אור ברסלב
פעמוני זהב סימן קצ

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן קצ

סימן קפט

שיך סק"א הקינה במלוה וכו' דין קנין במלוה ע"ע מחלוקת הרמב"ם והרא"ש הביאם מר"ן בסו"ס ר"ד ועיין שם בסמ"ע סקט"ו ועיין ג"כ מר"ן ב"ס קצ"ה ס"י יע"ש:

שם בש"ך מעשה בא לפני וכו' מתחלת דברי הש"ך ועד סופן נראה דטעמו דלא קנה בשט"ח שיש לו על אחרים הוא משום דלא סמכא דעתיה וא"ך לפי זה אם מכר במלוה שיש לו ביד אחרים במעמד שלשתן והיתה המלוה בשטר קנה הואיל ואינו יכול למחול סמכה דעתיה:

וראיתי להרב גוא"ל שכתב וז"ל אם קרקע נקנה במ"ג כגון ראובן אמר לשמעון בפני לוי בע"ח שדה מכורה לך בחוב שחייב לו לוי עיין בתשובת גאלאנטי סס"ו ע"כ וספר הגאלאנטי אינו בידי ומלשונו של הגוא"ל נראה דבמלוה ע"פ איירי ועיין גם בסמ"ע סקצ"ה סקי"ז וק"ל:

ש"ע סעיף וא"ו וכן י"א שהוא הדין לאומר לחבירו הילך מנה ויהיה שדה מכור לך עצמך כיון שזכה במנה נקנה לו השדה והוא שיהיה אדם חשוב שהמוכר נהנה במה שהוא מקבל ממנו מתנה ע"כ בכאן ראיתי להעתיק מה שמצאתי בנייר קטן מושלך בין ספרי הקודש והוא מכת"י הקדוש הרב המופלא סבד"מ מו"ר מו"ח כמוהר"ר יששכר אצראף נר"ו שכתב בימי חורפו וז"ל בסימן הנז' ס"ו כתב וז"ל וכן י"א שהוא הדין לאומר לחבירו וכו' שהמוכר נהנה וכו' יש להסתפק במטלטלין אם אומר לחבירו הילך מנה ויהיה מטלטל פלוני שלי מכור לך והוא אדם חשוב אם קנה לגמרי המטלטלין או מוסרין אותו למי שפרע דוקא מי אמרינן דהאי הנאה שמקבל חשיבא כאלו נתן לו כלי דיהביה הקונה למקנה וקנה בו בתורת חליפין המטלטלין דקי"ל דמטלטלין נקנין בחליפי כלי או דילמא שאותה הנאה חשובא דוקא כאלו נתן לו פרוטה וקי"ל דמטלטלין אינם נקנין במעות ואין מוסרין אותו אלא למי שפרע דוקא וחזי הוית להרב בעל הטורים בס' ק"צ ס"ז שכתב שאותה הנאה חשיבא כאלו קבל ממנו פרוטה משמע מדבריו כיון שאותה הנאה חשובא כאלו קבל פרוטה דוקא בקרקע הוא שקנה אבל במטלטלין לא קנה דקי"ל מעות אין מוסרין אלא למי שפרע אבל לא לקנין גמור והרב מוהרי"ק בב"י הביא משם הר"ן שדעת רב"ח שאותה הנאה חשובא כאלו קבל ממנו כלי וזל"ה וכן דעת רבינו חננאל שכתב והילך מנה ויהיו לך נכסי ואמר דההיא הנאה מחשיבא ככלי דיהביה הקונה למקנה וקנה בו בתורת חליפין ולפי זה אף מטלטלין קנה בה עכ"ל ולכאורה היה נראה שגם דעת רבינו הטור כדעת ר"ח זלה"ה וכולהו ס"ל דהאי הנאה חשובא כמעות וחשובה ככלי ומה שנקט רבינו הטור חשוב כאלו קבל ממנו שוה פרוטה חדא, מנייהו נקט כיון שהוא איירי בקרקע וקרקע נקנה אף במעות לכך נקט מעות ואה"ן במטלט' חשבינן ליה ככלי אלא דלא איירי במטלטלין כי אם בקרקע דלא נפקא מינה אם חשבינן לה כמעות או ככלי אלא דכד דייקינן שפיר מוכח דרבינו הטור ס"ל דהאי הנאה חשובא כאלו קבל פרוטה דוקא ולא חשיבא כאלו קבל ממנו כלי דאי האי הנאה חשיבא ג"כ ככלי למה נקט הטור כאלו קבל פרוטה הוה ליה למינקט כאלו קבל ממנו כלי דאע"ג דבקרקע איירי וקרקע לא נפקא מינה מדי דקי"ל קרקע נקנה בכסף מכל מקום נפקא מינה גם בקרקע דאם באתרא דנהיגי למכתב שטרא דאי חשיבא דוקא ככסף צריך למכתב שטרא ואי חשיבא, ככלי אין צריך למכתב שטרא ומיהו האי נפקותא לא אתייא אלא אם נאמר דהטור ס"ל כאותן הפוסקים שהביא הבאה"ט בסי' הנז' סק"א משם הרב בני חיי דס"ל דק"ס מהני אפילו באתרא דנהיגי למיכתב שטרא אבל אם נאמר דהטור לא ס"ל הכי אלא כאידך פוסקים שהביא שם דס"ל דק"ס לא מהני באתרא דנהיגי למיכתב שטרא הדיוקא הנז' אזלה לה שעדיין נוכל לומר בדעת העור שחדא מנייהו נקט אלא כיון שהטור איירי בקרקע ובקרקע לא נפקא מינה מדי לכך נקט מעות ולא חש הטור למנקט כלי לאשמועינן חדוש שאף במטל' זכה במאי דלא איירי ביה ומעתה לא אתברר דעת רבינו הטור אם ס"ל כדעת ר"ח או לא שוב מצאתי להרא"ש ורמב"ן והר"ן דס"ל דקונה הקרקע בהנאת מחילת מלוה ובמטלטלין מוסרין אותו למפש"ר והביא דעתם מר"ן בסר"ד סי' באחרונה וז"ל מי שהיה חוב אצל פלוני חבירו ואמר לו מכור לי מטלטלים אלו בחוב שיש לי אצלך ורצה המוכר י"א שהרי כמי שנתן לו מעות וכל החוזר בו מקבל מי שפרע וי"ח ואומרים דאינו קונה אלא בהנאת מחילת מלוה ואפילו לא מחל לו לגמרי רק שהרויח לו זמן הפירעון ואמר לו יקנה לי חפץ שלך בהאי הנאה הוי כנותן מעות ע"כ אלמא מוכח יוצא דהנאת מחילת מלוה חשובא כאלו יהיב הקונה למקנה כלי וקנה המטלטלים לגמרי ולדבריהם בההיא הנאה שמקבל ממנו לא חשיבא אלא כמו דיהיב דימי דמי ולא כמו דיהיב כלי דלא עדיפא האי הנאה שמקבל ממנו מתנה אדם חשוב מהאי הנאה דמחילת מלוה לגבי מטלטלים וכיון דהכי ס"ל להרא"ש גם רבינו בעל הטורים ודאי דהכי ס"ל כשטת אביו הרא"ש אמרה ומכ"ש שלשונו מדוקדק כך ומעתה קם דינא כיון שהרא"ש והר"ן והרמב"ן והטו"ר ס"ל הכי ומר"ן כי"א בתרא הכי ס"ל ודאי שכן הלכתא דלא קאי אלא במי שפרע ואינו קונה קנין גמור לפי ר"ח דס"ל דחשיבא ככלי וקנייה אפילו במטלטלין בהנאה מחילת מלוה קנין גמור דהוא יחידאה בדבר זה ולא קי"ל כוותיה לא בזה ולא בזה זהו משנלע"ד להלכה ולא למעשה וצוי"ם וימ"ן ע"ה יששכר אצראף נר"ו:

ואני הפעוט הבא אחריו הגם דראיתי שכל דבריו כגחלי אש ופלפל והעלה לדינא דהאומר לפלוני לפלוני שהוא אדם חשוב קח ממני מנה ותקנה לך מטלטלים לא קנה משום דההיא הנאה הויא כמעות דוקא ולא קנה במטלטלים ברור לי דלא ראה מ"ש מור"ם בד"מ סר"ט וז"ל ועיין לעיל סק"צ אם המוכר נותן דמים ללוקח וא"ל במה שתקבל ממנו הדמים תקנה שדה קנה באדם חשוב וכתב ב"י ה"ה במטלטלים כה"ג קנה ולי נראה דה"ה כל חלקי דינים שנתבארו שם בבבא ההיא אין בין קרקע למטל' ולכך לא הוצרך רבינו לשנותו אצל מטלט' וסמך על מ"ש כאן עכ"ל ודברי מור"ם אלו הביאם ג"כ הסמ"ע בסו"ס רי"ש והוסף הסמ"ע מדידיה וכתב וז"ל וכן בר"ם ר"ד כתב הרב"י דמדין קרקע נשמע לדין מטלט' ע"ש וכתבתיהו ג"כ בפרישה שם בסר"ד ע"ש עכ"ל הרי לפניך דהב"י והד"מ והסמ"ע כולהו ס"ל דדין קרקע וטלטול שוים וקנה אפילו מטלטלים אלא דנשאר לנו לברורי ההוא דין דסר"ד סי"א דכתב שם יי"ח וס"ל דדוקא בהנאת מחילת מלוה הוא דקונה אפילו לא מחל לו לגמרי וכו' א"כ מהתם משמע דיש חילוק בקניית הנאה בין קרקע למטלטלים דקרקע קנה לגמרי ובטלטול דוקא למפרע וא"ך היאך פסקו כאן הני אריוותא דשוים הם אלא דצריך לומר דיש חלוק בין הנאה דמטייה ליה מאדם חשוב כשונתן לו עתה מתנה להנאה דמטייה ליה מבעל חוב שנושא דהואיל ונושא בו ומוחל לו אותה הנאה זוזי הוא דשויא ולכך בקרקע קנה ובטלטול למש"ף לא כן אם נותן לאדם חשוב איזה מתנה ומקבלה ממנו דבר גדול הוא ומחשיבא ככלי כמ"ש רבינו חננאל זיע"א שהביא דבריו הרב"י ברי"ש ס' ק"צ יע"ש ומה שמצינו באותם קנינים שקנה בהם קרקע בס' ק"צ הרי כתב הד"מ והסמ"ע דכולהו קנינים שייכי גם בטלטול והאמת תקשה דבשלמא בנותן מנה לאדם חשוב טוב הדבר דחשבינן כאלו בעל הטלטול קבל כלי וקנה מדין חליפין אלא בנותן מנה לפלוני ואמ"ל שדך תהיה קנויה לפלוני דס"ל להד"מ דגם במטלטלים קנה במאי קנה אותו פלוני המטלטלים הרי אפילו אי חשבינן שהקנה עצמו נתן המעות עכ"ז במטלטלים לא קנה גם באומר תן מנה לפלוני וקנה לך קרקע שלי כיון שנתן קנה הרי ג"כ תקשה לסברת הד"מ דהיאך יקנה במטל' דאפילו חשבינן דאיהו עצמו קבל המעות לא קנה במטלטלים וכן נמי באומר תן מנה לפלוני והרי שדה קנויה לו במטלטלין היאך קנה אלא מוכרח לומר דהואיל ואותם קנינים בקרקע קנו מדין ערב ומדין עבד ומדין שניהם כמ"ש שם הסמ"ע א"כ מה לי קרקע מה לי טלטול וא"כ הוא דשוים הם ודו"ק שוב התבוננתי ופירשתי דדברי מור"ם דסר"ט והסמ"ע דסו"ס רי"ש דהשוו מטלטלים לקרקע להנהו דינים דסק"צ ס"ז הכוונה היא דכמו ההיא דסק"צ בקרקע קנה קנין גמור למנין מטלטלים קנה למי שפרע והשתה נחה שקטה כל מה שהקשיתי ועיין בס' נתיבות המשפט שפירש דכך היא כוונת הסמ"ע יע"ש והדרן לדינא דפסקו של הרב מו"ח ז"ל אמת דדבריו הם דברי הסמ"ע הנז' אלא באמת נעלמו מעיניו ודו"ק:

ש"ע ס"ז בד"א שקנה בכסף לבדו וכו' עד שיכתוב השטר ע"כ נסתפקתי במאי דאתי לקמן לפעמים שבא המוכר למחות ולבטל המכר וחוקרין בדבר ורואין אנו שהסופר כבר כתב השטר אבל עדיין לא מסרו ללוקח מי אמרינן הואיל וכבר נכתב קנה הלוקח או אמרינן הואיל ועדיין לא לקחו בידו לא קנה ומעיקרא רציתי למשפט ספק זה מפסק מר"ן בס' רמ"ג ס"ו בדין המתנה דאם אמר להם זכו לו בשדה על מנת שתכתבו את השטר וכו' יכול לחזור בו שלא יכתבו לו שטר ואפילו כתבו לו השטר כל זמן שלא מסרוהו בידו אם מיחה בהם מלמוסרו לו הרי זה בטלה המתנה עכ"ל וא"כ משם הייתי רוצה לדון לנדו"ד הגם בכאן הואיל ואנן אתרא דכתבי שטרא לא זכה עד שיקח את השטר בידו אלא כד דייקינן אפשר לחלק בניהם דשאני התם הואיל ומעיקרא הנותן עצמו אתני הכי שלא תהיה המתנה אלא על ידי השטר א"כ אפילו יכתבו הסופרים את השטר עדיין לא זכה דמה שאמר להם על מנת שתכתבו לו את השטר הרי פירשה שם הטור בס' רמ"ג דהוי כאומר על מנת שתכתבו ותתנו בידו יע"ש וא"כ כל זמן שלא הגיע לידו לא חל המתנה ולא נקנית לו אבל בנדו"ד דהכסף קונה קנייה גמורה ומקרא מלא דבר שדות בכסף יקנה ולא אמרינן באתרא דכתבי שטרא לא קנה בכסף לבד אלא משום דלא סמכא דעת הקונה וכמו שמפורש הדבר בגמרא דקדושין וכו' יע"ש נימא דאם נכתב השטר אפילו עדיין ביד הסופר קנה דסמכא דעתו דלוקח:

אלא דכד דייקינן בדברי רש"י דלשם בקדושין נראה דלא זכה עד שיגיע השטר לידו דבזה הוא דסמכא דעתו שהרי כתב שם וז"ל הגמרא אמר רב לא שנו אלא במקום שאין כותבין את השטר אבל במקום שכותבים את השטר לא קנה ופירש"י וז"ל לא קנה דכיון דרגילין בהכי לא סמכא דעתיה דלוקח עד דנקיט שטרא ועקר דעתו לקנות על השטר הוא עכ"ל הרי לפניך מלשון רש"י מוכח דלא סמכא עד דנקט דוקא אבל אם עדיין לא נקיט שטרא בידיה לא קנה ולא סמכא דעתיה כך הדעת מורה דאם נקט שטרא בידיה הרי חרבו שננא בידיה אבל ביד הסופר מאי אהני ליה:

הן אמת דעומד לנגדי דברי הבאה"ט שכתב בס' זה סק"א וז"ל עיין בתשוב' ר"ב אשכנזי ומוהריב"ל ח"א ס"פ נסתפק אם מהני ק"ס אף באתרא דכתבי שטרא וכתב מהרש"ך דפשיטא דמהני ומהרי"ט סס"ה כתב שמוהריב"ל בסופו הדר פשטה דלא מהני ק"ס ע"ש והרב פ"מ סס"ד כתב דאם קנה בעדים בפני הלוקח כיון דסתם קנין בזה לכתיבה עומד קנה כן הכריע מתשובת מהרי"ט הנז"ל בני חיי עכ"ל הבאה"ט והנה מלשון זה נראה דאם נכתב השטר אפילו עדיין לא תפסו הלוקח בידיה קנה דהא אפילו לסברת מהרי"ט שהביא הבאה"ט דס"ל דק"ס לא מהני באתרא דכתבי שטרא עכ"ז סיים עלה משם הרב פני משה דאם היה הקנין בפני הלוקח קנה הואיל וסתם קנין לכתיבה עומד יע"ש ואם האמת הוא דאפילו נכתב לא זכה הלוקח עד שיבוא לידו מא אהני באמירה זו דסתם קנין לכתיבה עומד הרי אפילו חשבינן ליה מוכתב ועומד עכ"ז לא אהני לן מדי הואיל ועדיין לא הגיע השטר ליד הלוקח אלא ודאי דאם נכתב השטר מהני אפילו עדיין מונח ביד הסופר זהו מה שעומד לנגדי אלא אחר העיון ראיתי שהבאה"ט הביא אל דבריו שבסק"א מדברי הרב בני חיי וחפשתי בס' בני חיי וראיתי שהבאה"ט לא הביא אלא תחלה דבריו ולא הביא סיום דבריו והלך מה שסיים הרב בני חיי בדבריו אחר שכתב והרב פני משה כתב דאם קנה בעדים בפני הלוקח כיון דסתם קנין בזה לכתיבה עומד קנה והכריע מתשובת מהרי"ט הנז"ל סיים הרב על דבריו וכתב ולע"ד לא מכרעה דהתם אתי עלה הרב מכח שבועה ולא משום ק"ס יע"ש ע"כ דברי הרב בני חיי וא"כ אין מדברי הבאה"ט שום ראיה כלל והדרן למאי דאמרן ברישא דכל זמן דלא נקיט שטרא בידיה לא סמכא דעתיה:

שוב ראיתי הדברים במקורן בהרב מהרי"ט בשאלה שם שהביא הרב בני חיי וז"ל הרב מהרי"ט בקיצור והיכא שהיה שם שבועה כתב הרב ז"ל יש בידי טענה דלית נגר דיפרקיה והוא שאחר שנשבעו זל"ז שלא לחזור בהם הו"ל כאלו פירשו שרוצה לקנות בכסף שקבל ובקנין וקני אע"פ שלא כתבו את השטר שאלו היה דעתם שיכול כל אחד מהם לחזור כל זמן שלא נכתב השטר לא הו"ל להשביע זל"ז ודברים אלו הם בעיני דברים ברורים עכ"ל והך טעמא דלהוי השבועה כמאן דפירש דבעי למקנה בכספא אינו מתחוור אצלי דנהי ששבועתם הוכחה שלא יחזרו בהם מהמקח מ"מ כל זמן שאין המוכר כותב את השטר לא סמכא דעתיה דלוקח אע"פ שלא יחזור בו המוכר והוא אינו בטוח שהמוכר יכתוב לו את השטר שאין זה בכלל השבועה וכל זמן שאין שטר בידו אין לבו בטוח מב"ח שיבואו ויטרפו ממנו או שזה ימות ואעדים לא סמיך כדאמרינן בפ"ק דפסחים וכו' ומיהו מדינא בההוא עובדא דהוה קנין מהני ליה שבועה בענין שלא יחזור בו המוכר מלכתוב השטר דהא סתם קנין לכתיבה עומד דנהי דבעלמא יכול לחזור בו ולומר לעדים שלא יכתבו לו השתא דנשבע כשם שאינו רשאי לחזור מהמקח כך אינו רשאי לחזור מסתמו של קנין שהוא עומד לכתיבה והשתא סמכא דעתיה שפיר וגמר וקני מעכשיו דכיון דנשבע כמאן דפירש דמי עכל"ה הרי לפניך מתחלה דברי הרב פשיט דבמקום דהבטחת הלוקח לא הויא הבטחות אלא בבוא השטר ליד הלוקח וכל זמן שלא הגיע השטר לידו לא סמכא דעתיה והגם שיש ללמוד דלא כתב שם הרב כן אלא במקום דאיכא כל הנך חששות דהיינו שמא ימות או ילך למד"ה ולא יזכה לקחת שטרו בידו אבל בשטרי דידן שהם לפני הלוקח והמוכר קונה בק"ס אזדו ליהו כל הנך חששות ונימא דקנה משעת קנין ומכ"ש אחר כתיבת השטר ועדיין הוה ביד הסופר וכמו שדקדק הרב פני משה ז"ל מתשובה זאת עכ"ז מה אעשה הואיל והרב בני חיי פקפק עליו וכתב לא מכרעה מילתא ואדרבא הרב בני חיי דייק סיפא דדברי מהרי"ט שסמך כוחו על השבועה כמ"ש לעיל א"כ הדרן עלה דכל היכא דהיה הקנין בלי שבועה הוא מחלוקת דלהרב פני משה קנה אם היה במעמד הלוקח ואפילו לא נכתב השטר ולדעת הרב בני חיי לא קנה ואיכא למימר אפילו בנכתב השטר ועדיין מונח ביד הסופר זהו משנלע"ד:

אלא דחזרתי והבטתי בספר בני חיי שכתב ז"ל ומכל מקום כמ"ש ה' פני משה דהיכא שהעדים עשו שליחותם וכתבו השטר לכו"ע קנה למפרע והדין דין אמת עכל"ה א"כ קם דינא דבשטרי קנין סודר אם כתבוהו העדים פשוט דנקנה המקח ואין אחד מהם יכול לחזור:

וכל זה כתבנו לענין הדין אבל לגבי דידן אין אנו צריכים לכל זה הואיל ושטרי דידן הם בשח"ך מיד הלוקח וא"כ הדרן לדינא דמהרי"ט דמכח השבוע' בודאי גמר ומקנה ואינו רשאי מלחזור מסתם קנין לכתיבה עומד וסמכא דעתיה דלוקח וגמר וקני מעכשיו ואפילו עדיין לא נכתב השטר דהא דברי מהרי"ט אלו מוסכמים הם כנראה מדברי הרב בני חיי יע"ש:

אחרי כותבי ראיתי להרב אחרון נר"ו בספרו צוף דבש שכתב בתוך תשובה אחת וז"ל אלא דהספק הוא משום שבנדו"ד היו הדברים בקנין ושבוע' ומצינו דמהנייא השבועה לסלק האסמכתא כמ"ש בסר"ז וז"ל נדר, ושבועה ותקיעת כף מהני אף באסמכתא ובודאי אף למנהגינו דבעינן שטרא כשתהיה השבועה מהני להקנות שכופין אותו לקיים שבועתו וא"כ הכא בנדו"ד היה צריך לקיים שבועתו אם נשבע שמעון ועכשיו שעשה ראובן התרה יש לומר דמהני כמ"ש הריב"ש דכל המחויב מכח שבועה אי שאל על נדרו פטור וכן כתב מור"ם בהג"ה בס' הנז' עכ"ל. הרב צוף דבש בסל"ח הצריך לעניננו ואנא אמינא דהרב ה' לא שלטו עיניו בדברי מהרי"ט שכתבנו דלפי מ"ש משמו לא מהנייא התרה דהא חשיב לשבועה כאלו הקנה לו מעכשיו וכמאן דפריש דמי ומאי יהנה התרה במקום שיש קנין מה"ד ופשוט לדעתי דאפילו על ידי התרה לא נתבטל הקנין וק"ל. ואולי יש לחלק בין שבועה שכתב מהרי"ט דאיירי' בשנשבע בפירוש לקיים המקח בזה הוא דאמרינן שבועה זו עושה קנין דהוי כאלו פירשו בפירוש שמקנה לו על ידי כסף או הקנין אבל בשטרות שלנו שאין נשבעים כך אלא כותבים בתחלת השטר הוה"ג ובכח הקוש"ח וכו' אפשר דשבועה זו שכותבים הסופרים אפשר לא באה לקיים הקנין אלא באה הענינים הכותבים בשטר מכר:

שוב בא לידי ספר פת"ש וראיתי מ"ש בס' זה סק"ד וז"ל ועיין במל"ס פ"א מהל"ס שהביא דתשובת מהריב"ל ח"א סוף כלל י"ג כתב דהיכא דנשבע לקיים המקח הוי כפריש וקנה בכסף לבד או בשטר דכיון דנשבע אי אמרינן דלא סמכא דעתיה בקנין זה נמצא דעביד איסורא משום הכי אמרינן דהוי כאלו פירש שדעתו באותו קנין לבד והוא ז"ל פלפל בדבריו ומסיים דמהריב"ל עצמו בח"ב בסוף הספר חזר בו מסברא זאת ואית ליה דאפילו דאיכא שבועה לא חשיב כאלו פירש ע"ש עכל"ה וא"כ מכאן יש לדון דאפילו בפירש שבועתו הוא במחלוקת שנוי והיכא דלא פירש כנדו"ד יש לומר דלכו"ע בהתרה דיי וק"ל שוב ראיתי בדף האחרון בספר מט"ה יהודה ומשה באירה עד שיגיע ליד הקונה יע"ש ודו"ק וכ"כ בס' משחד"ר סר"ה דבעי שיגיע ליד הקונה ודו"ק:

שם בד"א שקנה וכו' עיין בס' בני חיי ובבאה"ט ובס' פת"ש שהביאו כמה להקת הפוסקים שכל אחד לדרכו פנה אם היה ק"ס באתרא דכתבי אי קני בק"ס לחוד או לא יע"ש ולמסקנא דמילתא עיין בפת"ש מסוף דבריו דסק"א דשם הוכיח דמור"ם דאנן סמכינן עליה הואיל ומר"ן לא גילה דעתו בש"ע הוא ס"ל דדוקא לגבי חזקה הוא דמהני אפילו במקום דכתבי שטרא הואיל ועשה מעשה בגוף הקרקע אבל לגבי ק"ס דינו כמעות ע"ע ועדיפא מכל זה ראיתי להמוהרי"ע זלה"ה בספרו בית יהודה דקנ"ח ששם כתב לצדד ולומר דמדינא לסברת מר"ן ס"ל דבמקום דכתבי שטרא בק"ס לחוד קנה הואיל ולא מצינו למר"ן בסימן קצ"ה שתלאו במנהג המקומות ואדרבא סתמו כפירושו דמועיל בלא שטר בכל מקום ולבסוף סיים וכתב. ז"ל מכל מקום סמכו בזה המנהג על פי סברת הרטב"א ז"ל הביאה הרב מהר"א ן' ששון ז"ל בתשוב' סר"ז וז"ל דבמקום שכותבין את השטר לא קנה לא בכסף ולא בחזקה ולא בק"ס עד שיכתוב את השטר דלא עדיף כח קנין מכח כסף וחזקה עכ"ל ובכולם נהגו להצריך כתיבת השטר וכו' עכל"ה ומ"ש הרב משם הריטב"א דלא קנה לא בכסף ולא בחזקה וכו' ראיתי להרב מוהרר"י ן' נאיים ז"ל בס' זרע יעקב סי"ד דפירשה דהיינו אפילו במקום דאיכא כסף ושטר וחזקה בתלת כחדא עכ"ז בעינן שטר מ"מ יע"ש אלא דלגבי חזקה לא נחה דעתי הואיל ומור"ם בסו"ס קצ"ב פסק דבחזקה לחוד מהני אפילו באתרה דכתבי שטרא והואיל ומור"ם פסק כך א"כ ודאי דאזלינן בתריה ודע לך דמה שכתב הרב מוהרי"ע ז"ל לא מדין מנהג ארזיל יע"א כדרכו איירי שמאסף מנהגם אלא מדין הנהוג לכל אתרא דכתבי שטרא איירי דהא הביא זה משם מהר"א ן' שושאן משם הריטב"א ש"מ שעל כל המקומות איירי ודו"ק:

שם בד"א דקני בכסף וכו' עיין להרב בני חיי הגהות ב"י שכתב משם הפוסקים שהמחליף קרקע במטלטלים כיון שמשך זה המטלטלים אין אחד מהם יכול לחזור בו אפילו במקום שכותבין השטר ולא דמי לחליפי ק"ס ע"ש:

שם ג"כ בד"א וכו' ראיתי להרב בני חיי דפסיק ותני משם ע"ש ז"ל ומשם הריטב"א ומהרשד"ם בלי שום חולק דדוקא במכר הוא דלא קני באתרא דכתבי שטרא אבל במתנה אפילו באתרא דכתבי שטרא קנה אפילו לא נכתב השטר דמעיקרא סמכא דעתיה יע"ש אחרי זאת ראיתי בספר מטה יהודה למוהרי"ע ז"ל בדף האחרון שבספר ששם כתב דיש חכם אחד שסבר דבשטר מתנה אפילו לא נכתב השטר קנה והוא ז"ל דחה סברא זו בשתי ידים יעו"ע א"כ מדבריו נראה דלא ראה שסברא זו היא משם ע"ש ומשם הריטב"א ומהרשד"ם זלה"ה כי לא ראיתי לו שם שהזכיר דבריהם כלל יע"ש:

ש"ע סעיף יו"ד בדין עייל ונפיק אזוזי עיין להרב משי"ש ח"א סימן קס"א שכתב וז"ל מוכר ט"י סרסור והיה הסרסור עייל ונפק אזוזי אם יכול הלוקח לחזור בו תשובה לכאורה נראה דכיון דהסרסור שליח הבעלים הוא הו"ל כאלו בעליו עייל ונפק אבל יש לצדד ולומר דהסרסור כיון דאין חפצו אלא למכור הו"ל כמוכר שדהו מפני רעתה עכ"ל. ולענד"ן דהרב לא נסתפק אלא בסרסור הנקרא סמסאר דכמו כן ראיתי למהריק"ש שפירש דין סרסור דכתב לקמן מר"ן סימן רכ"ז סכ"ד דפירושו הוא שהמוכר לאחד על ידי סרסור דהיינו איש אחר מתווך ביניהם מוליך ומביא הדברים עיין מ"ש לקמן סרכ"ז סכ"ד וא"כ יכולני לומר בזה הוא שנסתפק הרב וכמו שמדוקדק מדבריו שכתב ז"ל מוכר ע"י סרסור וכו' דמין הראוי הו"ל למימר סרסור שמכר וכו' אלא ודאי דכוונתו לומר דהבעלים מכרו על ידי סרסור כדאמרן אבל מי שנותן הדבר לסרסור לסרסרו סתמו כפירושו ודאי לא מכרו אלא משום דצריך לזוזי ומסתמא כל דעייל ונפיק הסרסור הוא מדברי בעל הבית אך עדיין יש להסתפק הואיל וכל מוכר על ידי סרסור דידן על הרוב הוא מצד רעות המקח על זה צריך ישוב מפני מה הוא מוכר ודו"ק:

ש"ע סט"ו יש מי שאומר דעייל וכו' ראיתי להרב משי"ש ח"א קס"ב שכתב וז"ל יש לשאול אם בא אליו פ"א דוקא ואמר לו זיל השתא ותא למחר ובא לו למחר ואמר לו שאינו חפץ לקנות מהו תשובה נראה דאינו יכול דדוקא בשני פעמים מיקרי עייל ונפיק וכיון שביומו לא הלך כי אם פעם אחת כבר נתקיים המקח ואך יש להסתפק באם עת המכירה יכנס לכלל חשבון כגון שבעת המכירה בקש המעות ושוב חזר אלא פעם שנית אי הויין תרי זמני או לא נימא דבעינן עייל ונפיק מלבד המכירה עצמה ומלשון הש"ע נראה קצת דבעינן פ"ב מלבד שעת המכיר' וכן נראה ג"כ מלשון הש"ע סי"ו שכתב שהלך אליו וכו' פעם שנית ע"ש עכ"ל:

שם בא"ד או ביום שקרוב לו לע"ד נראה דאם הלך אליו פעם אחת ביום שקרוב לו ופעם אחת ביום הזמן עצמו נלע"ד דמצטרפים דהואיל ותרוויהו אם הלך באחד מהם פ"ב מקרי עייל ונפק הוא הדין פעם בזה ופעם בזה מצטרפין וכיומה אריכת' דמי ופשוט הוא לפע"ד וק"ל:

ש"ע סי"ח הקונה דבר מחבירו וכו' נקנה המקח וכו' עיין להרב מחנה אפרים בהלכות אונאה ס"א שצדד לומר דהיינו דוקא בקונה ממנו במנה סתם אבל אם אמ"ל במנה זה ונמצא חסר לא קנה ע"ע והרב בנו שם עמד ותלאה בפלוגתא דברים אלו הביאם משכנות הרועים או"ס ספ"ז ע"ש:

ועיין עוד שם שכתב דאם נתן לו דינר במקחו ונמצא מזוייף אם יוצא על ידי הדחק המקח קיים ומחזיר לו הפחת ואם לאו המקח בטל הרב שם בס"ב ועיין בש"ע סימן זכ"ר סי"ז ובקדושין ד"ז ע"ך יע"ע ודו"ק:

שם במור"ם מי שהעלילו עליו עיין דמש"א שכתב כאן וז"ל עיין בס' ר"ז ועיין בב"י שהביא דין זה בשם התשב"ץ ושם מבואר דתכף בשעת מכירה אחר שיצאו העדים החזירו ללוקח המעות וא"כ הודיעו בפירוש שכוונתו רק להבריח אבל בסתמא לא וכך מפורש בס' ר"ז ס"ג וס"ד דדוקא במפרש וא"כ לא הבנתי סתימה דברי מור"ם ואפשר שהסמ"ע הרגיש בזה בסק"ל ולכך הביא ראיה מאהע"ז ס"ץ אשה המוכרת וכו' ומחילה מכבודו דגם שם דוקא במוכרת כל הנכסים דמוכח טובא יע"ש עכ"ל וק"ל:

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה