אור ברסלב
פעמוני זהב סימן רמג

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן רמג

סימן רמב

ש"ע סעיף יו"ד ואפילו קנו מידו על השטר וכו'. קנין דברים הוא ע"כ זה מצאתי באמתחתי שכתבתי זה כמה דלכאורה יש להקשות על זה ממ"ש מר"ן בס' קל"א סי"א דכתב שם וז"ל ראובן קנה שדה משמעון וכתב לו שטר ואמר לו שיכתוב שטר גם על אשתו ולא היתה שם ונתערב לוי בשבילו שלכשתבוא שתעשה לו שטר עליה וכשבאה ולא רצתה חייב לוי להחזיר לראובן מעותיו ע"כ ועל זה קשה לי הרי גם לגבי לוי הוי קנין דברים ומפני מה נשתעבד לוי לשלם ואין לומר דשם בס' קל"א מיירי בשעת הקנין ואדעתא דהכי קנה ראובן לא כן ההיא דס' רמ"ג דזה אינו דהא גם שם מלשון מר"ן מוכח דבשעת קנין קא מיירי:

גם אין לומר דכאן מיירי במתנה ובס' קל"א איירי במכר שהרי דברי הטור כאן בסי"ד והביאו ג"כ הסמ"ע סקי"ט בפירוש דגם במכר קא מיירי וכדמסיים שם הסמ"ע משם הטור וז"ל שכבר נשתעבדו לו נכסיו משעת מכירה הילכך אין תקנה שלא יוכל לחזור בו עד שיבוא השטר ליד המקבל המתנה ע"כ הרי דמר"ן איירי אפילו בלוקח ומוכר ואין לחלק ולומר דהתם בס' קל"א איירי בערב דוקא הוא דנשתעבד לא כן כאן דקא מיירי במוכר גופיה הוא דנתחייב דזה אינו דאם המוכר לגביה מחשיב זה לקנין דברים גם לערב מחשיב קד"ב ובמאי ישתעבד דהא קי"ל היכא שלא נשתעבד הלוה לא נשתעבד הערב מההיא דסי' מ"ט בערב לשני יוסף ן' שמעון וא"כ הואיל ולא נשתעבד המוכר מדין קד"ב גם הערב לא נשתעבד:

ואין לדמות זה לההיא ד"ס קכ"ט למ"ש מור"ם בהג"ה ס"ח במי ששאל חפץ מחבירו ואמר לו אם לא אחזירנו לך לזמן פלוני אתן לך דמים כו"כ ופלוני ערב בעד הדמים אע"פ שלגבי השואל הוי אסמכתא הערב חייב ע"כ חדא ההיא דמור"ם היא הפך דברי מר"ן שהרי בס' קל"א סי"ב כתב מר"ן דין דערב דגופו לא נשתעבד וסיים עליו מור"ם וכתב וז"ל וי"א דאין בערבות אסמכתא ונשתעבד ערב גופו. ועיין לעיל סקכ"ט ס"ח עכ"ל. הרי מכאן מוכח דדמי זה דערב לההיא דס' קכ"ט וממילא נשמע מכאן דמר"ן דס"ל כאן דערב הגוף לא נשתעבד גם שם שבודאי לא נשתעבד ופליג על מור"ם:

אלא אפילו לסברת הסמ"ע ד"ס קל"א סקכ"ד דרצה לומר דאפילו מאן דס"ל דערב הגוף לא משתעבד מודה בההיא דשאל חפץ דס' קכ"ט ס"ח וממילא נשמע דמר"ן מודה באותו דין ואפילו לא נשתעבד הלוה נשתעבד הערב בכאן יש לחלק דבשלמא התם הואל ואין שם שום דבר המעכב חיוב הערב זולת האסמכתא יש לדון ולומר דהערב חייב דסתם ערב ערבות היא אסמכתא וכמ"ש הסמ"ע סקל"א סקכ"ד והערב לעולם משתעבד אבל בנדון דידן דנגעו בה משום קנין דברים היכן מצינו שהערב משתעבד בקנין דברים וא"כ מה לי מוכר מה לי ערב:

אלא דכל זה הוא אריכות ללא צורך דהן אמת דקנין על השטר הוי קנין דברים אבל עכ"פ ראובן לא קנה הקרקע משמעון אלא אדעתא שאשתו תכתוב לו שטר. הלאו הכי לא יקנה וא"כ עקר ערבותו של לוי הכי הוא שאם תבוא אשת ראובן ולא תעשה לו שטר א"כ מחויב לתת לו מעותיו ולוי ערב בדבר דהא התנה אדעתא שתכתוב לו אשתו שטר הקנייה ואם לא רצתה יכול לחזור בודאי כמ"ש מר"ן כאן בס"ח וא"כ כל עקר ערבונתו לא היה אלא על המעות וק"ל:

ש"ע סי"ב שטר שכתבו בו וכו' עיין בדברי הסמ"ע כאן ועיין בתוש"י ח"ב סל"ה ודו"ק:

ש"ע סי"ד במור"ם ודוקא מיד אחרים אבל לא מרבה או מבעלה אלא במקום דזכייה ע"כ עיין להרב תוש"י בח"ב סנ"א וס"ב ששם פסק דיש לאשה זכייה אפילו במקום דלא זכייה לנפשה דכך ס"ל למר"ן בא"ח הל' ערוב יע"ש באוריך שהוכיח בפשיטות דמור"ם כאן הוא הפך מר"ן ז"ל והגם דמור"ם לא כתב לשון וי"א וכו' עכ"ז ודאי פליג יע"ש דפסק דיכול לזכות על ידי אשתו:

והגם מהריב"ו זלה"ה בס' פ"ב שם מצדד אצדודי לומר דמור"ם לא פליג על מר"ן ויש לפרש דגם בעירוב דוקא במקום דזכייה עכ"פ מסוף דבריו שם נראה דלא פסק הדין כך מכח זה אלא מכח צירוף טעמים אחרים ותמהני על הרב מהריב"ו זלה"ה איך לא זכר שר שם מדברי הרב תוש"י דלא פסק כמור"ם איך לא העלה דבריו על הספר כאורחיה בכל מקום להזכיר דבריו ואולי הואל ומדברי הרב תוש"י נראה דהרב הרמ"ה זלה"ה היה פליג עליו בזה והרב הרמ"ה הוא מעירו של הרב מהריב"ו ז"ל לכך לא רצה להביא משם ראיה וכתב מה שנראה לדעתו הרמתה וק"ל:

בש"ך סק"ה נעשה שליח אבל כותי וכו' עיין במג"א סתמ"ח סק"ד יע"ש. אכן ראיתי בספר אחד כתיבת יד קדמון למי מקדושים כתוב ז"ל בתרומת הדשן משמע אפילו לעכו"ם אין שליחות מ"ב סצ"ו שפסק בפשיטות דעכו"ם לעכו"ם יש שליחות ועיין במהרש"ך ח"א סקי"ד פסק נמי כתרומת הדשן כ"ך בית שמואל ס"ה סק"י י"ד י"ט וק"ל:

ש"ע סי"ט יש מי שאומר שמי שמתחייב לקטן בין בשטר בין בקנין כיון שאין אותו דבר תחת ידו דהקטן אינו זוכה אלא א"כ זכהו ע"י אחר ע"ך מכאן תמיהא לי מילתא דפסק מר"ן זה נראה שהוא סתירא למ"ש מר"ן לעיל בס' ס"א ס"ד וז"ל שטר שכתוב בו שיכול כל המוצאו לגבות בו בלי הרשאה אם אין מנהג בעיר שלא לגבות בו בלא הרשאה תנאו קיים ודוקא שהמוצא היה ילוד בשעת הלואה אבל אם נולד לאחר מכאן לא דלא היה יכול להשתעבד למי שלבל"ע עכ"ל. ועל זה קשה לי דמלשון זה משמע הקפידה היא שיהיה המוצא בעולם בשעת ההלואה ואפילו היה עדיין קטן לא איכפת ותמיהא לי מילתא דהואל ועדיין קטן במאי זכה לפי פסק זה דס' רמ"ג סי"ט דפסק דאינו קונה בין בשטר בין בקנין וכמ"ש הסמ"ע:

ולכאורה עלה על דעתי לחלק ולומר דהכא בס' רמ"ג דכתב דהמתחייב לקטן בין בשטר בין בקנין לא זכה הקטן איירי במקנה בסדורו של קטן והתם בס' ס"א ס"ד דכתב שטר שכתוב בו וכו' איירי בשטר שהיה בו קנין בסדורן של עדים וכחלוקו של הרב מהרי"ט ח"ב סר"ג שכתב דאם זוכה לקטן על ידי עדים שקנו מידו מקרי זכייה שהעדים הם הזוכים לקטן על ידי סודר שקנו מיד הנותן ודברי מהרי"ט אלו הביאם הרב תוש"י סי"א וכתב דכן עשה מעשה מהר"ם בירדוגו והרב יעב"ץ והרב אד"א זלה"ה יע"ש וא"כ גם כאן נימא דפסק זה דס' ס"א ס"ד בזה איירי. אלא דזה דבר רחוק הוא חדא דדברי מר"ן סתומים וחתומים דהיכן רמיזה קנין כלל בדבריו עד שנחלק בין קנין סודר בסודר של עדים או של מלוה:

זאת ועוד אחרת דאם האמת כן הוא דמר"ן בהכי איירי בס' ס"א דהקנה לו בסודר של עדים א"כ קשה על הרב תוש"י שכתבנו דבריו לעיל שמצינו לו שם שכתב דהרבנים הנז"ל עשו מעשה דעדים שקנו מיד הנותן בסדורן דהוו שלוחו וזכה הקטן כי הרבנים הנז' סמכו על תשובת מהרי"ט ז"ל אלה היו דברי הרב תוש"י ז"ל ולפי דברינו אלה למה ליהו להרבנים להרחיק עדיהון להביא מתשובת מהרי"ט ז"ל הרי מר"ן דקי"ל כוותיה גם הוא הכי ס"ל מכח קושיית הני תרי פסקי דינים אלו לפי דברינו הנז"ל אלא בודאי דמדברי מר"ן לא יש כאן שום רמז כלל מזה:

גם דעדיפא מכולהו דלא שייך לומר דברים אלו דהא בכאן בשט"ח קא מיירי שנתחייב לכל מי שמוצא שטר זה וא"כ אפילו אם אמור נאמר דבסודר עדים מה יתן ומה יוסיף דבשלמא כשבא איזה אדם לזכות קרקע או מטלטלים דידיה לקטן אזי אמרינן דבסודר הקטן אינו קונה הואיל וקטן לאו בר זכייה הוא עד דמטי לידיה ובסודר של עדים שנותנים הם למקנה אזי כאלו הם זיכו אותו למקנה כדי שיזכו הם לקטן באותו קרקע או מטלטלים והוה המקנה הזה כאלו זיכה לקטן על ידי אדם גדול דהעדים הם הזוכים בעבורו אבל בכאן שמתחייב במעות לכל מי שמוצא וכו' אפילו אם יהיה הדבר על ידי סדורן של עדים מה יעלה ומה יוסיף ומה זיכוי עשה על ידן ובמאי זכו בעבורו אי משום שנטל קנין סודר ואגבו זכה לקטן על ידן של עדים הרי אין מטבע נקנה בחליפין כלל אפילו אם יהיו בעיין וכמו דקי"ל כמ"ש בס' ר"ג יע"ש וא"כ במאי זכה קטן אפילו יהיה סודר העדים באמצע הרי אין כאן זכייה על ידם כלל:

גם ראיתי לחלק ולומר דשאני התם דסי' ס"א מהכא דסי' רמ"ג קא מיירי דהמזכה מזכה לקטן לחוד וקטן לאו בר זכייה הוא אבל ההיא דסי' ס"א איירי בכותב שטר שיכול כל המוצאו לגבות בו בלי הרשאה וכו' והכוונה דהואיל ומעקרא נתחייב לוה זה למי שהוא גדול ובכלל דבריו כתב ולכל מי שמוצא שטר זה וכו' אזי אפילו אם יהיה המוצאו עדיין רך בשנים קטן שבקטנים עכ"ז מיגו דחל השעבוד של גדול חל שעבוד הקטן והגם שיש לדקדק על זה מהא דפסק מר"ן בסימן רי"א ס"ג וז"ל אמר ליה קנה נכסי או חפץ פלוני אתה ובהמה זאת או אתה ועובר זה קנה הוא מחצה ע"כ וא"כ יש להקשות דהרי מחזי דמר"ן ס"ל דלא חייל הקנין באגב וא"כ גם כאן נימא דהגם דמתחייב לגדול ולקטן נימא הגם דחל השעבוד אם יוציאו הגדול עכ"ז אינו חל אם יוציאו מי שהיה קטן בשעת החיוב אלא דעל זה יש לחלק ולומר דשאני הכא מההיא דמזכה לאדם ובהמה דהבהמה לעולם לאו בת קנין היא לכך לית לה זכייה ובעובר ג"כ הואיל והוא עדיין לא בא לעולם לא חל קנין אפילו בתורת אגב אבל קטן דבר קנין אלא משום שאינו בר דעת אינו זוכה בידו אלא בעינן אחרים לזכות לו בזה יכולני לומר דזכה בתורת אגב מיגו דחל שעבודו של הלוה הזה להשתעביד למלוה שהיה גדול נשתעבד גם לקטן:

והגם דדין זה מכללי הרא"ש כלל ס"ח יע"ש דשם נתבאר וז"ל שטר שלא נכתב בשם המלוה אלא ששעבד עצמו לכל המוצאו משתעבד וכו'. וא"כ הואיל ושטר זה לא היה כתוב בו כלל שם המלוה היאך יוצדק לשון מיגו דבשלמא אם היה כתוב שם המלוה אמרינן מיגו דנשתעבד לזה נשתעבד לזה אבל היכא דלא היה כתוב כלל שם המלוה והוציאו מי שהיה קטן בשעת החיוב מאן לימא לן דלוה זה נשתעבד מעקרא למי שהיה גדול עד שנאמר על קטן זה מיגו דדילמא מעקרא עקר שעבודו לא היה מעקרא אלא לקטן זה דוקא אך נלע"ד דזה אינו דא"כ הוא דהמשתעבד הזה לא נשתעבד אלא לקטן דוקא למה כתב בשטר הריני מתחייב לכל מי שמוציאו היה לו להתחייב לקטן זה דוקא אלא האמת הוא כלשון השטר דלוה זה נתחייב לכל מי שמוצא שטר זה בין גדול בין קטן ולוה זה ראה וידע מי הוא המלוה למי נתחייב אלא ליפוי כח כדי שכל המוציאו לא יצטרך הרשאה כתב זה לומר דכל מי שמוציאו אליו נתחייב בדמים אלו אבל מעקרא ידע וראה ומיגו דחייל על הגדול חייל על הקטן ותו לא מדי:

ולע"ד נראה דכדברי האלה כן הוא דהא חזה הוות דחלוק זה שמחלק מר"ן בדבריו בס' ס"א וכתב ודוקא שהמוציא היה ילוד בשעת הלואה וכו' הוא מדברי הרשב"א וראיתי להרב"י בס' ס"א שכתב וז"ל וכתב הרשב"א בתשובה הנז"ל מיהו דוקא כשהמוציא היה ילוד כבר בשעת הלואה אבל אם נולד לאחר ההלואה לא דלא היה יכול להשתעבד למי שלא בא לעולם וכך מפורש בסוף פרק דגיטין עכ"ל. והנה במה שכתב וכך מפורש בסוף פרק דגיטין בודאי נתכוון למה דאתמר בגמרא בגיטין דף י"ג ע"ב ז"ל הגמרא שם איתמר נמי אמר שמואל משמיה דלוי מנה לי בידך תנהו לו לפלוני במעמד שלשתן קנה וטעמא מאי אמר אמימר נעשה כאומר לו בשעת מתן מעות משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך אמר ליה רב אשי לאמימר אלא מעתה הקנה לנולדים דלא הוו בשעת מתן מעות הכי נמי דלא קנה ואפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלבל"ע הני מלי לדבר שישנו בעולם אבל לדבר שאינו בעולם לא אלא אמר רב אשי וכו' ופירש"י שם וז"ל לנולדים שזה המקבל נולד לאחר הלואה ע"ך וכוונת הגירסא פשוטה דכוונתו לומר דאי אמרת הטעם דמעמד שלשתן הוא משום דמעקרא כאלו משתעבד לו ולדאתי מחמתיה א"כ יצא לנו הדין דאם זה' הקונה עכשיו במעמד שלשתן היה עדיין לא נולד באותה שעה שהלוה זה מן המלוה א"כ לא קנה דהא עקר טעמא דקנה הנמחה המעות משום דכאלו נתחייב לו מעקרא דהגם דהממחה הוא שהלוהו עכ"ז הוא מעקרא שעבד עצמו להממחה הזה וגם לנמחה ומכח זה מקשה תלמודא דלפי זה לא יקנה הנמחה הזה אם היה עדיין לא נולד בשעת הלואה הואל ובאותה שעה לא היה בעולם אין אדם משתעבד לו כלל דהגם דר"מ ס"ל אדם משתעבד בדבר שלא בא לעולם וכו' וכו' זהו תוכן הגמרא וא"כ מכאן נשמע דלא מקשה הגמרא אלא הקונה לנולדים שלא היו בעולם דון מינה אבל למי שהיה ילוד אפילו היה עדיין קטן עכ"ז קנה הואל והיה בעולם וזהו דינו וחלוקו דהרשב"א איך שיהיה מכאן אתה למד דמוצא דין זה דהמתחייב בשטר לכל מי שמוצאו דבעינן שיהיה המוציא ילוד בשעת הלואה הוא נלמד מדין מעמד שלשתן ושם שם במעמד שלשתן מיירי דנשתעבד לראובן הוי כאלו נשתעבד לו ולכל דאתי מחמתיה וממנו נלמד דין זה מכח קושיית רב אשי דאמר אלא מעתה הקנה לנולדים וכו' א"כ ש"מ דאלולי הקנה לנולדים לא הוה נייד מטעם זה ומדלא קשיתיה אלא הקנה לנולדים ש"מ אבל מי שהיה ילוד בשעת הלואה והיה קטן אין ממנו שום קושייא דבודאי קנה אבל עכ"פ יכולים לומר אמתי קנה דוקא דומייא דמעמד שלושתן דאיירי מניה דההיא השעבוד לגדול ומשום דהוי כאלו אמר ליה לך ולדאתי מחמתך נשתעבד גם לקטן זה ואימא משום מיגו הוא דנשתעבד וא"כ פשוט דגם זה הדין היוציא ממנו דהיינו נשתעבד לכל מי שמוציא שטר זה וכו' הוא משום מיגו דאגב דנשתעבד לגדול נשתעבד לקטן הנולד זהו הנלע"ד:

והגם דראיתי לרבותינו בעלי התוספות שם ד"ה הקנה לנולדים וכו'. שכתבו וז"ל הקנה לנולדים פירוש הקנה לנולדים במעמד שלשתן שלא נולדו עדיין בשעת מתן מעות הכי נמי דלא קנו ולספרים דגרסי הכי נמי דקנו הכי פירושה הקנה לנולדים בקנין בעלמא שלא במעמד שלשתן דלא הוו בשעת הקנין שלא נולדו עדיין הן דקנו דהא במעמד שלשה קנו אפילו נולדו אח"כ עכ"ל. הנה כוונת התוספות רצויה דכוונתם לומר דלפי גרסא זאת השנייה דגרסי הכי נמי דקנו וכו' כוונת רב אשי להקשות אעלמא אמי שנתחייב למי שלא נולד עדיין האיך יקנה דמגמרא זאת הכי משמע מדקאמר דטעמא דמעמד שלשתן הוא משום דמשתעבד למלוה ולדאתי מחמתיה וממילא משמע אפילו לנולדים וא"כ שמע מינה דמי שמתחייב בעלמא לנולדים קנו וזה לא יתכן דהא אפילו ר"מ דאמר אדם מקנה וכו' זהו סגנון התלמוד לפי גרסת זו השנייה ועל זה יש להקשות דמאי מקשה אעלמא היכא דמשתעבד למי שאינו בעולם מההיא דמעמד שלשתן נימא שאני התם במעמד שלשתן למה משתעבד אפילו למי שלבל"ע הוא מטעם מיגו דחייל שעבודא לגדול חייל גם על הקטן לא כן נמי שבא בעלמא להשתעבד למי שלא בא לעולם נימא הואיל ואין כאן מיגו לא חל שעבוד מי שלא בא לעולם ודאי דלית ליהו האי חלוקא דמיגו כלל ומכח זה סברי דתלמודא קא מקשה דמדקאמר ובמעמד שלשתן מהני בנולדים א"כ מהני גם השעבוד למי שבא להשתעבד עצמו למי שלא בא לעולם ועל זה מקשו:

וא"ך אתייא מיבנייא דהני דגרסי הכי לא מחלקי כלל בין שעבוד על ידי מיגו לשעבוד בלי מיגו וא"ך נראה דנסתר חלוק זה שכתבנו:

אלא דכד דייקת אדרבא נראה דזוהי מחלוקת הגירסאות דלסברת מי שגורס הכי נמי דלא קני ס"ל דוקה אמעמד שלשתן הוא דמקשה הכי נמי דלא קני והא קיימא לן דקני ומדמקשה אנולדים דוקא ולא גם אקטנים ש"מ דקטנים ודאי קנו ואין עליהם קושייא דאפילו וכו' ומשים מיגו אבל בעלמא דלית ליהו מיגו פשוט דאפילו קטנים לא קנו הואל ואין שום מיגו כלל ולסברת מי שגורם הכי נמי דקנו ס"ל דבעלמא פשוט דמשתעבד אדם לקטן ומשום הכי לא מקשה כאן אלא מן הנולדים ואין להם חלוק מיגו כלל וא"כ זוהי הנפקותא שבין שני הגרסאות היינו מחלוקת בקטן שבא אדם אחר להשתעבד לו אם משתעבד או לא. דלחד ס"ל דוקא במיגו ולחד אפילו בלי מיגו זהו משנלע"ד לפלפל אלא שצריכם אנו לומר דהרשב"א מאריה דהאי דינא צריכם לפרשו דגריס כמאן דגריס הכי נמי דלא קנו ושוב ראיתי בהרשב"א דגירסתו כך היא וא"כ עדיין חלוקינו שריר וקיים דלא נכתב דין זה במי שהוציא שט"ח כתוב בו כל המוציאו וכו' וחלקו דהרשב"א אלא במקום מיגו דוקא ומיגו דחייל על האי חייל על קטן הנולד כבר:

שוב התבוננתי ונתתי דעתי לחלק דיש חלוק בין שעבוד לזכייה וזהו מה שעלה בדעתי מתחילה ולפלפולא בעלמא כתבתי מה שכתבתי ומה שנלע"ד לחלק הוא דכאן בס' רמ"ג מיירי במי שבא להקנות לחבירו קרקע או מטלטלים ובעי לזכותו לו והגם דלשון מר"ן הוא זה יש מי שאומר שמי שמתחייב לקטן בין בשטר וכו' הגם דנקט לשון חיוב לאו בחיוב ושעבוד ממון איירי אלא במי שמתחיב לתת לו איזה דבר ומדוקדק זה ג"כ מדבריו דסיים כיון שאין אותו דבר תחת ידו דהקטן אינו זוכה אלא א"כ זיכהו על ידי אחר ע"כ משמע דבדבר המטלטל או קרקע איירי וא"כ במאי זכה הקטן אם לא על ידי אחר דוקא אבל בס' ס"א איירי במשעבד עצמו ולא בתורת זכייה אלא בתורת חוב ושעבוד בזה פשוט דאדם משתעבד עצמו לקטן וכמו דקי"ל דאין אדם מקנה לחבירו דבר שלבל"ע אבל אדם משעבד עצמו בדבר שלא בא לעולם וכמ"ש בס"ס ס"ו יע"ש הכי נמי הכא הגם שאין אדם מקנה לקטן כמ"ש כאן אבל עכ"פ יכול לשעבד עצמו לקטן וא"כ נפקא מינה בין הישוב ראשון לישוב זה דלישוב הראשון אפי' בא להשתעבד לקטן בעינן שישתעבד ע"י שעבוד שישתעבד לאחר דוקא בתורת מיגו כמ"ש לעיל הלאו הכי אם בא להתחייב לקטן לחוד לא חל השעבוד ולפי תרוץ זה השני אפילו נתחייב לקטן לחוד בלי שותף עכ"ז חל שעבודיה לקטן וכעת צריך אצלי חפוש בספרי הפוסקים:

עכ"פ כל זה לשוט"ר בעלמא דלגבי דידן כל שטרי חובות דידן הם בק"ס של עדים וא"כ אפילו בשטרי הקנאות שנותן גדול לקטן כבר יש לנו אלן גדול הוא מהרי"ט זלה"ה שסמכו עליו זקני בית אב"ד מהרמ"ב ומוהר"ש יעב"ץ ורב אד"א ובעקבותיהם אנחנו הולכים פשוט דקנא ודו"ק:

שם יש מי שאומר וכו' עיין להרב מהרי"ט ח"ב סר"ג ששם פסק דאם נתחייב לקטן על ידי סודר העדים הן הן שלוחיו לזכות על ידן לקטן והוי כאלו זיכה לקטן על ידן יע"ש ועיין בס' תוש"י סי"ח שכתב דכך עשו רבותינו הקדמונים הלכה למעשה כמו שכתבתי לעיל משמו ועיין בספר ברית אבות דף קכ"ז שגם הוא פסק כן הלכה למעשה וכן בס' כרם חמר סק"ט הביא פסק מהרבנים שפסקו כן וכן הרב מהר"י ן' וואלד ז"ל בספרו ח"ב פסק כן בכמה מקומות יע"ש אך על צד היותר טוב נראה דלכתחילה טוב לכתוב בפירוש שזיכה להם על ידם דראה ראיתי שיש חולקים על זה דכן ראיתי בספר משחא דרבותא בנמוקי מהרש"א ז"ל בס' מ"ג שכתב וז"ל איברא כבר כתבתי בתשובה אחרת שיש חולקים וס"ל דק"ס מקרי זכייה על ידי אחר לקטן ומ"מ אין לנו לסמוך הדין על פסק זה רק על פסק מר"ן בש"ע סרמ"ג סט"ו שכתב וז"ל דלא שינא אם הקטן עצמו נותן הסודר למקנה או הסופר שלחו כיון שלא פירש המקנה בהדייא לעדים שיזכו לו וכו' עכ"ל ולא הביא הרב"י חולק על זה אלא שהכנה"ג ז"ל הוא שכתב שקצת מהאחרונים חולקים ע"ש עכ"ל ואנא זעירא לא ידעתי איה מקום דברי הש"ע אלו דכתב משם הש"ע סרמ"ג סט"ו וחפשתי גם בב"י ולא מצאתי לשון זה שהביא הרב ואולי אפשר טעות סופר נפל בדברי הרב:

ודע דכל זה הוא בקטן אבל בקטנה אם הקנה לה אדם אחר בק"ס קנתה מכח הקנין דהואיל ויש לה קנייה בתורת חצר כמ"ש בס' ר"ג יש לה קנין גם על ידי ק"ס וכמו שמפורש בדברי מר"ן בש"ע בסרל"ה ס"ו יע"ש:

ובקטן עצמו דלא מהני הקנין סודר אלא דוקא הזכוי על ידי אחר דוקא אם המקנה הוא איש נכרי אבל אם האב הוא המקנה לקטן אין צריך לזכות לו על ידי אחר דקרובה דעתו של אדם אצל בנו דדמייא למ"ש מר"ן בסר"י במזכה לעובר וכו' דאם היה בנו קנה יע"ש כ"כ הרה"ג מוהר"ר יעב"ץ והסכים עמו הרה"ג מוהריב"ע זלה"ה הובאו דבריהם בספר כרם חמר ח"א סק"ט יע"ש ודו"ק:

ש"ע סכ"ג במור"ם ודוקא קטנה שאין לה אב וכו' עיין בס' כר"ח סק"ט ששם כתוב משם מוהר"ר יעב"ץ ומוהריב"ע זלה"ה דאזלינן בתר הש"ך שכתב דאפילו במקום אב יש לה יד הואיל ומר"ן פסק באהע"ז הביא דבר זה בס' קע"א ס"ה במחלוקית ובכאן שתק ודאי דכך ס"ל דוקא בג"ה הוא דנכנס במחלוקית אם יש לה יד במקום אב או לא אבל במתנה ס"ל ודאי יש לה יד ולכך שתק ולא חלק בזה כלל ודו"ק:

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה