אור ברסלב
פעמוני זהב סימן קעד

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן קעד

סימן קעג

ש"ע ס"ד שנים שקנו שדה בשותפות אחד שלש ואחד שני חלקים וכו' אבל שלשה שקנו שדה בשותפות וכו' אינו יכול לכוף וכו' לכאורה יש לתמוה דדין זה הוא מהרא"ש ז"ל דס"ל דאין האחד יכול לומר לחבירו אקח חצי השדה שלפני החצר שלי כמ"ש רבינו הטור ז"ל משמו בס"א ופסקו מור"ם ג"כ כאן בס"א אבל רבינו מר"ן ז"ל דס"ל כדעת הרמב"ם ז"ל שהביא הטור ס"א ופסקה מר"ן כאן בס"א ג"כ דיכול בעל המצר לומר תן לי חצי השדה לפני המצר שלי ויש בזה משום מדת סדום אם יעכב עליו א"כ היאך חזר ופסק כאן דאינו יכול לומר לו תן לי שני שלשים ביחד ואל תשבני דהתם שאני הואיל והמצר הראשון הוא שלו וגם חלק זה הוא מכחו והוי כל הקרקע בא מכחו לא כן בכאן דבשליש אחד הוא מכחו ובשליש האחד הוא בא מכח אחר זה אינו וכי מי לא עסקינן דשדה המצר שהיתה לו מתחילה לא קנה אותה מאדם אחר דודאי אפילו אותה שדה היתה קנויה בידו בין קודם שותפ' שדה זה עם השותפין בין לאחר שותפ' שדה זו קנה אותה אפילו הכי מכחה יכול ליטול חצי שדה הסמוכה לו וא"כ גם בכאן שבא לחלוק שני שלישים עם השליש של חבירו מפני מה לא יזכה בדינו להיות חלקיו ביחד:

והגם שיש לחלק ולומר דהכא שאני הואיל ולא היה שום חלק מבורר של מי הוא שיכול להיות שיהיה חלק ראובן זה וחלק שקנה מחבירו הם בקצות השדה וחלק שמעון זה שעדיין שותף הוא באמצע או להפך והואיל ולא מנכרה מילתא על זה יש לחלק ולומר שיפילו גורל לא כן בההיא דהיה לו שדה שלו סמוכה למצר והיא ברורה שלו ואין כאן שום ספק על זה בודאי נאמר כפסק מר"ן בס"א דצריך ליתן לו חצי השדה לצד המצר:

ומטעם זה ג"כ פסק מר"ן בסעיף זה דאם שנים קנו בבת אחת זה שליש וזה שני שלשים יטילו אותם ביחד דהא כתב מר"ן שם הטעם הואיל וקנו אותם ביחד ובודאי דכוונתו לומר דמסתמא הואיל וקנו אותם ביחד ודאי דדעתו הוא שיהיה חלקיו ביחד וממילא הרי ברור שחלק האמצעי הוא שלו ומכוחו נוטל הכל ביחד:

אלא דכל זה אינינו שוה לי דהא גם בזה אפילו אין חלקו ברור היכא דשלשה קנו ביחד עכ"ז הרי יש כאן משום מדת סדום דמה לי יתן לו חלקיו בשני הקצוות או ביחד הואיל והשדה כולה שוה. וכעין זה ממש כתב הד"מ והביאה בהג"ה סעיף זה בארבעה אחים שהיא סברת מהר"ט ז"ל:

ולא עוד אלא דדין זה דשנים שקנו ובאו לחלוק ושלשה שקנו וחזר אחד וקנה מחבירו וכו' שכתב מר"ן בס"ד הרי כתב הרב"י זלה"ה דדין זה נלמד מדין בכור ויבם ובדין בכור ויבם הרי מצינו להרב"י דפירשה אליבא דהרמב"ם דבבאו לחלוק דבר שאינו שוה דיש בו חלק הטוב וחלק הרע הוא ועם כל זה חכמים העדיפו כח הבכור ליטול בו פי שנים ביחד אפילו חלק הטוב באמצע מכח דרשא דקרא. לא כן ביבם. לא כן סברת הרא"ש דמפרש הגמרא בשוה ואתי יתורא דקרא לומר דיטול פ"ש ביחד בשוה לא כן ביבם דאינו נוטל ביחד אפילו בשוה וכדברי הרב"י. זה פירש הרב הסמ"ע ז"ל סקי"א דברי מר"ן דס"ב דמר"ן בשאינו שוה קא מיירי וא"ך לדעת מר"ן ז"ל דביבם בדבר שאינו שוה הוא דאינו נוטל שני חלקיו ביחד הא בדבר השוה בודאי שיטול ביחד משום מדת סדום וכמ"ש הדבר בב"י ובסמ"ע סקי"א בפשיטות וא"ך דין זה דשלשה שקנו וחזר אחד וקנה מחבירו דנלמד מן היבם א"כ בשוה יטול חלקיו ביחד

על כן נלע"ד הגם דדין זה הוא מהרא"ש ז"ל והרא"ש ז"ל בשוה קא מיירי עכ"ז מר"ן פסקו בדבר שאינו שוה ואליבא דהרמב"ם וכסברתו בב"י ז"ל ואיכא למימר דדברי מר"ן אלו הם כשאינו שוה וכמו שמפרש הסמ"ע דבריו דס"ב ובודאי כך הסברא נותנת דמר"ן סרכיה נקיט ואזיל וכמו שדבריו דס"ב הם בשאינם שוה כמ"ש הסמ"ע א"ך גם כאן כן הוא. זהו מה משנלע"ד ותו לא מידי ודו"ק. כל זה כתבתי משנת התרמ"ג ובלמודי היום שנת זמר"ת התבוננתי בספרי הקודש שנזדמנו לפני וראיתי שנתכוונתי בקושיתי לדברי הטו"ז וגם ביחד תרוצא קמא שדחייתי ראיתי שנתכוונתי לדברי הרב מאמר קדישין ונהניתי שנתכוונתי לדעת גדולים והגם שסוף דברי לא כדבריהם עכ"זמה שנלע"ד כתבתי ודו"ק:

ע"ה רפאל אנקאווא סי"ט

הלכות מצרנות

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה