פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן רלג
ש"ע ס"א המוכר וכו' עיין להרב בעל שער אפרים סקכ"א שפסק בראובן שעשה מקח עם שמעון שיתן לו עורות קלים ונתן כבדים ורוצה ראובן לחזור בו והלה טוען שהכבדים שוים יותר והשביח מקחי והשיב דהדין עם ראובן והביא ראיה מההיא דאמרינן התקדשי לי בדינר של כסף ונמצא זהב אינה מקודשת ומינה לנדו"ד יע"ש והרב בעל ספר בני יעקב דחה ראיה זאת אך העמיד הדין מההיא דאמרינן גבי ההוא דאין מטביע נקנה בחליפין ואקשינן מדתניא נקנה כסף בכל מקום שהוא ומשני מאי בכל מקום שהוא כמות שהוא דאם אמר ליה מארנקי חדשה יהבינן לך לא מצי יהיב מארנקי ישנה אע"ג דעדיפא ומכאן הוכיח הרב הנמק"י דהמושך מחבירו שום חפץ ופסק עמו כור חטים צריך ליתן לו כמו שפסק אם חדשים חדשים ואם ישנים ישנים יע"ש ועיין גם בס' מאמר קדישין סקפ"ט יע"ש:
ולכאורה נראה דדברי הרבנים הנז' בדין עורות הם הפך מה שפסק הש"ע כאן דמכר לו רעות ונמצאו יפות דאין הלוקח יכול לחזור בו אלא דלפי האמת פשוט דהרבנים הנז' חשבי לההיא דעורות כדין אדומות ונמצאו לבנות וזה מדוקדק מדבר הרב בני יעקב שכתב דמדמה לה לדברי הנמק"י דאם אמר חדשים חדשים ואי ישנים ישנים דמשמע דבשני מינים איירי בעורות אלו דהוו כאלו מכר חדשים ונתן לו ישנים דהוי כאלו אדומות ולבנות ודו"ק: