אור ברסלב
פעמוני זהב סימן רלו

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן רלו

סימן רלה

ש"ע ס"ג אם קנאה וכו' עיין להרב מש"ל פרק כ"ג מהל' אישות ששם הביא שקצת מחכמי הדור כתבו דאם זה שבא ליקח מן הגוי נמלך במוכר ומחל לו ואמר לו לך וקני דלא מהני מחילה וצריך קנין ואם לא רצה לקבל קנין והלוקח אינו רוצה ליתן דמי החזקה מטעם המחילה גם בזה לא יצדקו דברי הלוקח דהגם דמחילתו הויא מחילת דמים עכ"פ לא מהני משום דהוי דבשל"ע שהרי הלוקח אינו מתחייב בדמי החזקה אלא לאחר שיקנה והרב הנז' דחה דבריהם וכתב דזכה הלוקח ואינו חייב לתת למוכר לא קרקע ולא דמי החזקה יע"ש מילתא בטעמא. וראיתי להרב מו"ד זלה"ה שהביא דבריו בס' כר"ח סק"ו יעי"ע וק"ל:

ש"ע ס"ה לקח אחד מכותי ושהתה בידו שלש שנים ואח"כ מכרה לאחר אין לבעלים על לוקח שני כולם שטוענים לו שהראשון קנאה מהם ונתן להם שלש עכל"ה ופירש הסמ"ע דקי"ל דטוענין ללוקח וליורש וכו' ולכאורה קשה דהואיל ומשעה שקנאה נתנה הבחירה ביד הבעלים ליטול רביעי בקרקע וכמ"ש כאן בש"ע ס"א א"כ הדר דינו דבעלים אלי עם הלוקח מן הגוי דליהוו כשותפין ואנן קי"ל דהשותפין אין להם חזקה זע"ז כלל כמ"ש בסימן קמ"ט וא"כ היאך יטעון כאן שקנאה ממנו הואיל והוא שותף אלא דיש להשיב ולומר דוקא בשותפין ידועים הוא דאין להם חזקה אבל בכגון דא דהבחירה ביד בעל הקרקע אם ירצו יסתלקו במעות או להניחם בידו הקרקע א"כ מאן לימא לן דנתרצו הבעלים להיות שותפים ברביע הקרקע דילמא שלש המעות בחרו להם וסלקו עצמם אלא היכא דידעינן בבירור שהבעלים בחרו להם רביע הקרקע אזי היו כשותפין ואין להם חזקה זע"ז ועדיין הדבר צריך עיון ודו"ק:

ש"ע ס"ז כותי בעל זרוע וכו' ראיתי כאן ללקט ולכתוב דיני התקנות הנוהגים בארצות המערב בענין החזקות דאסמוכינהו על דינא דסקריקון גם פסקי דינם השייכים לזה:

א. תקנה ראשונה הרי הובאה בקיצור התקנות למוהרפ"ב ז"ל בקיצור התקנות השייכים לחשן המשפט וז"ל תקנו שכל המוכר קרקע שלו לגוי תשאר לו החזקה ואופן החזקה כך היא שאין רשות לשום בן ברית לקנות או למשכן או להשכיר מיד הגוי כי אם בעליו והמוכרים דוקא עבר ולקחו ב"ב מיד הגוי הרשות ביד בעל החזקה לסלק בדמים שנתן לגוי על שנה ואם עבר זה ולא סלקו אזי בעל הגוף נוטל שלשה חלקים ובעל החזקה רביע והרי הם כשותפין לכל דבריהם ע"כ:

א

וראיתי חדוש בזה בס' תוש"י סז"ך בשני שותפים שמכרו קרקע שלהם לגוי ונמכרה החזקה לשניהם ואח"כ הלך אחד מהם וקנה כל הגוף מן הגוי יש אומרים דזכה זה שקנה כל הגוף זולת חצי החזקה תשאר לשותף. אפילו הוא תוך י"ב חודש וילפי לה מדין מצרן שקדם וקנה ואיהו ז"ל ורבנים אחרים חלקו עליהם ודחו דבריהם ופסקו דאפילו הוא שותף חייב להחזיר חצי הקרקע לחבירו אם הוא תוך י"ב חודש כדין הקונה מן הכותי שבס' זה ועיין ג"כ בס' משי"ש סי' שפ"ה שכתב כן וכתב דכן הסכימו כל חכמי המערב ודו"ק:

ב. עבר ושכרה אינו אלא כשלוחו של בעל החזקה אם ירצה בעל החזקה לקחת אותה לעצמו והוא יפרע לגוי אותו סך אלא שצריך בעל החזקה לפוטרו מן הגוי אזי יתן לו ערב שיסלק מעליו יד הגוי ואם ירצה בעל החזקה להניח לשוכר לדור בו ידור בה ויפרע לגוי כמו שפסק עמו ויפרע לבעל החזקה כפי מה שיפסוק עמו לרצונו כדרך שפוסקים השוכרים מבעל הקרקע ממש והיינו שאם הבית נשכר בעשרה אוקיות והגוי אינו נוטל כי אם שלשה אוקיות בעל החזקה נוטל שבעה ואם שכר מהגוי בשוויו או קרוב לו בזה הוא דאמרו שיטול בעל החזקה רביע וכל ישראל הדר בקרקע של הגוי שלא ברצון בעל החזקה או פוחת לו מזה הדרך הרי זה גזלן ע"כ הגיעו דברי התקנה:

אלא דראיתי בס' פסקים כתב יד שכתוב וז"ל ומהרי"ץ ז"ל אומר שבשכירות אם בעל החזקה מיחה בשוכר ודאי שהשוכר פורץ גדר וכו' ואם לא מיחה ושכר הישראל מן הגוי על שנה אחת אם ישראל בעל החזקה שרוי בחצר ידור בחלקו העולה לו בחזקתו ואם ירצה לדור במקום אחר יעלה השוכר שכירות רביע הקרקע ואם בעל החזקה לא היה שרוי בחצר והלך אחר ושכרה מן הגוי ולא מיחה בו בעל החזקה יש כח לשוכר לדור בכל החצר ויעלה לו שכירות רביע שלו כפי הסומא ששכר מן הגוי וכן מובן ג"כ מדברי הרבנים מוהריב"ע ומוהר"ר יעב"ץ ומוהר"ר וידאל הצרפתי ומהרמ"ס זצוק"ל עכ"ל שמצאתי:

ולענין אם בעל החזקה יכול לעשות גאו"א עם מי ששכר הג' רבעים מן הגוי שם ראיתי מחלוקת בין הרבנים דלדעת מוהר"ר יעב"ץ ס"ל דאינו יכול השוכר לעשות גאו"א עם בעל החזקה דא"כ הרי בעל החזקה מסתלק מחזקתו ומה הועילו חכמים בתקנתם וכתב דגם מהר"ם סרירו ומוהר"ר וידאל הצרפתי כך היו דנים והוסיף עוד וכתב דגם מיהריב"ע ז"ל כתב כן והוסיף עוד וכתב וז"ל אף זו קתני שהחכם הנז' היה מצוי אצל הרוי"ץ והרמ"ס ומהרמ"א זלה"ה והיו דנים בחזקה שקורין אלגלסא כשהיה טוען השוכר שלא יפרע לבעל החזקה כי אם רביע השכירות כי הוא שכר שלשה רבעים מן הגוי או יעשה גאו"א שאין יכול לעשות עמו גאו"א הכי בנדו"ז אין יכול לוקח למיגד עם בעל החזקה ע"כ. אבל הרב הר"י צבע ז"ל כתב דלענין גאו"א לא שייך נחלה בזמן הזה דכתב הרב יעב"ץ ז"ל נמצא דמהרי"ץ ז"ל חולק על הרבנים בדינא דגאו"א ודו"ק:

ולפי מה שכתבתי יתברר לך דדין זה דלא שייך גאו"א הוא גם בחזקת ישוב ולענין מצרנות אם בעל חזקת ישוב יכול לומר שהוא מצרן עיין מש"ל בס' קע"ה בדינא דב"מ:

ובענין האלגלסא שנהגו בזמנינו זה דלא מלבד החזקת ישוב נוהגים האלגלסא שהיא קניית המפתח ראיתי ג"כ בספר פסקים כתב יד ששם כתוב וז"ל נשאלו על דבר האלגלסא שנהגו בחנויות במקנאס יעה מה יהיה משפט בעל האלגלסא עם בעל החזקה הנקראת ישוב והשבנו שבעל האלגלסא אינו יכול לגרום הזק ולא שום גרעון לבעל החזקה כי החזקה היא מנהג ותקנת הקדמונים ז"ל שכל שוכר מהגוי בעל הקרקע או מסייעו זוכה בחזקה ויש לו שורש מדין נכסי עכי"מ הרי הם כמדבר אבל האלגלסא זו יתירה וטפילה וכו' ואין כח שיורע או יופקע כח בעל החזקה האמתית ומאן דקונה האלגסא לא עדיף ממאן דאתי מחמתיה ומעקרא אינו קונה אלא הבל ורק ולפיכך בעל החזקה קודם ליטול הנאת החזקה האמתית בשלימות ואם יוותר כלום אח"כ יטילנו בעל האלגלסא באופן שלא יהנה בעל האלגלסמא אלא הנאה שלא יגרע בה כלום לבעל החזקה עכ"ד ז"ל:

ג) עוד כתוב בספר התקנות שאם היה הגוי נושא בישראל סך מה ובא למכור קרקעו בעש"ג עפ"י השופט אפילו ימכרנו לישראל תשאר לו החזקה ואפילו יסתלק מהחזקה אם ימסור מודעה קודם אותו סלוק אינו סלוק ויראה מדבריהם שאם לא מסר מודעה קודם סלוק ההוא. סלוק ואין למוכר חזקה אמנם נראה שאם מכר לגוי נשארת לו החזקה אף אם לא מסר מודעה על הסלוק. הסלוק ההוא בטל וכן פשט המנהג וכל זה במוכר ע"פ הערכאות אבל אם מכר מצד עצמו ראיתי למוהר"י ן' וואליד זלה"ה סע"ז שפסק בישראל שמכר קרקעו לגוי וריקן זכותו ממנו ולא שייר לעצמו שום זכות דזכה בו הגוי ולא נשאר לו שום זכות כלל:

ושם ראיתי לו שכתב דישראל שמכר וריקן זכותו והיה איזה ישראל דר שם בזמן המכירה או אח"ך הרי זה זכה בחזקה כמו כאלו מעולם הנקנה של הגוי יע"ש:

ד) עוד שם כתוב וז"ל קבלנו מרבותינו שהמוכר אם זכה ביהדותו באיזה חזקה בין מעצמו בין ממורשיו במה שזכה זכה אמנם בגיותו אם מכר קרקע לגוי או למומר אחר תשאר באותו קרקע החזקה אכן לא אליו תהיה אלא לקרובו הראוי ליורשו ואם היתה לו חזקה ביהדותו ומכרה בגיותו אם לישראל מכרה הרי כל כחו קנוי לקונה אך אם מכר החזקה לגוי או למומר שנשארה לו בה חזקה דחזקה באופן שכפי מה שנהגו מקרוב שהחזקה היא רביע תהיה החזקה דחזקה חלק מששה עשר שהוא רביע דרביע ע"ך הגיעו דברי התקנות:

הן אמת דבמקום התקנה שם נמצא חומרות אחרות בענין התקנות יע"ע שהם מתחלים בראש אמר ז"ל עם היות דברי כי החכמים וכו' זאת שנית ראינו וכו' וגם יוספים אנחנו וכו' וכן אם ילך וכו' עיין עליהם בספר התקנות סע"ד ששם נמצא חומרות רבות עכ"פ הרב מוהר"ר המלאך ר"ב זלה"ה בקיצור התקנות לא הביא שום דבר מזה ובודאי דלא עשו חומרות אלו אלא לבני דורם כמו שמובן מדבריהם וכן ראיתי לאחד קדוש מדבר הלא הוא הרב מוהר"י צבע זלה"ה שהיה בדורו של הרב יעב"ץ זלה"ה וכתב דאותם חומרות לא עשאום אלא לדורם ולכך לא נתפשטו וראיתי בס' כר"ח סקצ"ב ששם כתב על זה וזל"ה ואם יש בע"ח על המומר והם ישראלים הם קודמים ליורשים ואפי' מלוה ע"פ אם ידוע שלא פרע וכ"ש אם הזיק לאיזה אדם מישראל דודאי חזקתו שלא פרע ולפיכך הוא קודם ליורשים דשיור חזקה זו בני חרי מקרי ואפילו מלוה על פי גובה ממנו דשעבודא דאורייתה כיון דזכה ביהדותו בקרקע זו או חזקה זו אף שמכרם אח"ך בגיותו לגוים הרי מכח התקנה והמנהג הו"ל כמוכר ומשייר והשיור הזה הוא, מכח זכות הראשון ולפיכך נשתעבד לב"ח ואם יוותר אחר פרעונם יהיה ליורשיו ע"כ מדברי הרב מוהריב"ץ זלה"ה:

ה) ראיתי בפסקי הראשונים בס' כר"ח ח"א סכ"ט שכתב משם מהראנ"ח ח"ב סימן צ"ז דראובן שהחליף ביתו עם הגוי נשאר לראובן חזקה בביתו ע"ש וכן כתב הרב מסגרת השולחן סק"ס ע"ש:

ו) עוד ראיתי בס' הנז' סקמ"ג משם הרב מוהריב"ץ זלה"ה וז"ל ראובן היה חייב לגוי אחד סך מה ובא הגוי ותבעו ולא מצא מה ליטול ובא שמעון ופרע בעדו ונתן לו הגוי עקאד ומכר לו חצרו של ראובן ובא ראובן וערער על החזקה כיון דשמעון בא מכח הגוי הרי הוא כגוי ותשאר לו חזקה הדין הוא נותן אם שלשה רבעי החצר לבד שוים כל הסך הדין נותן שתשאר לו החזקה לראובן אמנם אם אינם שוים כל הסך שנתן עכ"פ צריך ליטול החזקה תשלום החוב דלא יהיה אלא פורע חובו של חבירו וכו' ושאני הכא דגוי לאו בר אפיושי הוא כמ"ש במפ'ה סקכ"ח ואם כל החצר אינה מספקת לתשלום החוב אינו יכול לחזור על ראובן להשלם לו השאר כיון שקבלה בחובו ע"כ:

ז) ראיתי כתוב בכתבי הראשונים שמצא כתוב לאחד קדוש הלא הוא הרב כמוהרר"י מלכה זלה"ה שכתב וז"ל תקנו הרבנים הראשונים בשאלונק"ו יע"ה שהם מוהר"ר יעקב ן' חביב זלה"ה וחבירו מן אחד בחזקה ונתפשטה בכל תפוצות ישראל והיא זו שישראל שסייע לגוי בבנין קרקע הגוי או נכנס ונשתמש בה ראשון זכה הישראל מיד בחזקה שלו וזהו הנקראת חזקת ישוב ובזה יש חלוק מנהגים כיצד יזכה הישראל בחזקה זו של ישוב דהיינו

מנהג פאס יע"ה הוא שמיד שנכנס בה הראשון וישב בה זכה בחזקה שלה ולא בעינן שיפרע לו שכירות הקרקע וגם לא גדר ופרץ וכו' דדוקא בנכסי הגר שדעתו לזכות בכולה הוא דבעינן שישתמש בה תשמיש המועיל לא כן בזו שאינו מתכוון רק לזכות בחלק ממנה שהוא החזקה והטעם הוא דקי"ל נכסי הגוי הרי הם כהפקר:

ומנהג טיטוואן יע"ה נהגו ע"פ הרבנים הגדולים מוהר"ר יעקב הלוי ומוהר"ר חנניה ארובאס ז"ל ואחריהם כל ישרי לב הרבנים שעמדו וישבו אחריהם כסאות למשפט בעיר תיטוואן יע"ה עד היום דבעי שני תנאים אחד שישתמש בה והשני שיפרע השכירות שלה לגוי והכל בעדים ואם חסר אחת משניהם לא קנה חזקה וכן פסקו מהרשד"ם ומהרש"ך הביאו דבריהם כנה"ג סק"ס והרב בני חיי יע"ש וסיים ואפע"ג דהקרקע הוא של העכו"ם מעקרו אפילו קנה מטעם דנכסי הגוי הרי הם כהפקר לכך תקנו בו חזקת ישוב עכ"ל. וחתום ע"ז מוהריב"ם והכרתי חתימתו אני הכותב ע"ך מצאתי בכתבי הרבנים הראשונים:

ועיין בספר מסגרת השולחן סק"מ שהביא משם הרבנים דמי שהחזיק בחורבת הגו ועשה בה חזקה ואח"כ עמד הגוי ובנאה זכה המחזיק עיין בספר שמו משה ובתשובותי אני הצעיר יע"ש:

ח) שמעתי מהנדיזים ואומרים דאם המלך לקח קרקע ישראל בחובו לא נשאר לבעליו חזקה ואני הייתי מסביר הענין מדעתי טעמא למילתא הואל ודינא דמלכותא דינא וקי"ל דנכסי המלך אינם כהפקר כדקי"ל דאסור לגנוב מן המכס הגם דקי"ל דהפקעת הלואת העכו"ם שרי עכ"ז אסור לגנוב מן המכס הגם שהוא דבר מוצנע שאין בו חלול ה' ואדרבא הוא יותר מוצנע מהפקעת ההלואה עכ"ז אסור א"כ מכאן נראה דלא הוי נכסי המלך כהפקר וא"כ לא תשאר חזקה לבעלי הקרקע שקנה מהם המלך או נטלה בחובו וכן מטין דברי הראשונים שראיתי בפסק אחד שפסקו בחצר של בני נקסיס דתיטוואן שלקח המלך מהבעלים בחובו ורמא אותה המלך על בני העיר לקחתה ממנו וכשלקחוה בני העיר באו הבעלים לתבוע חזקה ופסקו דאין להם חזקה מטעם דינא דמלכותא דינא יע"ש בכר"ח ח"ב סקע"ה יע"ש. אך הן היום ראיתי מ"ש מוהרי"ע ז"ל בס' בית יהודה ח"ב ספ"א ששם הביא תשובת הרדב"ז וכתב עליה ואוקי לדינא דגם במה שלקח המלך יש חזקה יע"ש. וכן ראיתי לרב אחרון מוהרבי"ו זלה"ה בסוף סימן שכך פסיקא ליה יע"ש והגם דנראה דבריהם הוא נגד פסק הראשונים יע"ש באותו פסק של הראשונים שם בכר"ח סק"ה ואזי יהיה נראה דיש לישב דלא ליהוו סתראי ודו"ק ועיין ב"ס משחד"ר בנמוקי מהרש"א סק"ס ששם גם הוא האריך בענין זה יעו"ש ודו"ק:

ט) אם הלוקח אינו רוצה להחזיר לבעל הקרקע כי בא בטענה שקודם שלקח מן הגוי כבר נמלך בבעל הקרקע ומחל לו והרשהו לקנות עיין להרב מש"ל פכ"ג מהלכות אישות שיש מחלוקת בזה שקצת מחכמי הדור שם פסק דאין באותה מחילה כלום והרב המש"ל ז"ל דחה דבריהם יע"ש והובאו דבריו בס' כר"ח ס"א סק"ו יע"ש:

י) גוי שמשכן קרקע שלו בתורת משכנתא ומת ובאו גוים בעלילה והוציאוה מידו נשארה לו להישראל חזקה עיין בספר משפט וצדקה ביעקב:

יב) מי שהיתה לו חזקה ישוב בקרקע הגוי והשכיר קרקעו לישראל אחר ועברו שלש שנים ולא מיחה אבד חזקתו. עיין בספר מוצ"ב סרל"ח ובס' כר"ח. ובלקוטי אשר לשלמה אות חזקה:

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה