כסברת הרי"ף וגם הרבה פוסקים שהביא מור"ם בס"ס גם הם מודו דאם ידעינן ליה דבא להקנות לו בלשון נתתי בודאי דהוי קנין כלישנא דקרא כדאמרן דלא פליגי דהוא לשון הודאה אלא בסתם ועל כן לא שייך להביא כאן סברת אותם הרבה פוסקים אבל סברת הר"ן הוצרך להביא אותם אגב שהביא דאם בא לומר לו נתתי כדי להקנות לו עכשיו בדבורא לא מהני על זה סיים לסברת הר"ן דאם בא לומר אותה בלשון הודאה ובידעינן דלשם הודאה אכוון בזה מהני אפילו בדבורא בעלמא ואיכא למימר דסברת הר"ן אפילו הרי"ף יודה בה ומכ"ש שאר פוסקים ומההיא דס' קצ"ג לא קשה מידי דהתם איירי בידעינן ליה שבא להקנותו על כן אמרינן דהגם דהשטר הוא בלשון עבר מהני וכו"ע יודו דהוי לשון קנין הואיל וידעינן ליה דלקנייה נתכוון ומקרא מלא הוא ואם שגיתי אתי תלין והגם דמור"ם כאן הביא סברת הר"ן בלשון י"א לאו משום שיש חולקים עליו אלא משום דסברא. יחידאה היא ולא הזכירוה הפוסקים בפירוש הביאה בלשון י"א כאורחיה דמר"ן ומור"ם בכל מקום ודו"ק:

ש"ע ס"ז בקבל מתנה וכו' עיין מש"ל בס' קמ"ז ס"י והוכחתי דמיירי כאן אפילו בהחזיק שלש שנים איירי יע"ש:

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה