אור ברסלב
פעמוני זהב סימן רלה

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן רלה

סימן רלד

ש"ע ס"א קטן וכו' בטיב משו"מ וכו' האי בטיב מו"מ עיין להרב משחד"ר בנמוק"י מהרש"א דשם פירשו דלא בעינן שידע ידיעה גדולה אלא כל דידע בין גדול לקטן ואפילו מסברי ליה ומסבר ידע מקרי יע"ש והגם דהוא פירש כן על דברי מר"ן דס"ח שבסימן זה ושם איירי בגדול במכירות קרקע דבעינן ידע בטיב וכו' ושם פירש הרב דבטיב הוא אפילו במסברי ליה מסבר בודאו דפירוש אחד הוא דגם בקטן פירושו הכי הוא וק"ל:

ועיין למהריט"ץ ס"ח שנשאל בקטנה בת תשע שנתנה מאה גרוסוס בתורת משכ"מ ונסתפק הרב הואיל והקטנה אינה יודעת מטיב מו"ם והיא קטנה אם הויא מתנתה מתנה או דילמא הואיל והיא היתה דעתנית טיב מו"ם אינו מעכב. והעלה דלענין המקח וממכר כל שאינה יודעת לא מהני לה מה שהיא דעתנית אבל לענין מהנה כיון שהתנוקית דעתנית לא בעינן שתהיה יודעת בטיב מו"ם אלא מתנתה קיימית אם אין לה אפוטר' שמינהו אביה או ב"ד והגם דר"ח ואחרים סוברים דבמתנה לא שני לן בין אית לה אפוטר' ובין לית לה מכל מקום הרמב"ם וגדולים אחרים חולקים בכל ענין בעינן דלית לה אפוטרופוס ע"ע:

וראיתי שם שמחלק באפוט' דדוקא שמינהו ב"ד או אביה אבל אפוטרו' שסמכו אצלו הגם שהריב"ש ס"ל דגם הו' הוי אפוטר' עכ"פ היינו דוקא במכר אבל במתנה בודאי לא יהיה גדול כוחו כאפוטרו' ממש. וגם לבעל דין לחלוק ולומר דלא שינא כיון שבעקר אפוטרו' שמינהו במתנה הוי פלוגתא הבו דלא לוסיף עלה אלה הם דבריו. ואנן בדידן כבר פסק מר"ן בס"ב כסברת הרמב"ם דגם למתנה לא מהני במקום אפוטרו' וסיים מור"ם עליהם ופסק כסברת הריב"ש דגם אם סמכו אצל בעל הבית הוי אפוטרופ' גמור וקאי אבל מאי דתני מר"ן דהיינו אף על המתנה וק"ל:

שם במר"ן אבל בקרקע אינו מוכר ואינו נותן עד שיגדל ע"כ עיין להגוא"ל שהביא משם הרב משפט צדק ח"א ס"ה דקטן שנשבע על החיוב והוא בן שנים עשר שנים ויום אחד חייב לקיים שבועתו ע"מ וכן פסק תוש"י סכ"ג יע"ש:

ועיין בספר כרם חמר ח"ב דף נ"ז ע"ג מה שמלוקט שם מדינים אלו יע"ש:

ש"ע ס"ב בד"א וכו' שאם רצה לקיים מקחו וכו' עיין להרב פת"ש שהביאו משם מהר"ם אל שקר ז"ל דדוקא מתנת בריא הוא דיכול האפוטרו' לעכב אבל מתנת שכ"מ אפילו במקום אפטורופוס מתנתו מתנה וראיתי להפת"ש שלא הבי' חו' לזה ונרא' שלא מצא חו' דהא בסוף דינא שם נסתפק אם לדעת הרמב"ם יודה לס' זאת והצ"ע לדינא יעו"ע ובודאי לא שלטו מאורי עיניו בדברי מהריט"ץ שכתבתי לעיל דשם איירי במתנת שכ"מ ולא קיים המתנה אלא מטעמים הנז' לולא כתב דיש חלוק בין מתנת בריא לשכ"מ ש"מ דלית ליה האי חלוק כלל גם בס' בית יהודה למוהרי"ע זלה"ה בחחמ"ש סי"ג דממנו משמע דלגבי קטן אפילו במט"ל אין חלוק במקום אפוטרו' בין מתנת בריא לשכ"מ עיין שם פסקת תשובה דמיון זה וכל דלא נכנס שם בעובדא דידיה בהאי חלוקא לגמרי משמע דלית ליה וק"ל. שוב בא לידי ערך השולחן ושם ראיתי שהאריך בזה ע"ע ודו"ק:

שם במור"ם והוא הדין אם סמכו וכו' בודאי דגם בבן הסמוך על שולחן אביו הכי דנין ליה כן כתב הרב מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה הובאו דבריו בס' כר"ח ח"ב דנ"ז ע"ב ופשוט וק"ל:

ש"ע ס"ג קטן היודע וכו' כדין הגדול וכו' מה שקשה מדינ' דס"ז לדינא דס' ר"ס ס"ו וגם לדינא דסל"ז סי"ז עיין להרב מש"ה מערכת מי"ם אות כ"ט וגם בס' קצות החושן על סעיף זה ופשוט וק"ל:

ש"ע ס"ט בד"א בקרקע שקנאו וכו' עיין בסמ"ע סקל"א שפירשו דהיינו שקנאו על ידי אפוטרופוס יע"ש אך עיין להרב בית יהודה ח"מ סל"ד שפסק בפשיטות דאם גבו לו ב"ד קרקע בחוב דיש מי שאמר דיכול למוכרו פחות מבן עשרים כמו שהיה יכול למכור השט"ח שמגופו אתא הקרקע ואיהו ז"ל דחה דבריהם וחלק עליהם יע"ש אכן ראיתי להרב זרע יעקב בס' ל"ד שאדרבא אישר וקיים סברת החולקים ופסק דיכול למכור יע"ש ולי הפעוט הגם דבאמת נראה כהחולקים על הרב מוהרי"ע ז"ל מכח האי פירושה שפירש הסמ"ע דבקנה על ידי אפוטרופוס יכול למכור ומה לי קנאו לו אפוטרו' במעות או הגבו לו בשט"ח שהניח לו אביו הכל דבר אחד אך קשה על מה שבה כתוב שם בדברי הרב מוהרי"ע סל"ד אם הגבו לו הב"ד קרקע ולוה בחוב אביו נפל ספק אם הוא פחות מבן עשרים אם יכול למכור כמו שרשאי למכור גוף השטר בכתו"מ וכו' על זה יש להקשות אם רצונם להחשיבו כשטר עצמו למה נסתפקו דוקא בפחות מבן עשרים תיפוק אפילו הוא עדיין קטן יכול למכור דהא השטר אפילו קטן יכול למכור כמ"ש בס"א יע"ש ני"ל וק"ל:

שם בד"א בקרקע וכו' עיין להרב יוא"ל זלה"ה בח"א סמ"ג שפ' דיורש שירש שררת בה"ך דאין לה דין קרקע אלא דין מטלטלים יש לה ואינו יכול לחזור מהמכר הקטן שהוא פחות מבן עשרים יע"ש ולע"ד גם כאן יש להקשות דהואיל ולא חשיב קרקע אלא טלטול א"כ הו"ל להשמיענו חידוש דאפילו פחות מבן י"ג יכול למכור כדין הטלטול ואולי הואיל שהיה כך היה כמ"ש בשאלה וכך לא נדרש להשיב ללא שאלו וצלי"ע לדינא ודו"ק:

שם אבל קרקע שירשה מאבותיו וכו' עד שיהיה בן עשרים שלימות וכו' מכאן קשה לי על מה שבא כתוב בספר התקנות סי' סמ"ך שכתוב שם שרבותינו תקנו תקנה קבועה שהיתומה שעשתה מחילה הן לאביה הן לאמה הן לשאר יורשים בנכסים הראוים לה הן מצד ירושת אביה הן מצד ירושת אמה בלי הסכמת ב"ד של שלוש או בלי הסכמת הארוס הכל בטל ומבוטל אפילו תודה שקבלה כל הראוי לה וחתומים על זה רבותינו מתקני התקנה יע"ש וס"ל כתוב וז"ל יתומה ובן דוקא קודם שתבגור שאם היא בוגרת מחילתה מחילה וכן המנהג וחתומים על זה הרבנים כמוהר"ר שאול סרירו וכמוה"ר שמואל סרירו ע"כ. ועל זה קשה לי דמדברי הרבנים האלו דמחלקי ואמרי דאחר בגרות הוי מחילתה מחילה משמע דמן הדין הויא מחילתה מחילה ועל זה יש לתמוה דהואיל והיא פחותה מבת עשרים הא קי"ל כפי פסק מר"ן דמה שמכרה בנכסי מורישה לאו כלום הוא:

ובהשקפה ראשונה עלה על דעתי לחלק בין יורש זכר ליורשת נקבה אלא דאחר בואי ביתה יוסף ראיתי לחלוק זה שנכנס במחלוקית דלהרי"ף לא שינא זכר לא שינא נקבה ולהרשב"א מחלק דוקא ביורש זכר בנכסי אביו ולא במה שנתן לו במתנת שכ"מ אפילו מאביו ולא משאר יורשים ולא בבת היורשת וכו' וטעמא דמילתא משום דהוי מילתא דלא שכיחא יע"ש אכן מר"ן לא פסק כוותיה דהרשב"א אלא כסברת החולקים ולא שינא ליה בין ירושה דשכיחא לדלא שכיחא וא"כ היאך הבת תהיה מחילתה מחילה בנכסי מורישה הואיל ועדיין לא הגיעה לעשרים שנה זה קשה בעיני:

גם היה עולה על דעתי לחלק בין אם מכרה לאדם דעלמא למכרה לקרוביה כגון אביה ואמה ואחיה או לשאר קרוביה דמסתמא לא תהיה אונאה בדבר שאין קרוביה מאנים אותה אלא דלא נחה דעתי בזה דאם כן הוא לא הוה ליהו לכל הפוסקים לשתוק מהאי חלוקה והוה ליהו לחלק בזו ומה זו שחיקה שלא הזכיר חלוק זה שום פוסק:

אכן אחר החיפוש תהלי"ת מצאתי להרב תוש"י סק"ז שעמד על דבר זה ויהיב טעמים מדליה חדא דלא חשיב הבת מוכרת בנכסי אביה אלא כחולקית ומבררת לעצמה הנדונייא וקי"ל דפחות מבן עשרים יכול לחלוק כמ"ש מור"ם בס' רפ"ט יע"ש גם מיהב יהיב טעמא אחרינא הואיל ועקר זכייתה היא מכח חוב הכתובה א"כ מה שנוטלת ומסלקת עצמה מעזבון אביה הוי כאלו נפרעה בחוב הכתובה הגם דאינה רוצה להסתלק צריך אביה לתת לו חלק בגוף הקרקע מכל מקום אם נתרצית ליטול ולברור לה מעות הוי כאלו מרצונה רצתה להשתלם בחוב הכתובה ולא ליקח גוף הקרקע יע"ש גם יהיב טעמא שראה כתוב בפסקי החכמים דחכמים תקנו כן באשה כדי שלא תשאר עגונה עד שתלבין ראשה יע"ש ואני לענ"ד טעם זה שראה כתוב בפסקים לא נחה דעתי ממנו דהא כבר גליתי לך דהרבנים הנז' מוהר"ר שאול ומוהר"ש זלה"ה לא תקנה אמרו אלא מן הדין אמרו שאם בגרה הוי מחילתה מחילה דאי אמרת תקנה בעלמא אמרי למה הוצרכו לתקנה זו הוה ליהו להניח הדבר דאפילו אחר הבגרות בעינן הסכמת ארוס או הב"ד ולא חיישינן שתלבין ראשה דהא יש תקון על ידי ב"ד דמצוי' הם בכל עת וזמן או על ידי הארוס אלא פשוט דמדינא קאמרי וא"כ מוכרחים אנו לומר כאותם טעמים שכתב הרב מדיליה יע"ש ברוחב יע"ש ועיין ג"כ להרב יוא"ל בא"ב בס"ט שכתב דמתקני התקנה שתקנו דקודם שתבגור מהני מכירתה על ידי הסכמת הב"ד או הארוס דוקא כשהגיעה לימי הנערות דהיינו בא י"ב ויום אחד אבל בקטנה אד"ת דלא מהני סלוקה ומכירתה אפילו על הב"ד או הארוס וק"ל:

ש"ע סעיף יו"ד מתנתו וכו' עיין בספר בני חיי הגה"ט מדין אם היתה מתנתו באחריות יע"ש ועיין גם בספר ערך השולחן סימן זה אות ז"ך יעו"ע ודו"ק:

ש"ע סי"א בד"א שיכול וכו' עד שיגיע לרוב שנותיו שהם שלשים ושש שנים ע"כ מלשון זה שכתב עד שיגיע לרוב שנותיו וכו' משמע דאפילו לא השלם עדיין שנת ל"ו אלא התחיל בה הוי הגיע לרוב שנותיו וכן יש לדקדק נמי ממה שכתב בס"ט עד שיהיה בן עשרים שנה שלימות ודקדק שם הסמ"ע דמדכתב שלימות שמע מינה שלימות ולא מקצת יע"ש וא"כ מדבריו נלמד בכאן דלא קפד לכתוב שלימות שמע מינה דמקצת שנת ל"ו חשיבה שנה ויכולני לו' אפי' יום אחד מכריע לרוב שנותיו ודו"ק. אחרי מופלג בא לידי ספר ערך השולחן וראיתי לו שהביא מחלוקית בזה והכרעתו היא כהרמב"ם דיום אחד מכריע יע"ע שם ודו"ק:

ש"ע סי"ג מי שמכר בין בנכסיו בין בנכסי אביו ובאו קרוביו לומר קטן וכו' פירוש סעי' זה הוא מבואר מן הגמרא בפרק מי שמת דקנ"ה והכוונה בזה הוא שהיורשים באו לטעון דעדיין קטן הוא דבמכר בנכסי עצמו לא מבעייא אם לא נודעו שנותיו ואיכא למימר דעדיין קטן הוא אלא אפילו עברו עליו עשרים איכא למימר עדיין לא הביא שתי שערות ולא נולדו לו סמני סריס דאין ממכרו ממכר כדבסעיף י"א ובמכר בנכסי אביו ג"כ לא מבעייא במכר וידוע שהיה פחות מבן עשרים דתיפוק לך דאין ממכרו ממכר אפי' הביא סמנים אלא אפילו ידוע שעברו עליו עשרים סלקא דעתך לומר שמא עדיין לא הביא לא שערות ולא סמני סריס ונבדקיה לכך קאמר דאין שומעין להם וק"ל:

שם במור"ם שחזקה אין עדים חותמין וכו'. ועוד דסמנים וכו'. עיין להרב בית יהודה סי"ג במעשה שבא לפניו בבן חמש עשרה שנה שנתן קרקע ומטלט' במתנת שכ"מ וטענו היורשים דשמא עדיין קטן היה ואין במתנתו כלום והגם דפסק מור"ם כאן חזקה על העדים שלא וכו' אלא כשהוא גדול הני אלי בעדים שחתמו והלכו למדינת הים דליכא לברורי אבל כל היכא דאיתנהו קמן לא סמכינן אהך חזקה כל כמה דמצינן לברורי וכדמוכח מתשובת הרשב"א שכתב דמסתמא לא חיישינן ע"ש והשיב הרב דטענה זאת נכונה וברורה אלא דלישקלו היורשים טובתייהו דכבר הרב צוה לרוחצים שיביטו ויראו בשעת מיתה והביטו ומצאו נתמלא זקנו כל שערה אורך חצי אצבע וכתב הרב דבאופן זה לא אמרינן סמנים עשוים להשתנות יע"ש מילתא בטעמא:

איך שיהיה מדברי הרב הנז' נלמד מדהצריך לצוות הרוחצים לבודקו ולא סמך על הטעם האמור בגמרא והביאו מור"ם וכתב ועוד דסמנים עשוים להשתנות וכו' וא"כ מן הראוי אפילו לא היו נמצאים לו שערות הו"ל למימר דשמא נשרו מכ"ש דלא היה צריך לבודקו מעקרא אלא נראה דמזה יש ללמוד דלא מהני זה אלא לענין קטן שמכר כדאיתא שם בעובדא דבני ברק יע"ש דהלוקח הוי מוחזק לכך איכא למימר אפילו לא נמצאו סמנים דילמא נשתנו ובשעת מכר גדול היה אבל במתנה דאדרבא המקבלים באו להוציא מיד היורשים עליהם יש לברר דגדול היה ולכך הוצרך הרב לצוות לבודקו וק"ל ועיין משי"ש ח"ב סרי"ד אי אמרינן חזקה שלא חתמו על פחות מבן עשרים ודו"ק:

שם בש"ע סי"ג ובאו קרוביו וערערו וכו' ואם היה המוכר פחות מבן עשרים ומכר בקוש"ח ומת ובאו יורשיו לבטל המכר. עיין בספר כרם חמר סקי"ב משם הרב מהחר"ט זלה"ה שפסק דלא מבעייא אם לא היה כתוב השבועה אלא השבועה שעושים שעת מכר בקוש"ח לאו מדי הוא דקנין א"ך שבועה אין כאן אלא אפילו כשנשבע לקיים המקח נמי לא אמרן אלא כשעדיין קיים דכיפינן ליה לקיים שבועתו אבל אם מת אין כופין היורשים יע"ש:

ועיין עוד שם בפחות מבן עשרים שמכר בנכסי אביו בשנת הרעב להחיות את נפשו מה דינו יע"ש דבמחלוקת הוא שנוי הדבר יע"ש:

ש"ע סי"ד פחות מבן עשרים וכו'. עיין להתשב"ץ ח"ג סימן רנ"ח שכתב מבן עשרים שעקר דירתו ממקום שקרקעותיו שם ומכרן. ממכרו ממכר ויהיב בה טעמא ותבלין. דטעמא מאי אמרו דלא היי זביניה זביני משום שלא נתיישבה דעתו וימכור בזול ובעוקר דירתו דליכא האי טעמא דאנן קא חזינן דטעם מכירתו הוא כדי שלא יהיה קרקעותיו מופקרים ומעשיו מוכחין דבישוב הדעת ובעצת קרוביו הוא עושה להציל שלו שלא יהיה הפקיר. מכירתו הויא מכירה ע"ש. וראיתי להרב מוהר"א קוריאט זלה"ה בספרו דף קכ"ב ע"ב שכתב שהסכימו חכמי המערב על פסק זה וכתבו וז"ל ואף שלא נזכר חלוק זה בדברי מר"ן הרי כתוב בהקדמת הספר שלא בא ליד מר"ן ואף שיחלוק עליהם אין ראיה וכמ"ש מור"ם בס' כ"ה וכ"ש שלא חלק בהדייא עכ"ד והוסיף מוהר"א הנז' וכתב מדידיה וז"ל ומדבריו מוכח דאם ידענו שהקטן נמלך עם קרוביו ובהסכמתם מכר אף שלא העתיק דירתו המכר קיים דזיל בתר טעמא וק"ל עכ"ל ודבריו אלה האחרונים מטים למה שאכתוב בעה"ו משם האחרונים בענין התקונים דאם יהיה הגדול או הב"ד בצירוף פחות מבן עשרים מהני ודו"ק:

שם פחות מבן עשרים וכו' ואם הדבר ספק אם בשעת מכר היה בן עשרים או לא עיין ברבינו הרב"י זלה"ה ובס' גוא"ל בס' זה ודו"ק:

שם פחות מבן עשרים שמכר וכו' עיין בתשובותי סימן סמ"ך ששם העליתי באורך דדוקא מכר אבל אם שכר או משכן מעשיו קימים והן היום יצא על משבח הדפוס ספר משי"ש להרה"ג מוהר"ר ר"ב זלה"ה וראיתי לו בח"א סכ"ה שכתב דכן עמא דבר כמהריק"ש דס"ל יכול לשכור יע"ש וכבר כתוב אצלי דשכירות ומשכנתא חד דינא אית ליהו וק"ל:

ראיתי להרב וכור לאברהם אות קו"ף שכתב שמצא להרב מוהר"ח תודעי זלה"ה שכתב דגדולי האחרונים כתבו תקון לפחות מבן עשרים שמכר בנכסי אביו שלא יחזור שישבועוהו שלא יחזור בו יע"ש ותקו זה כך ראיתי להרב תוש"י סכ"ג שפסק כן דאם השביעה יתפלס באפר ויקיים שבועתו יע"ש אלא דראיתי להרב זכו"ל אות קו"ף שדחה תקון זה וכתב דחלוש הוא שאם מאין ימאין לקיים שבועתו אין ב"ד יורדין לנכסיו וגם אם נשאל והותר בדיעבד מותר לדעת ר' וסייעתו וגם אם ימות אין יורשיו חייבם לקיים שבועתו להעמיד המכר והשבועה אינה עושה קנין אלה היו דברי מהר"ח מודעי ז"ל וכן ראיתי להרב מו"ד זלה"ה בס' כר"ח סקי"ב שרמזתי דבריו לעיל דאפילו היה מושבע אין יורשיו חייבים לקיים שבועתו ומבטלים המכר יע"ש:

עוד ראיתי בס' זכו"ל הנז' וז"ל ומצאתי כתוב להרב מהרי"ך ז"ל איש איזמיר שהאידנא נהוג עלמא שיתחייב הקטן בקנס סך מה כתחז"ל בתנאי שכשיגדל ויקיים המכר ביד המוכר וב"ך יהיה פטור וכמ"ש מר"ן בס' ר"ז סי"ג עכ"ל. ונלע"ד להוסיף על זה שישעבד הקטן כל נכסיו כתחז"ל לפרעון הקנס ההוא כדי שאם ימות לא יערערו היורשים ועיין דב"מ ח"מ סס"ה ומה שציין בתשובת מהרש"ך ח"א סקל"א לא מצאתי רמז מזה ועיין משפטים ישרים בתשובת מהרש"ג ס"ג ועיין התשב"ץ ח"ג סרמ"ו עכ"ל. זה תקון השני ותקון זה ג"כ ראיתי להרב צרור החיים ד"ק שכתב תקון זה משם חכמי צפת תוב"ב יעו"ע:

עוד ראיתי להרב צרור החיים שם שכתב תקון אחר וז"ל יש תקון אם יוחלט המכר על ידי ב"ד אחר שיראו שהוא לתועלת ולהנאת היתום וכן כתב בסי"ב ס"ד וס"ט וס"י לענין פשרה ע"ש וכל זה כתבתי להיות כשולחן הערוך בפי הקורא לעת מצוא בלי שום טורח יבחר לו איזה דרך אשר נפשו אויתה ויעש וק"ל שוב ראיתי להרה"ג משי"ש שפקפק בתיקון זה ע"ע וק"ל:

שם בש"ע ומוציא ממנו כל הפירות שאכל וכו'. עיין להרב מש"ה מערכת מי"ם אות פ"ח שכתב וז"ל ואם מת הלוקיח ועדיין לא ערער המוכר וכבר אכל הלוקח פירות אותם הימים אם היורשים חייבים להחזיר לו או לא מדברי כנה"ג שם הגב"י אות כ"ו וכ"ז נראה פשוט דחייבים היורשים להחזיר ע"ש וק"ל:

ש"ע סי"ז חרש שאינו שומע וכו'. עיין במשחד"ר בנמוק"י מהר"ם בס' רמ"ג לחומ"ש מה שנוגע לדין זה וק"ל:

ש"ע סכ"ג המוכר שמכר קרקעותיו וכו' עיין מש"ל בסימן קצ"ה ס"ד ודו"ק:

ש"ע סס"ו ב"ד שמכרו וכו' אבל מתנתם וכו' עיין להרב יוא"ל זלה"ה בתוש"י סמ"א שפסק עדיפא מזה דאם היה הקרקע של יתומים נפול לא יעשו אותו משכונא ביד אדם אחר כדי לבנותו ולאכול הנאתו עד שיפדו אותו היתומים דאן זה טובתם אלא חובתם אלא צריכים להתנות עמו שתהיה ההנאה בין הממשכן ובין היתומים יעו"ע ודו"ק:

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה