אור ברסלב
פעמוני זהב סימן רלד

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן רלד

סימן רלג

ש"ע ס"ב וכן השוחט פרה ומכרה ונודע שהיא טריפה מה שאכלו אכלו ויחזיר הדמים וכו' הנה הסמ"ע בסק"ד נתן שני הטעמים לזה ונראה דיש נפקא מינה לדינא בין שני הטעמים דלפי טעם הראשון שכתב דמשום קנסא חייבוהו להחזיר א"ך יוצדק לך בודאי לא קנסו אלא בטבח שמכר טריפה במזיד אבל מה שלפעמים מתרמי שהשוחט מכשר הבהמה והטבח מוכרה ואח"ך מוצאים בה איזה טריפות באברים בודאי דבזה אין לקונסו לטבח להחזיר דמי מה שאכל הואל ובשוגג מכר וכן ראיתי להרב טו"ז והש"ך ביור"ד סקי"ט שפסקו כן דבשוגג אינו חייב הטבח להחזיר דמי הטריפה יע"ש אך לטעם השני של הסמ"ע זלה"ה שכתב דליכא הנאה באכילת איסור דאורייתה א"ך בודאי דלא שינא בין מכר מזיד למכר שוגג חייב הטבח להחזיר הואל והלוקיח זה לא נהנה כלום ואדרבא צעורי מצער ליה וא"ך לפי זה דין זה אך בחלקות תשית למו והמוצא מחבירו עליו הראיה שוב מצאתי להרב הגוא"ל בס' זה סק"ב שכתב דרש"י כתב הטעם משום קנס א"ך אין לקונסו אלא במזיד וכתב דהנמק"י כתב כן בפשיטות אלא דהרב הגוא"ל לא ניחא ליה בזה הואל ולא מצא שום פוסק שמחלק בזה יע"ש הרי לך דלפי טעם השני של הסמ"ע ולפ' דברי הרב הגואל שאין דעתו מסכמת לדברי הנמק"י נראה דאין לחלק בין שוגג למזיד הרי הדבר במחלוקית שנוי והמע"ה:

שוב בא לידי ספר נתיבות המשפט וראיתי לו שהביא דברי הסמ"ע שכתב חייב להחזיר הדמים משום שני הטעמים וכתב הרב הנ"ז דיש נפקותא בין הטעמים הוא אם ערב האיסור ונתבטל בששים וכו' יע"ש ומדלא עשה הרב הנפקותא בין שני הטעמים למכר מזיד למכר שוגג ש"מ דגם הוא ס"ל דלעולם אין מחייבין אלא במכר מזיד והנפקותא היא כמ"ש איהו ז"ל יע"ש אך מדברי הגוא"ל נראה דמפרש הטעם השני דכתב. דלית ליה הנאה באכילה הוא אפ"י יהיה הדבר שוגג חייב להחזיר יע"ש ודו"ק ועיין בס' ערך השולחן בסימן זה ודו"ק:

ש"ע ס"ג אבל המוכר לחבירו דבר שאסור אכילתו מדברי ספרים וכו' עיין להרב זכו"ל ח"ב או"א שכתב שמי שקנה כסתות הנקרא מקאטי"ס ואח"כ נודע לו שהרי מהר"י זיין בס' פרח שושן הסכים דלכתחילה יש לחוש לאיסור כלאים משום גזירה אבל בעיקר הדין אין בו משום כלאים אפילו איסור דרבנן ורוצה לחזור מהמקח דהדין עמו דזה נקרא מום וסמך דבריו על תשובת הריב"ש תצ"ט שפסק מור"ם כאן יע"ש וק"ל:

שם ואם אכלם אבל ואין המוכר מחזיר לו כלום ע"כ ואם היו הדמים עדיין ביד הקונה מה דינו אם מחויב לשלם כדמי בשר כשר או כדמי בשר טריפה עיין מזה בש"כ יור"ד סקי"ט סקז"ך ועיין בפתחי תשובה בס' זה סק"א יע"ע ודו"ק:

שם במור"ם מכר לו מבהמה שלא נבדקה כראוי וכו' עיין במר"ן ביור"ד סקי"ט סי"ד דכתב כן בפירוש וסיים שם עליה מור"ם וז"ל ואם מכר לו דבר מבהמה שאתרע חזקת כשרותא דאתיליד בה ריעותא ולא יכולין לבדוק אם היא כשירה וצריכין לבדוק מספק אפילו הכי כאלו היא טריפה בודאי וצריך להחזיר הדמים ע"כ וזה דלא כלבו"ש ע"ע ומאי דנקט והוי כאלו ודאי טריפה וצריך להחזיר הדמים הוא לענין אפילו אכל חייב המוכר להחזיר הדמים ואם יקשה לך מאי שינא ממכר לו מבהמה שלא נבדקה כראוי המחלוק מפורש יעויין בטו"ז ביור"ד סקי"ט סט"ו יע"ש וזה לדעת הטו"ז אבל לדעת הש"ך לא כן הוא אלא דברי מור"ם הוא בעדיין הבשר קיים יע"ש:

אכן ראיתי לרבותינו האחרונים רבני פאס שהכריעו דלא כהרש"ך והובאו דבריהם בס' כרם חמר להרב מו"ד זלה"ה בדף כ"ה סוף ע"ג ז"ל אם מכר בהמה שנמצא בה טריפות דלא איסור מן הדין אלא מנהג וחומרות הפוסקים או מחמת ספק כגון ס' מחיים וכיוצא כיון דבהני גווני מד"ת שרייא ודינו כמוכר דברים האסורים מד"ס אבל בהמה שנולד בה ריעותא דמד"ת צ"ב אם מכרה בלא בדיקה דינו כמוכר דברים האסורים מה"ת ודלא כהש"ך ביור"ד והסמ"ע בחו"מ סרל"ד והפר"ח סקי"ט סקז"ך וכ"כ הב"ח כן מצאתי מכת"י הרב כמוהר"ס ן' צור זלה"ה ע"כ וק"ל:

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה